כמה הערות

 ב"ה

ספר המדות, ערך פחד אות יב. על ידי שתציר שם אלקים לנגד עיניך, ילכו הפחדים ממך, ע"כ.

בספר מעגלי צדק (אביחצירא, אות פ"א דמנצפ"ך, הוא על הפסוק פחדו בציון, ישעיה לג:יד) כתב להוכיח שכל הפחדים ורעדות שרשם בשם אלקים (וידוע שצריכים למתק הדינים בשרשן), וכתב שהגמטריא של אלקים, עם הה' אותיות והכולל, עולה פחד.

 

פָּחֲד֤וּ בְצִיּוֹן֙ חַטָּאִ֔ים אָחֲזָ֥ה רְעָדָ֖ה חֲנֵפִ֑ים מִ֣י | יָג֣וּר לָ֗נוּ אֵ֚שׁ אוֹכֵלָ֔ה מִי-יָג֥וּר לָ֖נוּ מוֹקְדֵ֥י עוֹלָֽם. (ישעיה לג:יד)

 

ישעיה לג:ו וְהָיָה֙ אֱמוּנַ֣ת עִתֶּ֔יךָ חֹ֥סֶן יְשׁוּעֹ֖ת חָכְמַ֣ת וָדָ֑עַת יִרְאַ֥ת יְהוָ֖ה הִ֥יא אוֹצָרֽוֹ.

פרש"י ז"ל והיה אמונת עתיך וגו'. והיה לחוסן ישועות ולחכמה ודעת את אשר תאמין לבוראך עתים שקבע לך לתרומות ולמעשרות בעת הפרשתן ללקט שכחה ופיאה בעתם לקיים שמיטין ויובלות בעתם. ד''א אמונת עתך. את שהאמנת בהקב''ה בעתים שעברו עליך וצפית לישועה תהיה לך לחוסן, עכ"ל.

והרי מבואר להדיא, לפי שני הפירושים, שעל ידי אמונה או עשית המצות באמונה, זוכים לחכמה ודעת.

 

ויצא כט:יז ועיני לאה רכות, פרש"י ז"ל שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה, שהיו הכל אומרים, שני שבנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן (ב"ר ע:טז), ע"כ. ולאחר שיעקב קנה את הבכורה מעשו, ממילא היה ראוי לו לקחת את לאה. ושמעתי מידידי י.ג. נ"י שזה פירוש מה דאיתא בילקוט שמעוני, אמר לה מה רמיתא בת רמאי, לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה, אית ספר דלית ליה תלמידים, לא כן הוה אבוך צוח לך עשו, ואת עני ליה, ע"כ, דהיינו שלמד ממנו שהוא באמת הבכור והיא ראויה לו.

 

 

ישעיה לג:טז ה֚וּא מְרוֹמִ֣ים יִשְׁכֹּ֔ן מְצָד֥וֹת סְלָעִ֖ים מִשְׂגַּבּ֑וֹ לַחְמ֣וֹ נִתָּ֔ן מֵימָ֖יו נֶאֱמָנִֽים [בפסוק טו פירט מה שצריך לזה, הלך צדקות ודבר מישרים וכו']. פרש"י ז"ל לחמו נתן, לא יהא מבקש לחם, כי מן השמים יספקו לו מזון. מימיו נאמנים, מקור מימיו לא יכזב, כלומר, זרעו יגדל וכל צרכיו יספקו, ע"כ.

וזה מה שאמר רבי שמעון בן אלעזר (קידושין פב.) ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות, והן מתפרנסין שלא בצער, והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער, אלא שהורעתי מעשי וקפחתי את פרנסתי.

 

תורה רד, שיחות הר"ן קלז, מעות ראשי תיבות ואין עבירה מכבה תורה. דהיינו שעל ידי שקובעים עתים לתורה יהיה פרנסה, אפילו אם עבר עבירות.

עיין בישעיה לג:טו-טז התנאים שיעשה אדם כדי שיספקו לו מזון מן השמים. ואחד מהתנאים, ועצם עיניו מראות ברע, סופי תיבות מעות, ומובא שם מספר אמרי נועם פרשת בראשית, שעל ידי זה ממשיך העינא פקיחא דלעילא אות עי"ן, ולכן הראשי תיבות הם יעקב, בחין וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים לג:כח) עיין שם.

 

 

בתיקונים חדשים לרמח"ל תקון שני ז"ל דהא אוריתא לא אתחזיאת לשום בר נש אלא בגין דאתמסרת לעובדא, ואפלו למלאכי עלאי לא אתחזיאת אי לאו תקונין עלאין דצריכין לאתתקנא על ידיהו. ורזא דא גברי כח עשי דברו לשמע בקול דברו (תהלים קג:כ), עיין שם.

וקשה אם כן מה שגילה ביחוד היראה, שאדם הירא מיד מגלין לו.

בענין זה הארכנו קצת בהקדמה ללקוטי נ נח.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - שכיבה במקום בית המקדש

 ב"ה

כח:טז וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש י' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. הסופי תיבות של: ויאמר אכן יש, עם הג' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: יש ה' במקום הזה, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: וייקץ יעקב, בגמטריא נ נח. הראשי וסופי תיבות של: אכן יש בגמטריא רבי נחמן ע"ה.

ואנכי לא ידעתי, פרש"י שאלו ידעתי לא ישנתי במקום כזה, עכ"ל. י"ל שהגיע לתכלית הידיעה שלא נדע, אכן אילו היה עדיין רק בבחי' ידיעה לא היה יושן במקום קדוש זה. וכמו שרבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא ז) שהשגת בן, בחי' השגת רבי אליעזר הגדול הוא בחי' שינה.

