הבעטליר השביעי

 ב"ה

הבעטליר השביעי – בלי רגלים

בעטליר החיגר בגמטריא ישראל דב (שמעתי מאחד מהחברים. ואגב שמעתי מאחד שהוא בעצמו טיפל בהסבא והעיד שהרגלים של הסבא היו חזקים מאד).

 

צ"ע אם מעשה מחיגר (מעשה ג') שייך לענין הבעטליר השביעי.

וכן יש לעיין אם שמשון קשור להבעטליר השביעי, כי בסוף היה חיגר כדאיתא בגמרא (סנהדרין קה, סוטה י. – שפיפון עלי אורח). ועיין באגדת בראשית (פרק נב או נג או נה או נח, מובא בילקוט נחמני) שבע עקרות הן כנגד שבעת ימי בראשית וכו' הששית זו הצללפונית (-בגמטריא שבע מאות ואחד, ובגמטריא של ן'), אמו של שמשון כו', כנגד יום ששי, ומה נברא ביום ששי, אדם, ומה היה לאדם, מת ביד אשתו, שנא' ולאדם אמר וכו', ושמשון בנה מת ע"י אשתו. [השביעית זו ציון כנגד יום השביעי, ומה כתיב בו וינח ביום השביעי, וציון זאת מנוחתי וכו'], ע"ש.

 

יתכן שענין הקבצן הז' הוא שייך לחוש הריח [אף שהריח נכלל קצת ביום ב' לענין הקבצן החרש]. כי הרגלים הוא היקום והממון שמעמיד האדם, כמו שרבינו מביא מחז"ל, וכן בסיפור של הבעל תפילה תיקון תאוות ממון היה על ידי הריח. וכן כחו של משיח הוא הריח. וכן הריח מיוחס לשירה כמו שרבינו מביא מחז"ל מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, שעולה ויורד בניגון.

 

עיין תיקוני זהר תיקון ע' (קג:) ז"ל כמה זמנין אמרו ליה אינו חכימי דרא, וכי שלמה לא עבד קרא אחרא בקהלת (-חוץ מהפסוק הבל הבלים וכו' שהיו חוזרים עליה), על להו ההוא דאתחזי חגר בארחא לשבעה היכלין מכספא ודהבא ואבנין יקירין, ובהיכלא שבעה כורסיין דארבע חיוון ויונה תמן דכספא, ועטרה דדהבא על רישה, וכתוב בה: כל מאן דלא ידע באלין הבלים, עליה כתיב: והזר הקרב יומת וכו' וכו' וכו' עד דעאלו לחד פרדסא, והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא, והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין כשמשא, והוה יתיב על כורסיא דמלכותא וכו' וכו' ע"ש באריכות על ההבלים ועל הטיסות שהבעל קבין היו טסין. והוא ממש כסגנון שאר ההקבצנים שבסיפור זה, שעל אף שהיו נראים חסרים אותו חוש ואבר היו שלמים בו וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להתפלל בכוונה שלמה אפילו כאשר בפני האיום והסכנה

 ב"ה

ספר שמואל

א:ז:י ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נגשו למלחמה בישראל וירעם י' בקול גדול ביום ההוא על פלשתים ויהמם וינגפו לפני ישראל. וירעם י' בקול ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בכלי יקר: מדלא אמר 'ויגשו פלשתים' אלמא הכונה לומר גדל בטחון לב שמואל עליו השלום, מעין כענין 'צעדה בראשי הבכאים' (שמואל ב:ה:כד – שם מדובר במלאכים אשר השם יתברך שלח לעזרת דוד, אבל כוונתו, שגם שם היו קרובים מאד וכפתע ביניהם ובין המות, ועכ"ז היו צריכים לחכות, כמבואר במדרש תהלים כז:ב), שעם היות ש'ופלתשים נגשו למלחמה' עם כל זה לא פחד ולא הפסיק מהעלות העולה, ע"כ.

וזה ממש הענין שרבינו הקדוש תיאר בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מחגר, כאשר בא מלך השדים לתוך העיגול של הזקן: אמר לו – אין אתה מתירא? ופשט עצמו ונעשה גדול מאד עד השמים ורצה לבלעו. אמר הזקן – אף על פי כן איני מתירא כלל, אך אם אני רוצה, תהיה אתה מתירא ממני, והלך והתפלל קצת וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דופק החיים - נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה ב ממלך וקיסר

'ולקחה הדפק בידה ואמרה שנשרף מחו' כאן רבינו מגלה סוד עצום, שאפילו למת יש דפק, כי על אף שכל מעשה בדיקת הדפק פה היה רק לפנים, עם כל זה מבואר שיש באמת אפשרות הכי. והנה בסיפור של השבעה בטלרס רבינו מקשר ענין ידיעת העשרה דופקים להכח להחזיר את עשרה מיני חיצים, ומבואר שם שאפילו אחר שהחץ עשה תפקידו יש כח להחזיר את החץ כאילו לא נגע בכלל במטרתו. ושם בסיפור כתוב שהבת מלכה, שנפגעה בכל העשרה חיצים נשארה חלשות, והוא רופא אותה. ולכאו' אפילו אם היתה מתה לגמרי, עדיין יש דפק ויש אפשרות להחזירה לחיים ולרפאותה. ואולי זה ענין מה שרבינו אמר שאפילו מחלות שאין להם שום רפואה הוא יכול לרפאות, אכן זכרני שיש שם איזה רמז שבכהאי גוונא רבינו עושה מחדש.

מעשה מהחיגר – הגנב נתן לו כל הגנבות, ואח"כ הלך לעיר והודה, ולכאו' היה צריך להביא להם את כל הגנבות. ולא מסופר כלל מה עשה אתם.

מלך השדים הבטיח שלא יזיקו את משפחת הזקן, ולכן מיד יביאו וכו', ולמה צריכים המהירות, והרי מלבד זה השדים לא יכולים ליכנס להעיגול. ואכן בהמשך הסיפור כתוב שהמדברים ביניהם היו מפתים את נכד הזקן וכו', כך כתוב בעברית, ובידייש כתוב בפירוש המדברים שבין השדים, ואיך הגיעו בכלל אליו? אכן כתוב שהנכד נסע לקבר הזקן, אז יש לומר שמשפחת הזקן לא נשארו שם, אלא חזרו לתוך העולם, וכמו שכתוב שהמלך של אותו מדינה שהנכד היה שם גזר על היהודים להתפלל עליו, ומשמע שמלך זו כבר לא היה אפיקורוס כמו המלך הראשון שגרם להזקן להבריח משפחתו.

נ נח נחמ נחמן מאומן