התקשרות לצדיק לפני התפילה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

רצו. בשעת התפלה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור, כמובא בסימן ב' ובסימן ט' בלקוטי מוהר"ן ח"א ובשאר מקומות, על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפלה, הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו, ע"כ.

ועיין שיח שרפי קודש ו-רנו שגם לפני לימוד תורה צריך להתקשר לצדיק כנ"ל, ובאמת יש להתקשר בכל העתים. ובסר היום כתוב: יאמר: הרי מקשר את עצמי בתפילתי להצדיקים וכו' וציין שם בסוגריים למה שהאריז"ל צוה מהרח"ו להתדבק לצדיקים קודם התפילה, ע"ש. ובודאי עיקר הענין הוא לענין התפילה, אבל בודאי יש ענין לכל דבר כנ"ל.

והיום כבר נהגו לאמר: לכל הצדיקים אמיתיים וכו'.

בלילה ראיתי אחד שכתב גירסא, הריני מקשר את עצמי להשם יתברך ולכל הצדיקים. וזה ודאי אינו נכון לפי המסורה, אלא שיש לדון שדילמא הגירסא של המסורה הוא כאשר באים להתפלל או לעשות מצוה, שאז צריכים להתקשר להצדיק ולבוא עם הצדיק להתקשר להשם יתברך, אבל יתכן שאם בא סתם להתקשר להצדיק, הרי גם יש לו להתקשר להשם יתברך. אכן לא נראה לחלק כך. כי גם לענין התפילה רבינו גילה בספר המדות (תפילה עו) צריך קדם התפלה לדבק את רוחו בבורא ע"ש, אז למה באמת לא תקנו לאמר כן לפני התפילה. ולכן נראה שבדואי אין לאמר כן. וטעם הדבר נלע"ד הוא כמו האיסור הנפסק בשולחן ערוך (אורח חיים כז:יא) תלמיד בפני רבו אין דרך ארץ לגלות תפלין בפניו, ע"כ (ובשולחן ערוך הרב סימן כד הביא מספר ארחות חיים סי' כו, ז"ל שלא ישוה עצמו לרבו, ונראה כעזות פנים שהתפילין הן דרך כבוד כמו שאמר הכתוב וראו כל וגו', עכ"ל). ועיין בקיצור הכוונות של הרמח"ל בכוונה כללית, שגילה שני סדרי יחודים של התפילה יתירה מהסדר שגילה האריז"ל, והסדר השני הוא התקשרות לצדיקים, וכתב שם (עמ' קצט) ז"ל הנה החיבור של נשמה וגוף נעשה על ידי האבות ונביאים ובעלי חלומות ויוסף, יען הם היו בזה העולם בנשמה וגוף וכו', ע"ש. ועוד כתב שם (עמ' רב) ז"ל והנה כבר יש מציאות זה שהשכינה מקושרת עם האבות תמיד וכו' ע"ש. ולכן בודאי זה חוצפה ויהורא לעשות התקשרות להשם יתברך מול הזכרת והתקשרות להצדיקים שעל ידם עיקר ההתקשרות והיחוד. ולכן קודם כל עושים התקשרות להצדיקים, ואחר כך מתקשרים איתם להשם יתברך. אלא שבכללי יש הסדר הראשון של יחוד התפילה שגילה האריז"ל, וזאת אומרת, שלעולם יש ענין של מציאות השם יתברך, ושויתי השם לנגדי תמיד, ויש להתפלל תמיד אפילו בלי התקשרות להצדיקים, אלא כאשר רוצים להתפלל באמת, ולהתקשר להשם יתברך באמת, אז צריכים להתקשר להצדיקים כנ"ל, ואז לאמר: הריני מדביק רוחי בבורא יתברך כדי שמחמת הדבקות יצאו הדיבורים מעצמם מפי, ולהתפלל. ובאמת יש מדרגה להיות תמיד עם הצדיקים וכמובא בספר חיי מוהר"ן תקנג ז"ל על הרב המגיד הקדוש רבי דב הנ"ל שבכל הסתכלות שהיה המגיד זכרונו לברכה מסתכל ראה כל השבעה רועים, וע"ש מש"פ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון הרש"ש אצל הרמח"ל בכח הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