ק"ק כי לעיל בפסוק יב רש"י הביא ז"ל שכב עליה, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (חולין צא:), עיין שם. הרי הש"י בעצמו שם את כל ארץ ישראל תחתיו, ואפילו אם היה יושן במקום אחר, הרי הש"י היה מביאו תחתיו. וצ"ל שעכ"ז לא היה ראוי לו לישון שם, והשם יתברך הטוב בעיניו יעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - האם יעקב אבינו היה צדיק הדור בעוד שיצחק אבינו היה חי - קודשת ארץ ישראל מהצדיק

 ב"ה

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

ועוד יש לראות מדברי חז"ל אלו, שהצדיק הוא הודה וכו', שאפילו בתוך ארץ ישראל, העיקר הוא הצדיק, שהוא החן והיופי. ואע"פ שזה דבר פשוט, ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ' שקדושת ארץ ישראל בא מהצדיק, עכ"ז הרבה צריכים הוכחות על זה. וכן ברש"י לקמן פסוק יג, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, ע"ש. כי יעקב לקח מאבני המקום וישם מראשתיו (פסוק יא), וכרש"י ז"ל זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, ע"ש, ומבואר שלא רק האבנים נעשו אחד, אלא כל ארץ ישראל התאחד תחתיו, שישכב עליו. ועיין במפרשים (חתם סופר, זכרון יוסף – (פיורדה תקל"ג)) שדנו ופלפלו איך יעקב אבינו שכב על אבני קודש, ועל כל פנים הקב"ה זה שהזמינו כמש"כ רש"י (פסוק יז) צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ע"ש. והרי רואים שכל ארץ ישראל ואפילו אבני קודש הקדשים – ויתכן שהם היו אבני המזבח של אבותיו, הכל אינו אלא לשמש הצדיק.

ועוד הרי מעשה שמים וארץ – כולל ארץ ישראל ביד אחד נבראו, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב שני ידים, כמבואר במסכת כתובות (ה.).

ובנין זה יש להזכיר שב' שבטים וחצי לא לקחו חלקם בארץ ישראל, אלא בחרו להיות בעבר לירדן מזרחה להיות בארץ שבו משה קבור, כמש"כ בפרשת וזאת הברכה (דברים לג:כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון, ע"ש ברש"י.

נ נח נממ נחמן מאומן

פרשת חיי שרה - רבקה נגד עבודה זרה

 ב"ה

כד:כה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם-תֶּ֥בֶן גַּם-מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם-מָק֖וֹם לָלֽוּן.

גם תבן, וכן: תבן גם, ע"ה בגמטריא רב נחמן בן פיגא.

הראשי תיבות של: גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

רב עמנו, ק"ק שזה כמו לשון של בנה עשו, יש לי רב. וי"ל שלשון של יעקב, יש לי כל, כל זה בחי' יסוד כידוע. ויסוד זה בחי' שד"י, סוף בנין הזכר, ובחי' יש די באלהותו. וכיון שהתבן והמספוא היו של אביה שהיה עובד ע"ז, בחי' מי שאין די באלהותו עד שעובד ע"ז, ולכן נסכיו הם בחי' רב. ואחר שפינה ביתו מע"ז (פסוק לא) כבר לא מזכיר את הריבוי, ועוד לא זכה לבחי' כל, אז סתם (פסוק לב) ויתן תבן וכו'.

ונראה לפרש עוד ענין ר"ב, דתנן בסוף פרק א' של מסכת אהלות (משנה ח) לענין טומאת האברים שמטמאים גם באהל, ז"ל רמ"ח אברים באדם, שלשים בפסת הרגל וכו' וכו' מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה, ע"כ, דהיינו שמנה שם כל האברים של הידים והרגלים [וי"א צלעות] וסיכם מספרם בפני עצמם, ר"ב.

והנה בליקוטי מוהר"ן תורה י' רבינו גילה בענין הגאוה שהוא בחי' עבודה זרה, שהיא שורה ביותר על הידים והרגלים. וכתב שם ז"ל אלו הבעלי גאוה, הם מעכבים תאוותו של השם יתברך, ואינם מבקשים מצדיקים שיתפללו עליהם, כי חושבים שהתענו וסיגפו את עצמם, ובזה הם צדיקים, אבל האמת אינו כן, וכו' עיין שם. ומבואר שם שרק על ידי בחי' יעקב יכולים להודיע גדולתו של הקב"ה להעכו"ם, ועיקר גדולתו של הקב"ה הוא שגם העכו"ם ידעו שיש אלקים שליט ומושל. ומסביר שם למה דוקא יעקב, כי צריכים להעלות התפלה מבחי' הר ושדה לבחי' בית, כי בבחי' בית יש גם לעכו"ם השגה, כמו שכתוב (ישעיה נו) כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ואילו אברהם קראו הר, ויצחק קראו שדה (פסחים פח), שאינם מן היישוב. ורק על ידי התפילות של יעקב מתיישב השכינה באופן שגם העכו"ם יכולים לדעת שיש אלקים. ועל כן אלו בעלי הגאוה, שהם לא סתם אנשים, אלא אנשים שהתענו וסיגפו את עצמם, עד שבאו לסמוך על עצמם, ומונעים את עצמם ואחרים מללכת אל הצדיק האמת להתפלל, הרי הם מעכבים תאווותו של השם יתברך. וזה הגאוה היא בחי' ע"ז כנ"ל.

הרי מבואר איך שעבודה זרה דייקא תלויה בר"ב בעל גאוה [עיין עוד בזה בליקוטי מוהר"ן תורה ח', שהצדיק האמת הוא בחי' מרדכי בגמטריא רב חסד, היפוך הרבנים – אלופי עשו. רב חסד הוא התיקון הו' של י"ג תיקוני הזקן, שהם הי"ג מידות של רחמים. והרי ממנו עד הי"ג האחרון, ח' תיקונים. ח' פעמים הוי"ה בגמטריא יצחק בעלה של רבקה. (הח' תיקונים הראשונים הם בחי' אברהם – רמ"ח, ח' פעמים א"ל כמבואר בספר אדיר במרום)] ושורה בר"ב אברים של הידים והרגלים. וי"ל שזה מה שאמרה רבקה, רב עמנו, עמנו בגמטריא נגלה וסוד, אם הב' תיבות, כמבואר בתורה י' שם, שהידים והרגלים הם בחי' נגלה ונסתר.

ובתורה י:ד כתב עוד ז"ל השב (אשת האיש – הנאמר אצל שרה, בראשית כ) ר"ת ה'ר ש'דה ב'ית, עיין שם. השב בגמטריא רבקה. כי רבקה עם יצחק קבלו את בחי' הר מאב'רה'ם וש'רה', והם המשיכו להעלות את התפלה לבחי' שדה, והולידו את יעקב שהעלה אותה לבחי' בית. וכן רבקה, עם ב' כוללים (כל שני אותיות יש להם כולל) בגמטריא שדה. וי"ל שזה מה שאומרים במנחה של שבת, יצחק ירנן, ירנן בגמטריא שדה ע"ה (אברהם יגל, יגל, עם מילואו – יוד גמל למד בגמטריא ההר. יעקב ובניו ינוחו, בחי' בית מנוחה).

כתוב בישעיה (ה:ח) הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום והושבתם לבדכם בקרב הארץ. ובמדרש הוא שם בר"י קרא ז"ל הוי על שגרמו בעוונותיהם שמגיעין חרבן בית ראשון לחרבן בית שני, שדה בשדה יקריבו, גרמו לבית לעשות שדה, כמה דאת אמר (ירמיה כו:יח) ציון שדה תחרש והר הבית לכמות יער, מי גרם להם לחרב, עד אפס מקום, שלא הניחו מקום שלא עבדו עליו עבודה זרה, ע"כ.

[הו"י הוא הצירוף של צפון, כי ג' אותיות י"הו, יש להם ו' צירופים, ויש כמה דעות איך לסדר אותם. צפון הוא בחי' יצחק, בחי' גבורה, בחי' ושחט אותו על ירך המזבח צפנה לפני ה'].

הרי בע"ז שלהם – 'עד אפס מקום', 'יקריבו' את הבית והורידו אותו לבחי' שדה, הבחי' השייך לרבקה – אותיות קרבה\הקרב. ולא החריבו והורידו אותו יותר עד בחי' הר, כי רבקה כבר אמרה לאליעזר כאן, גם תבן גם מספוא רב עמנו (-אולי יש לפרש עמנו, מלשון גחלת עמיא, דהיינו שמתחלשת והולכת לכבות, כמו שהופיע בדף ימי של היום בבא קמא), מספוא בגמטריא מקום ע"ה, וגם יש בו את האותיות: אפס, הרי עד אפס מקום. הרי בכחה של רבקה להעמיד את מעמד התפילה בבחי' שדה אפילו עד אפס מקום – שלא הניחו מקום שלא עבדו ע"ז. וזה מש"כ בפסוק לא – ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים, פניתי הבית, בחי' חרבן הבית, ונשארת בבחי' שדה, ומקום לגמלים, כי הגמלין רובן כשרים (פרש"י ז"ל שפורשין למדברות למקום גדודי חיות וליסטין ויראים לנפשם ומשברים לבם למקום), אבל אינם במעלת הספנים – שרובן חסידים (פרש"י ז"ל שפורשין למקו הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלין). והרי כל הסיפור של רבקה כאן מדבר על הגמלים, וזה בחי' שדה. ועוד צריכים להעלות לבחי' בית, על ידי יעקב, בחי' הספנים, ה"ס בגמטריא אדנ"י – פנים, בחי' פניא-ל\פנוא-ל (בראשית לב:לא-לב) כי ראיתי אלקים פנים אל פנים.

[ויש להתבונן עוד, כי המשך הנביא ישיעה שם – הוי מגיעי בית וכו' -פסוק ט – באזני י"צ אם לא בתים רבים לשמה וכו'. באזני ה' – בחי' שם ס"ג. וידוע מהיחודים של האריז"ל עה"פ חדשים לבקרים רבה אמונתך, סופי תיבות כמנין ק"ה בגמטריא ס"ג עם המ"ב אותיות, וי"ל זה בחי' רב-קה. גם 'עמנו' ראשי תיבות של ד' עיקרי המילואים של שם הוי"ה ב"ה ע"ב מ"ה ן"ב וס"ג.]

ואגב, עכשיו שפירשנו בס"ד שמספוא הוא במגטריא מקום, הרי – גם תבן גם מספוא, רמז למה שמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה יא, שתבן לשון תבונות התורה, והדיבור של איש ישראלי מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה, עד שזוכה לתבונות התורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לכבוד הילולה של רחל אמנו - יא חשון - ועכשו עדכון עם יישוב

 ב"ה

פרשת ויצא

לא:יז ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.

נשיו על בגמטריא ליקוטי מוהר"ן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: יעקב וישא את בניו ואת נשיו על, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י ז"ל את בניו ואת נשיו, הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים וכו' עכ"ל. עמש"כ בפרשת נח עה"פ (ו:יח) ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך.

וק"ק מהמדרש רבה פרשת ויחי (צח) רבי אבא בר זוטרא אמר בוא וראה עד היכן חבב אבינו יעקב את רחל, אפלו בשעה שבא לברך את בנה עשאו טפלה לה, ברכת שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו ומעיא דהכין אפיקו, ע"כ. ודוחק לחלק בין יחיד לרבים.

ונראה בפשטות שתמיד הזכרים לפני הנקבות, ואשה אסורה אפילו לדבר בפני איש (רש"י דברים כב:טז), ומברכים שלא עשני אשה, אפילו אשה הכי חשובה, אפילו בעלת רוח הקודש ונבואה, וזה רק מצד מהותן ותפקידן של נשים, שמבחינת נשים פטורות מהרבה מצות וכו'. ולכן כאשר מדברים מבחינות ומעלות מסויימות, אם של האשה יותר חשובות, בודאי יש להקדימה. ועוד שהרי האמא מביא לבנה מעולמות גבוהות ממנו, ואכן אפילו לפי המדרש על כל פנים הם מתיחסים להבן, ואינו דומה למה שמקדימים הבן להאמא, כי שם האמא נפרד ולבדה, אבל כאן כמו אשה מעוברת – והרי היא מינקת, ובנה איתה ביחד ומקבל ממנה ממה שלמעלה ממנו, יש להקדימה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

המנחה ששלח יעקב לעשו

ב"ה

פרשת וישלח

לב:יד וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו.

וילן שם בלילה ההוא ויקח מן, עם הו' תיבות, בגמטריא רבינו נחמן מברסלב, ובגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. לעשו בגמטריא רבנו נחמן.

הראשי תיבות של: שם בלילה ההוא ויקח מן ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וילן שם בלילה, בגמטריא רבי נחמן. אותיות היסוד של: שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: וילן שם בלילה ההוא בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. אותיות היסוד של: מן הבא בידו מנחה לעשו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הראשי וסופי תיבות של: וילן שם בלילה, עם הג' תיבת, בגמטריא רבנו נחמן. הראשי וסופי תיבות של: שם בלילה ההוא ויקח מן, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: שם בלילה ההוא ויקח מ ן הבא בידו, עם הז' תיבות וי"ד אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

מנחה, זה אותיות נחמן (ה' כפול י' זה ן'), כתב האור החיים הקדוש (לב:טו) שמעתי ממורי זקני (זאת אומרת – סבא...) זצוק"ל שנתכון יעקב בחשבון – ששלח מבעלי חיים כחשון 'שעיר', שעולה בו תק"ף (פתק!). ולזה שלח בחשבון: עזים ורחלים ארבע מאות וארבעים. וגמלים שלשים, עם בניהם, הם ששים – הרי חמש-מאות. פרות ופרים חמשים. אתונות ועירים שלשים. הרי תק"ף (פתק!) - לשבק תקפו, עכ"ל.