אצל ציון הקדוש של הרמח"ל אנחנו זוכים לעשות סעודות יפות לכבוד הרבה צדיקים בהילולא שלהם. והנה אתמול בי' שבט הילולא של הרש"ש הרבה מהקבועים פה קבלו על עצמם מלפניה את היום לצום ותענית, ורק אחר ערבית, אור ליא שבט עשו סעודה גדולה, אבל בעיצומו של ההילולא של הרש"ש צמו. וזה ממש מצחיק וצועק השגחה מן השמים, כי הרבה מהמקובלים טעו חמורות ברש"ש. הרש"ש טמן את הסידור שלו ולא נתן את זה להם, והם באו ועשו בנינים על בנינים על הסידור, והרי הרמח"ל כתב בפירוש והסביר בטוב טעם ודעת איך שאפילו רוב הכוונות שגילה האריז"ל הם לא עיקרי בתפלה, וחלק קטן הרמח"ל קבע שהם בסיסי ולמרות שהם לא עיקרי, וגילה קצת את הדרך העיקרי בכוונות, שהוא כבר יותר מתאים לדרך הבעל שם טוב והארכנו על זה במקום אחר. ולא זו אף זו, שרוב הלימוד ברש"ש זה לימוד בלי שום הבנה, רק גירסא ופרישת וחילוקי הבחינות, ואילו כל לימוד הרמח"ל הוא בעיקר להבין. ולכן כנראה מן השמים היה שעשו תענית אצל הרמח"ל ביום הילולא של הרש"ש.

רמח"ל רש"ש בגמטריא הפתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הילולה של הרש"ש - ר' שלום שרעבי - י' שבט

ב"ה

צריכים להחזיק טובה גדולה להצדיק הקדוש הזה, שהכביד את העבודה על המפרסמים של שקר, ששוב לא יכולים סתם להלעות את העם בדברי שוא כל היום, וצריכים לקדש קצת יותר מזמנם לעבור ולנדנד עשרות דפים בסידור. ומי יכול לשער כמה הצלה זה הביא לעם ישראל, כי באותו הזמן כמה רעות חס ושלום היו חושבים על עם ישראל.

כי כבר גילה הרמח"ל (שנולד כמה שנים אחריו, אבל הרש"ש המשיך לחיות אחריו עד אפילו אחר לידת רבינו הקדוש) שכל הכוונות של האריז"ל הם בכלל לא עיקר הכוונות הנדרשות, וכמעט הם נעשים מאליהם, כי לא נתנו להאריז"ל לגלות, והרמח"ל גילה עוד שני סדרים של כוונות, הסדר השני שלאחר כוונות האריז"ל הוא סדר של דבקות להצדיקים אמיתים שרק דרך זו יכולים לפעול כראוי לגלות השם יתברך בעולם, והסדר השלישי - עיקר הכוונה ממש לקשר ולזווג כל הבריאה להשם יתברך, ואלו הסדרים נהפכו להיות עבודת החסידים דרך הבעל שם טוב. ואילו הרש"ש האריך והרחיב את כל הכוונות של האריז"ל להפליא כידוע, ומן הסתם ידע צדיק טוב מה ובשביל מה עשה את זה, וכן הרש"ש לא נתן להם את הספרים שלו, והמקובלים היו צריכים לחפור אחריהם.

וכבר גילה רבינו הקדוש שמי שיש לו אמונה אז עבודת השם קל בשבילו, לא צריכים עבודות קשות, הגם שבודאי צריכים להתאמץ בתפילה ולהתעקש בזה (אולי הדבר היחיד שרבינו התיר ואף צוה להתעקש עליו!), אבל זה לא צריך להיות משא כבדה, אלא התאמצות של הלב, ואילו אלו שבאים לקחת שררה לעצמם, וכל מי שרוצה ליטול את השם בשביל כבודם, חייבים להראות להעם שהם בקיאים ורגילים בכוונות הרש"ש, וממילא והפלה ה' בין המחנות של דורשי השם האמיתים לבין אלו. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

איש קדוש - מה ענינו - יום הילולה של הרמח"ל יסוד שביסוד

ב"ה

ענין קדושה.