 

ובזה י"ל השאלה המפורסמת על מה שכתוב בפתק הקדוש, מאד היה קשה לי, למה היה קשה לרבינו (ועיין לקמן אות נב"ש שאכתוב עוד על זה בעזה"י, ובערך מסורה בברסלב אות כ'), אלא י"ל, דהרי מצינו בהפטרה לפרשת וישלח, מהנביא עובדיא, והוא שייך ללידת יוסף (פרשת ויצא ל:כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי, ופרש"י ז"ל משנולד שטנו של עשו שנאמר (עובדיה א:יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק (מרחו"ק = נ נח נחמ נחמן), משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב, ע"כ. וכאן בפגישה עם עשו יעקב רצה לראות הקיום הזה שבית עשו יהיה לקש, אז הוא שלח לו תק"פו של יוסף (בענין תקפו של יוסף ע' לק"מ תורה קל, ובשיחות הר"ן קיד. וע' בזוהר הקדוש בהאבק יעקב עם שרו של עשו, שהמלאך ראה את יעקב תק”יף בכל) – כח של הפתק. וזה י"ל מאד היה קשה לי – דהיינו שרבינו פעל את זה שהמאד – שהוא בחי' היצר הרע, שרו של עשו (כמובא בלק"מ ובחז"ל, בפירוש המלה מאד) היה לקש – קשה-לי!

 

וע' בתרגום אונקלוס על הפסוק (לג:יא) קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח – ויפצר ת"א ואתק"ף! כי יש בפסוק הזה הרבה רמזים על הננח – קח בגמטריא נ נח, וחנני – זה ננח. ושוב שמעתי מחבר אופיר ל. כי חנני בגמטריא נחמן. ועוד רמזים.

 

והנה אע"פ שעיקר הכח של הפתק הוא רק מרבינו הקדוש – נ נח נחמ נחמן מאומן. זה מטעם שהגענו אז בסוף הגלות, עד שכבר מאיר לנו האור חוזר של הגאולה, אז רבינו פעל ישועות בקרב הארץ בסוד תיקונא דסיפא, כמו שביארנו בס"ד במ"א, אבל יעקב אבינו היה עוד מתקן ומשתדל מצד תיקונא דרישא, וכמו שיעקב אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, ואילו הכח של רבינו זה באחוריים, ואכמ"ל יותר.

 

(ושרו של עשו ראה כי יעקב תקיף בכל כנ"ל, ויהיה לק"ש כנ"ל, אז בא על עצה ליגע בכף ירך יעקב – בשו"ק, בגיד הנ"שה – נחמן שמחה'ס, ואלו הת' עלמין דכסופין של הצ'דיק (כמו שמובא בשיחות הר"ן רנט מהזוה"ק, ובלקוטי הלכות), שהם באמת אלף עולמות של כסופין ע' בזוה"ק מזה, הרי = תצא = נ נח נחמ נחמן מאומן).

 

פרש"י הבא בידו וכו' דבר אחר מן הבא בידו מן החלין, שנטל מעשה, כמה דאת אמר (כח:כב) עשר אעשרנו לך, והדר לקח מנחה, ע"כ. והנה לכאורה ענין עשר אעשרנו הוא מעשר כספים שהוא ג"כ חולין, אלא שגם כולל מעשר בהמה. ולכן אינו ברור מלשון רש"י אם יעקב הקפיד לעשר קודם כל המנחה ששלח או רק מעשר הבהמה. כי יתכן שבענין מעשר כספים בעלמא, הרי קיימא לן (בבא בתרא ט) באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנאמר (ישעיה ס:יז) ונגשיך צדקה (ונגשיך בגמטריא זו עשו), הרי שכל המנחה היתה בבחי' צדקה, או שיעקב לא רצה שתהיה המנחה בבחי' זו של אונס, כי כיון שתהיה בבחי' מנחה והיה לו כוונות עצומות בזה שעליהם כידוע מהזוהר, ולכן עישר את כל המנחה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

וישק יעקב לרחל - פרשת ויצא

 ב"ה

פרשת ויצא

כט:יא וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך. וישק בגמטריא רבינו נחמן. וישק יעקב ע"ה בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: יעקב לרחל וישא את קלו ע"ה בגמטריא נחמן. הראשי תיבות של: וישא את קלו, וכן של: את קלו ויבך, ע"ה בגמטריא נ נח.

הסופי תיבות של: לרחל וישא את קלו ויביך, בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: יעקב לרחל וישא את, עם הח' אותיות וד' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

ויב"ך – ו"ך – הוי"ה, י"ב צירופים, מבואר היטב על פי לקוטי מוהר"ן לו:ד ע"ש מש"כ.

פרש"י ז"ל לפי שבא בידים רקניות וכו' לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להרגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידיו. אמר לו, מה אעשה לצווי של אבא? אמר לו יעקב טל מה שבידי והעני חשוב כמת, ע"כ. וכבר הקשה המשכיל לדוד למה אליפז צריך להתיחס כלל לציווי כזה, ובזה יש לדחות שאולי חשש שעשו יהרגו, וכתב שיעקב לא רצה ללמד לו לשקר לומר הרגתיו, אע"פ שמותר, כדי שלא ילמד לשונו לדבר שקר. ולפי זה יעקב מסר נפשו – כל נכסיו להיות נחשב כמת, רק כדי לחנך את אליפז בזה. ונראה לעניות דעתי, שהרי עיקר זכות עשו הרשע היה הכיבוד אב שלו, והרי עשו נגדו לוחם, ועליו על יעקב להמלט בצדקתו ולהתגבר בצדקתו, ואם יבוא לשים סוף למצותו של עשו, הרי זה לרעתו, שמנע טובה זו מהעולם, ולכן אדרבה עסק הוא בעצמו במסירות נפש לקיום אותו המצוה, והבן את זה למעשה בכל מחלוקת שלא תהיה.

ענין עני חשוב כמת, עיין ביאור הגור אריה, והוא קשור למה שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן סו:ג והקדמה לחיי מוהר"ן.

במדרשים איתא שיעקב בכה על שחשדו הרואים שהנשיקה היתה תפלות. וכיון שבכה ניכר היה שלא היה עוסק בתפלות. וי"ל על דרך מה שגילה רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה לו, כאשר היה התגברות של נאוף, משה ואהרן היו בוכים וקורין את שמע, כדי להנצל מהרהור של אשה זונה עיין שם. וכן כאן כיון שחשדוהו, ואין אדם חושד אלא במה שיש לו, והרי היה התעוררות של נאוף, ולכן בכה (ועצם נשיקתו לרחל, כבר בחי' היחוד של ק"ש).

מפתחות: וישק יעקב לרחל ויבך – לק"מ יב:א דף טז..

נ נח נחמ נחמן מאומן

סוד מצות יבום על פי מה שגילה הרמח"ל על העולמות המלבוש וצחצחות

 ב"ה

עוד נראה לפרש בענין יב"ם שהוא שם הע' של שם ע"ב, על פי מה שגילה הרמח"ל בספר אדיר במרום (עמ' תקכו-ז, מכון רמח"ל), וע"ש באריכות, ובקיצור ממש לענינינו, המדרגות בתוך הצמצום קודם ביאת הקו מתפשטות בסוד יצח"ק, ד' פעמים ב"ן של מילוי שם אלהי"ם. יצח"ק בגמטריא או"ר ועוד א', ואותו יתירה בחי' רישא דעשו שהוא שורש כל החשך ואלהים אחרים, והוא בסוד ע', ובסוד עשתי עשרה שכל המוסיף גורע, כי כאשר הע' מתחבר ועומדת להוציא הס"א, יתעלם הא"א בחי' הזכר שבו שהוא כתרא. כי בתחילה יש בחי' אימא שדינין מתערין מינה, ובה יש הויה – בניקוד אלקים. ובהתפשט המציאות נעשים י"ב הויו"ת, בסוד ג' הויו"ת – שבם: היה הוה ו-יהיה וכו'. ומן הע' נקודות יוצאים אחר כך ע' אומות, כי הם בסוד הניצוצין דאלהי"ם שמשם לבד יוצאים האומות. ובסודם יש בתחלה הע' סנהדרין בישראל, ומן החיצוניות שלהם הוא ע' אומות. ובהתפשטות הע' הזאת מוציאה מ' מדרגות וכו' וסודו (בראשית כו:לד) ויהי עשו בן ארבעים שנה, ובסוד יצחק גם כן שנשא בן ארבעים וכו' ע"ש.

הרי יב-ם, י"ב הויות, ומ' מדרגות, והוא שם ע' בסוד הע' נקודות של הוי"ה דאימא. ובהתחלת כל זה הא"א מסתלק, והוא משאיר את יעקב ועשו, ועשו שהוא בחי' אל אחר דלא עביד איבין (-והרי כל ההתפשטות הנ"ל בסוד מנצפ"ך – ריש עמ' תקכז – ב' מנצפ"ך – ריש עמ' תקכח, בגמטריא פ"ר. וזה הבדל בין ע"פר שכן עושה פירות, כי ראש עשו גם מוציא טוב, אבל ויאבק יעקב עמו, בחי' א"פר שלא עושה פירות, וזה בסוד הא' של במספר ארבעים, א' ול"ט, שהוא כפייתם – עמ' תקכז), והוא בחי' רשע שאפילו בחייהם נקראים מתים, וזה כמיתת הבעל בלא בנים, שאז אשתו נופלת להיב"ם. ולא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר (דברים כה:ה), ז"ר דייקא, שהם האו"ר מדרגות דקדושה, וכאן צריכים לתקן הר"ח שהוא האור החוצה. ואז יש שני אפשרות, או שיעשה חליצה, לסלק עצמם מכל ההשתלשלות הזה, ויקרא בית חלוץ הנעל. או שיעשה יבום, והוא כי האור הר"ח היתירה הזו (סוף עמ' תקכז-) נכלל לפנים, והוכן לינתן ליעקב. וסודו השס"ה שנתגלתה בזמן היניקה כנ"ל, שהיא א' היותר על השט"ן. וסודו יוה"כ (שגם אז חולצים הנעלים) שבוא קטיגור נעשה סניגור (-בסוד המנחה שיעקב שלח לאחיו עשו, ילקוט ראובני, פרשת וישלח אות מה), שאז יעקב יורש זה הראש, והיינו ישרא"ל – ל"י רא"ש, ויעקב שולט על עשו, וכו' ע"ש. וזמש"כ ולא ימחה שמו מישראל (דברים כה:ו) להקים לאחיו שם בישראל. ועכ"פ גם כאשר עושה תיקון חליצה, (דברים כה:י) ונקרא שמו בישראל.

והנה מבואר עוד שם (עמ' תקכח) שזה סוד (בראשית כח: יז – עקידת יצחק) וירש זרעך את שער אויביו, כי הע' הזה בסוד תק"ע דהיינו ב"פ מנצפ"ך (והי' אותיות), והוא בחי' תקיעת שופר גם כן, כי הוא הצריך ליתקן בכח ה-י"ה המתגלה כנ"ל, להשליט ישראל על עשיו בסוד יוה"כ. ובסוד זאת נאמר בעשו (בראשית כה:כה) כלו כאדרת שע"ר, והוא איש שעיר. וזאת הבחינה היא ממש הניתנת לירושה ליעקב, ולכן נאמר (במדמבר כה:יח) והיה ירשה שעיר אויביו, שעיר דייקא. ואז נמצא יעקב מתוקן בסוד שנים עשר שבטים שלו כראוי וכו' ואז נקרא הוא גם כן – עשו: וסוד זה (בראשית כז:יט) אנכי עשו בכורך וכו' ע"ש (ב' פעמים יעק"ב עם י"ב שבטים, בסוד ויעקבני ז"ה פעמים – בראשית כז:לו).

וזה ממש קיום הענין (דברים כה:ו) והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. שהבכור עושה את היבום, והוא יורש את המת. (גם ירש בחי' יבם, כי ר' מתחלף במ' באלף בית של אח"ס בט"ע ומ"ר, וש' מתחלף בב' בא"ת ב"ש). ואז ביעקב מתקיים (בראשית כד:ס), ואת היי לאלפי רבבה, הי"י השם הע"א

וזה הענין שאם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה (דברים כה:ז), השערה, דייקא, כדי לתקן הב' מנצפ"ך.

והרמח"ל ממשיך שם (עמ' תקכט) והנה כל אלה הדברים הוא סוד המשי"ח העומד בגלות להלחם עם עמלק וכו' ע"ש. וידענו שמשיח בה מבחינת יבום שעשה יהודה לתמר, ומבחי' יבום עשה בועז לרות. אכן עיקר הכנעת עמלק על ידי זרעו של יוסף, וזה הראשי תיבות של יב"ם כנ"ל, משיח בן יוסף .