שלמה קרלבך היה תמיד דורש שענין קדושה הוא להיות בשמחה ולהתקרב לאנשים ולקרבם, והתלוצץ על מה שהעולם חושבים שקדושה הוא ענין של פרישות והתעלות והתנשאות על שאר בני אדם.

אכן באמת מצינו שקדושה הוא פרישות, עיין למשל ברש"י פרשת כי תצא (דברים כב:ט) שכז"ל פן תקדש, כתרגומו תסתאב, כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח כגון הקדש בין לגנאי כגון איסור, נופל בו לשון קדש, כמו אל תגש בי כי קדשתיך (ישעיה סה:ה), עכ"ל.

וי"ל שבאמת יש ויש, יש ענין של קדושה שהוא דוקא להיות מורם מעם נזיר ומופרש, ויש קדושה שהוא אדרבה לרדת להעם ולחבר עליהם. וכן מצינו בכוונות לסדר הקדושה בחזרת הש"ץ שמונה עשרה. וזה לשון הרמח"ל בקיצור הכוונות: וסוד הג' קדושות הם: קדוש ראשון להעלות תפארת לחכמה. קדוש שני להחזירו למקומו. קדוש ג' לחברו ביסוד, באותו כח שקבל בחכמה. והטעם לזה הוא, לפי ששרש ישראל הוא בתפארת שהוא ו', וגם בחכמה שהיא קדש, ולכן מעלים התפארת לחכמה, ונעשה קדוש. ואחר כך חוזר למקומו באותו הכח, ונמצאו ישראל בסוד תפארת, והחכמה נקשרת בו, עכ"ל.

ולפי זה שלמה הנ"ל צדק, שעיקר מעלת הקדושה הגדולה הוא כאשר כבר עשה לעצמו את הפרישות, וכבר קיבל את הכח, וכבר יכול לרדת להעם ולחבר אלהם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שלושה דברים להביא משיח

ב"ה 

באגרת של הבעל שם טוב כתב:

ושאלתי את פי משיח: אימתי אתי מר. והשיב: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות, ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך, מתי זה אפשר להיות, אך ממה שלמדתי בהיותי שם שלשה דברים סגולות, ושלושה שמות הקדושים, והם בנקל ללמד ולפרש, יוכלו גם אנשי גילי לבוא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעלות, וילמדו וישיגו כמו אני, ולא ניתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמד אותך ולא הורשתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה. אך זאת אני מודיעך, והשם יהיה בעזרך, לנוכח תהי ה' דרכך, ואל יליזו בעת תפילתך ולימודך, וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד, כי בכל אות ואחת יש עולמות ונשמות ואלוהות....

עיין שם כל דבריו הקדושים.

ויתכן שהשלושה דברים הם הג' מדרגות יחודים שגילה הרמחל בכללית כוונת התפילה, בקיצור הכוונות שלו. ואין כאן מקום להאריך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

The importance of doing KAPUROAS (atonement) with a chicken before Yom Kippur

HH

The highest aspiration for an animal is to be elevated in the function of people who are serving HY. Thus even though I have had liberal friends, who obviously feel that they have more compassion than G-d Almighty and His holy righteous tzadikim, who feel that animals should be afforded old age homes with all the amenities, according to the holy Torah that would basically seal their fate to remain just animals, whereas if they are given over to Human consumption or sacrificed to HY they can rise to an entire higher paradigm for eternity. Thus it kaparoas are a great opportunity for chickens to escape and rise in the devotion of HY.