יבום וחליצה, בגמטריא אור, גדר, זר!

יבום בגמטריא נח (נ' זה הנפילה ליבום), יבום וחליצה בגמטריא נ נח נחמ ע"ה. נחמן מאומן בחי' הפ"ר הנ"ל שהוא תיקון הע'. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך מכרה רחל ללאה את הלילה עם יעקב עבור דודאים?!

 ב"ה

פרשת ויצא

ל:טו ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.

וימצא ע"ה בגמטריא נחמן. את דודאי בני, עם הג' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אישי, בגמטריא רבי נ נח ע"ה. תני נא לי ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן.

הראשי תיבות של: ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים, בגמטריא רבי נ נח.

 

כמה ראשונים פירשו שהדודאים היו מסוגלים להריון, ולפי דבריהם מובן למה רחל מכרה אותה לילה עבורם. אבל שיטת רש"י (לעיל פסוק יד) שהדודאים הם סתם עשב – ישמי"ן. וצריך עיון איך מכרה רחל אותה לילה עבורם.

ונראה לע"ד שסתם עשבים ופרחים כוחם כמו סימן, שנותנים אותם לסימן אהבה, וכמו שבאמת נראה כאן שראובן הביא אותם לאמו מאהבתו אותה (לפי שיטת רש"י שהם כמו סתם עשבים). ולאה אמרה לרחל – המעט קחתך את אישי ולקחת גם את הסימנים – ובזה הצליח רחל בגדול לעורר זכותה מה שנתנה הסימנים ללאה כאשר ניתנה ליעקב תחתיה (רש"י כט:כה), לקחת גם יעקב וגם הסימנים. ועכ"ז נחשב לזילזול ונענשה, ועכ"ז אחר כך כבר (פסוק כב) ויזכר אלקים את רחל, פרש"י זכר לה שמסרה סימניה לאחותה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - יצחק ויעקב שני צדיקים בדור

 ב"ה

ויצא

קמ"ח פסוקים כמנין נחמן

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

נ נח נחמ נחמן מאומן

עצמות יוסף הובאו לשכם כי כן צריכים להביא את רבינו הקדוש לארץ

ב"ה

בזכות שיוסף טרח להביא את יעקב אבינו לקבורה בארץ ישראל, יעקב נתן לו את שכם להיקבר בו (רש"י פרשת ויחי מח:כב), והרי שכם בגמטריא רבי נחמן, ויש בזה רמז חזק מן התורה שכן צריכים להביא את ציון רבינו הקדוש לארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

צריכים להביא את ארונו של רבינו הקדוש כדי לכבוש את ארץ ישראל

ב"ה

המעיין במסכת סוטה (דף יג.) יראה גודל הכח של ארונו של יעקב אבינו, וגודל הכח של יוסף הצדיק. וכתוב שם שכל הארבעים שנה שהיו במדבר היו שני ארונות הללו - אחד ארונו של יוסף ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה וכו' עיין שם בסוף העמוד.

והנה גם בכניסתם לארץ ישראל שנסעו לכבוש תחילה את יריחו, היה ארון של יוסף הולך לפניהם, כמו שכתוב (יהושע ג:ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו, לשון רבים, וכמו שפרש"י שם ז"ל שני ארונות היו, של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד, עכ"ל.

ומזה נוכל לשער קצת בדעתינו כמה תועלתי יהיה כאשר נזכה להביא את ארונו של רבינו הקדוש לארץ ישראל במהרה בימינו אמן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויחי - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן והפתק וסבא ישראל - מהספר לקוטי נ נח

ב"ה

מח:ט ויאמר קחם נא אלי ואברכם, חבר הראה לי ש'קחם' בגמטריא נחמן, 'נא אלי' עם האותיות בגמטריא אומן. וי"ל עוד 'ויאמר קחם נא אלי' בגמטריא רבי נחמן מאומן, ו'יאמר קחם נא אלי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

מט:א-ב ויקרא יעקב אל בניו  ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים (ב) הקבצו ושמעו  בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. האספו, אספו עם הכולל בגמטריא נחמן. ואגידה, מחלפין ו' עם ב', והרי אותיות אבגדהי, סוד שיר פשוט כפול משולש מרובע -אבגד – שהם י' – ה'  - מאומן. 'לכם את' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אשר – אותיות ראש, ראש בני ישראל, וכן ראשי תיבות א' ראש שנה. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו' סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. 'יקרה אתכם באחרית' ראשי תיבות ישראל בער אודסר. 'באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו' סופי תיבות בגמטריא יז תמוז – 'אל ישראל' עם האותיות והכולל בגמטריא פתק, אל איזה ישראל 'אביכם' י'שראל ב'ער א'ודסר. 'הקבצו ושמעו' בגמטריא הכתר, כי הקבוץ בראש השנה עולה על הכל.

מט:ט גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו: מטרף' בני' עלית' ס"ת ע"ה בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. בני' עלית' כרע' רבץ' כאריה' וכלביא' מי', ס"ת בגימטריא בהפתק. מטרף, ר"ת פתק טבריא ר' מאיר (בעל הנס). עלית' כרע' ס"ת בגימטריא י"ז תמוז, שהוא הסימן לאמיתת הפתק. ס"ת של הפסוק חוץ ממילת גור, ה'ה'ף'י'ת'ע'ץ'ה'א'י'ו'= תרפב, השנה שקבל הפתק.

והנה בפסוק הזה נרמז סוד גדול במש"כ מטרף בני עלית, דהלוא אחר מכירת יוסף כתוב על יהודה, 'וירד מאחיו', ואיך כותב כאן עלית. מטרף, אותיות טרמף, ע' לקמן בס' כל הדרכים מגיעים לאומן, שיש ארבע אופנים, ומטרף, יש בו א' מכל הד'.

נ:יז כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וכו', שא נא, השני אלפין זה ב', נב"ש – נחמן בן שמחה. 'אנא שא נא פ' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

וכיון דאתי לידי נראה לפרש, דהנה מה שגרם להשבטים לאמר את זה ליוסף מבואר ברש"י שם (פסוק טו) ז"ל ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, מהו ויראו, הכירו במיתתו אצל יוסף שהיו רגילים לסעוד על שלחנו של יוסף והיה מקרבן בשביל כבוד אביו, ומשמת יעקב לא קרבן ע"ש. והנה על ידי שמכניסין ת"ח לאורחין כאלו הקריב תמידין, וענין התמידין, שתמיד זה גמטריא ד' אלפין (דהיינו אלף = 111, ד' פעמים = 444 כמנין תמד), ואלו הם מה שנזכר בשלמה המלך (מלכים א' ה'): "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", כמבואר כל זה היטב בלקוטי מוהר"ן תורה כח (והיה לי השגחה על זה, שלמחרת שחידשתי את זה מי שהוא בא אלי לעשות איזה ביקורת ואמר לי בו נראה מה שרבינו אומר ופתח לק"מ לתורה כח) ע"ש שיש מצד הקדושה ויש ח”ו מצד הטומאה מהתלמידי חכמין שדי”ן יהודאין. ולכן פה אחר שהאחים ראו שיוסף כבר לא זוכה להכניס אותם, שהם ת"ח אמיתיים, לאורחים, דאגו איך הוא ירים את הד' אלפין. וזה מה שמופיע פה ד' אלפין שביניהם נ"ש"נ. ומילת שא, להרים אותם. כי הכל בכח רבינו נחמן בן שמחה, באופן שמתחיל בנ' ומסיים בנו"ן. וכן תראה בתורה כח שם שסוד עולת התמיד זה סוד השם אבגית"ץ שכבר הוכחנו (אות טז) איך שהוא ממש סוד השיר פשוט, כפול שלוש, מרובע (א,ב,ג,י) נ נח נחמ נחמן מאומן (ת"ץ ע"ה). אנא"ש"א בגמטריא שמחה, וכן אשאנ”א, ועם הכולל גמטריא נ נח נחמ נחמן. ושים לב על האותיות האלו שהם שווים משני הצדדים פאנאשאנאפ. ש' באמצע זה של ש'מחה אביו של רבינו, ואז יש הנונים, של נ'חמן, ואז בקצות האותיות יש את הפאים, פ'ייגא האמא של רבינו. והרי באותיות שמבפנים הפאים, יש משני הכוונים בגמטריא נ נח נחמ נחמן. וכאשר מתחילים מהפאים שבקצות האותיות, יש משני הצדדים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן: פאנאשאנ, וכן אנאשאנאפ, עם האותיות [והכולל] בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה הגמטריא של כל "המנורה" הנ"ל – פאנאשאנאפ – תקסד, שכידוע הוא פעמים ר"פ (מנצפ"ך בה' ספירות חג"ת נ"י, ומנצפ"ך ביסוד) – עם הד' אותיות. וכן "נחמן בן שמחה" = תקנג, ועם העשר אותיות והכולל = תקסד!

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישלח - רמזים של רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן על הפרשה

ב"ה

וישלח

וישלח = נ נח נחמ נחמן.

לב:ד וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום: וישלח בגמטריא נ נח נחמ נחמן, מלאכים עם האותיות והכולל בגמטריא נחמן, שעיר בגמטריא פתק.

לב:ט ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה, הס"ת של ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת, בגמטריא תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. והכהו, תרגום אונקלוס וימחני, ימ = נ, הרי וננחי. המחנה בגמטריא נ נח.

לב:יא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות.

קטנתי מכל החסדים, ר"ת קמה, שזה השם שמשתמשין בו כאשר רוצין להמליך מלכים כמבואר בלקוטי מוהר"ן (תורה רלד), והוא ראשי תיבות של המילים הראשונים של הפתק הקדוש, מאד היה קשה.

'ומכל האמת' בגמטריא – ומהנ נח נחמ נחמן מאומן.

'את עבדך' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות והכולל.

'כי במקלי' בגמטריא בקלף – היינו הפתק.

'עברתי' תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק.

'הירדן' כבר ביארנו לעיל (אות י') בס"ד שזה ענין הקשר בין ר"ן – רבינו נחמן, לי"ד – ישראל דב.

'הזה ועתה' בגמטריא ונ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. גם הס"ת של 'במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

'לשני' בגמטריא לרבי נחמן.

לב:יד מנחה. יעקב אבינו שלח לעשו מנחה, מנחה זה אותיות נחמן (ה' כפול י' זה ן'), כתב האור החיים הקדוש (לב:טו) שמעתי ממורי זקני (זאת אומרת – סבא...) זצוק"ל שנתכון יעקב בחשבון – ששלח מבעלי חיים כחשון 'שעיר', שעולה בו תק"ף (פתק!). ולזה שלח בחשבון: עזים ורחלים ארבע מאות וארבעים. וגמלים שלשים, עם בניהם, הם ששים – הרי חמש-מאות. פרות ופרים חמשים. אתונות ועירים שלשים. הרי תק"ף (פתק!) - לשבק תקפו, עכ"ל.

ובזה י"ל השאלה המפורסמת על מה שכתוב בפתק הקדוש, מאד היה קשה לי, למה היה קשה לרבינו (ועיין לקמן אות נב"ש שאכתוב עוד על זה בעזה"י, ולעיל פרק 330:כ), אלא י"ל, דהרי מצינו בהפטרה לפרשת וישלח, מהנביא עובדיא, והוא שייך ללידת יוסף (פרשת ויצא ל:כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי, ופרש"י ז"ל משנולד שטנו של עשו שנאמר (עובדיה א:יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק (מרחו"ק = נ נח נחמ נחמן), משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב, ע"כ. וכאן בפגישה עם עשו יעקב רצה לראות הקיום הזה שבית עשו יהיה לקש, אז הוא שלח לו תק"פו של יוסף (בענין תקפו של יוסף ע' לק"מ תורה קל, ובשיחות הר"ן קיד. וע' בזוהר הקדוש בהאבק יעקב עם שרו של עשו, שהמלאך ראה את יעקב תק”יף בכל) – כח של הפתק. וזה י"ל מאד היה קשה לי – דהיינו שרבינו פעל את זה שהמאד – שהוא בחי' היצר הרע, שרו של עשו (כמובא בלק"מ ובחז"ל, בפירוש המלה מאד) היה לקש – קשה-לי!

וע' בתרגום אונקלוס על הפסוק (לג:יא) קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל ויפצר בו ויקח – ויפצר ת"א ואתק"ף! כי יש בפסוק הזה הרבה רמזים על הננח – קח בגמטריא נ נח, וחנני – זה ננח. ושוב שמעתי מחבר אופיר ל. כי חנני בגמטריא נחמן. ועוד רמזים.