The workings of Kaparoas are explained by the Ramchal in his Kitzur Hakavanos (abridged intentions) for Erev Yom Kippur:

קיצור הכוונות לרמח"ל

סדר ערב יום הכפורים

הנה בערב יום הכיפורים נשלמת נסירת החיצוניות של נוקבא, ובו ננסרים הוד יסוד ומלכות דנוקבא. והנה היסוד נקרא גבר, ובו מתקבצות כל הגבורות ביחד, וכדי למתק אותו לוקחים תרנגול שנקרא גבר, ושוחטין אותו באשמורת, שהוא זמן שליטת החסד, ומוציאים ממנו דמו בסוד גבורה, ובזה נמתק. ואין הכונה ליתנו לעניים, כי תכליתו אינו זה, אלא להוציא ממנו דמו באשמורת, אך מי שרוצה ליתן - תבא עליו ברכה, כי צדקה עשה. והוא דוגמת השעיר המשתלח, אלא שהשעיר להיות הבחינה היותר קרובה אל הקלפיות - דוחין אותו לחוץ, וזה - שהוא קרוב אל הקדושה, מתמתק ונכלל בקדושה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

Na Nach Nachma Nachman MeUman!

ראש השנה הוא תיקון כללי!

ב"ה

הרמח"ל בקיצור הכוונות לראש השנה (עמוד קט - שעליה נכתבה הערה 5) כתב שראש השנה היא תיקון כללי (בספר לקוטי נ נח ציינתי לעוד הרבה מקומות שהרמחל השתמש בביטוי הזה). והרי עוד סיבה חשובה בהבנת הענין איך שכל ענין של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ראש השנה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הגוף קודם לנפש! נ נח

ב"ה

ספר המדות, תשובה אות פד: תקון הגוף קדם תקון הנפש, ע"כ. ע' בקיצור הכוונות של הרמח"ל סדר ערב יום הכפורים ז"ל ועל כן צריך להרבות באכילה ושתיה בערב יוה"כ – ליקח גם החיצוניות הראוי ליוה"כ. ונחשב כאלו התענה תשיעי ועשירי, כי אי אפשר להתענות ולקבל סוד האכילה הפנימית אם לא קבלנו בתחלה כל החיצוניות וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רמדאן

ב"ה

לכאורה רמאדן, כשמו הוא, מרים את הדין רחמנא ליצלן (וע' משלי יד:לד - צדקה תרומם גוי - {רש"י: ישראל} וחסד לאומים חטאת  {רש"י: הם עכו"ם שגוזלים מזה ונותנים לזה}, וידוע מש"כ בזוהר הקדוש על זכות המילה של ישמעאל שמזה יש לו אחיזה בארץ ישראל עד היום הזה, ואכמ"ל).

ולכאורה לעומת כח הטומאה הזו יש לכוון את היחוד על הפסוק (ישעיה כו:יא)

יְהוָה רָמָה יָדְךָ בַּל יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם

וון את היחוד על ע' בקיצור כוונות של הרמח"ל על שמונה עשרה של שחרית, בברכת סלח נא, שכז"ל (הגה: ואומרים בברה זו נוסח זה: האל הגדול והגבור והנורא חטאתי לפניך ובכבודך מריתי, אנא מלך מוחל וסולח, סלח לי מול לי כפר לי, כי אל מלך מוחל וסולח אתה.

ויש בנוסח זה כ"ד תיבות כנגד כ"ד בתי דינים. ותכוין באמרך "ובכבודך מריתי" שפגם העונות גורמים שהשכינה נהפכת מרמה למרה, וזהו מריתי, ובכח התשובה תשוב לרמה. ותכוין שתתקן השכינה בג' (בדפוס גי' - בטעות) יחודים: יאההויה"ה יאהלוההי"ם יאהדונה"י שהם בגי' (בדפוס בג' בטעות) נר, ואז תעשה זו השכינה - הרמה, שעולה נר. ואחר כך יתחבר בה הזכר שהוא יה"ו, והה' של הרמה יתדבק ביה"ו ויהיה: "יקוק רמה", ואז - "בל יחזיון", שהקליפות נכנעות. 

ותוכל לכוין זה היחוד על פסוק ה' רמה, בכל פעם שתרצה), עד כאן לשונו.

נ נח נחמ נחמן מאומן