והנה אע"פ שעיקר הכח של הפתק הוא רק מרבינו הקדוש – נ נח נחמ נחמן מאומן. זה מטעם שהגענו אז בסוף הגלות, עד שכבר מאיר לנו האור חוזר של הגאולה, אז רבינו פעל ישועות בקרב הארץ בסוד תיקונא דסיפא, כמו שביארנו בס"ד במ"א, אבל יעקב אבינו היה עוד מתקן ומשתדל מצד תיקונא דרישא, וכמו שיעקב אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, ואילו הכח של רבינו זה באחוריים, ואכמ"ל יותר.

(ושרו של עשו ראה כי יעקב תקיף בכל כנ"ל, ויהיה לק"ש כנ"ל, אז בא על עצה ליגע בכף ירך יעקב – בשו"ק, בגיד הנ"שה – נחמן שמחה'ס, ואלו הת' עלמין דכסופין של הצ'דיק (כמו שמובא בשיחות הר"ן רנט מהזוה"ק, ובלקוטי הלכות), שהם באמת אלף עולמות של כסופין ע' בזוה"ק מזה, הרי = תצא = נ נח נחמ נחמן מאומן).

לב:כד רש"י כותב שיעקב אבינו עשה את עצמו כגשר להעביר את משפחתו, וכן מבואר בספרי אמת שהצדיק הוא הגשר להעביר את האדם להשי"ת. ובזה נוכל להבין יותר טוב מה שרבינו גילה בלקוטי מוהר"ן, כל העולם כולו גשר צר מאד והכלל והעיקר לא לפחד כלל. דהיינו שכל העולם זה רק הצדיק, וזה נראה כאילו שהוא דרך צר מאד לשמוע ולעשות כדעת ורצון הצדיק, והכלל והעיקר זה להיות חזקים בצדיק ולא לפחד כלל, כי זה בעצמו המדה של הצדיק, שהוא הכלל והעיקר.

לג:ה ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. הילדים - נחמ ע"ה. אשר חנ"ן - נ נח. חנן אלקים את - ס"ת ע"ה גי' נ נח נחמ נחמן מאומן.

לג:ז ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו ותגש עם הכולל בגמטריא נחמן במילוי - נון חית מם נון, ואחר נגש יוסף, סופי תיבות בגמטריא פתק. נגש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

לג:יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה: וחז"ל אמרו שזה הולך על כל הגלות שאנו נמצאים בה עכשיו עד אשר אנו עולים מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו. ואני -- "אתנהלה" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. "שעירה" בגמטריא הפתק!

לו:לט הדר מלך השמיני שלאחר הז' מלכים שנשברו, שהוא התיקון הכללי (לשון הרמח"ל אדיר במרום עמ' תעז, הבאתי דבריו באני רן כט:ח) כידוע. מלך שמונה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

ושם אשתו מהיטבאל, שזה סוד המתקלא, בחי' מ"ה ב"ן, בגמטריא זמן, ובגמטריא אומן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת ויצא - רמזים על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן מספר לקוטי נ נח

ב"ה

ויצא

כח:יז אין זה כי אם בית אלקים. הסופי תיבות של: כי אם בית אלקים ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כי אם בית, עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כ וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש. הסופי תיבות של: נדר לאמר אם יהיה אלקים, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אני הולך ונתן לי לחם לאכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כא ושבתי בשלום אל בית אבי, הסופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:כב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. הסופי תיבות של: שמתי מצבה יהיה בית אלקים וכל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והסופי תיבות של: וכל אשר תתן לי עשר ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: מצבה יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:יג הש"י אומר ליעקב אבינו, אנכי האל בית אל, והלשון אינו פשוט בכלל, ואתי שפיר שהגמטריא של 'האל בית אל' – עם האותיות והתיבות, הוא – נ נח נחמ נחמן מאומן.

לא:לב כי רחל גנבתם, גנבתם בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים. והיא גנבה את התרפים, והנה סוף התיבה י"ם מורה על הכמות שלפחות היו שנים, יוצא שזה כמו התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק.

לא:מה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה. ויקח יעקב אבן בגמטריא משיח ע"ה. מצבה בגמטריא מאומן, וירימה בגמטריא נחמן קכג – 123, דהיינו נחמן בצורה של השיר פשוט כפול משולש מרובע – מאומן! גם האותיות הפנימיות של "אבן וירימה מצבה" – בירימצב – בגמטריא נ נח נחמ נחמן. ועוד י"ל וירימה בגמטריא אודסר [וכן עיין בס"ת של פסוק מז, ויש בזה הרבה לפרש, כי זה בגמטריא רע"א בסוד התגברות הכ"ז אותיות, שהם בחי' אב"ן שלמה (שמו של אביו של סבא) ואב"ן זה אב ובן, כמפורש בלקוטי מוהר"ן, בסוד בן ותלמיד, מאמר וחצי מאמר, אבןש ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן, למה- מלה וכו' ואכמ"ל].

לא:מז ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד, ויעקב קרא עם התיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גלעד ע"ה בגמטריא נ נח.

יגר שהדותא, יגר, זה רב"י ע"ה, שהדתא (חסר ו') בגמטריא נחמן במילוי – נון חית מם נון! גם שהדותא רמז על אחד מהעיקרים של רבינו "השדה"! וגם רמז למילי דשטותא (כי אות ד' וט' מתחלפים בסוד אותיות הלשון), גם על ענין של רבינו לא לפחד, כי יגר, לשון פחד, ושהדותא יכולים לפרש לשון חרבן ואבדון (עיין עמוס ה:ט) או כמו לשון שודא בגמרא (כתובות צד) להשליך ממנו, דהיינו להשליך ולאבד את הפחד. כי זה הכלל והעיקר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לא לפחד כלל. [והסופי תיבות של כל הפסוק בגמטריא אודסר, ע' מש"כ בזה לעיל פסוק מה].

לא:מט והמצפה אשר אמר יצף ה' ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו. ובתרגום אונקלוס, וסכותא דאמר ייסך מימרא דה' בינא וכו'. יש בזה רמז על השם הקדוש של הפתק פצפצי"ה. ובעצם המצפה הוא בחינת המצבה, שהוא בגמטריא מאומן כנ"ל. גם "נסתר" בגמטריא נחמן במילוי, נון חית מם נון (ובדקתי ומצאתי גמטריא זו בספר כוכבי אור בהקדמה לחכמה ובינה), שזה ג"כ הגמטריא של סכות במילוי (כנזכר בכוכבי אור שם). ויש גם רמז על ענין רבינו של בינה, כמו שמאריך בכוכבי אור שזה ענין של רבינו, ביני ובינך בינא ובינך. וראוי להתבונן היטב איך שמימרא דה' בין איש לרעהו, מאומן לטבריה! וזה ענין הגל הזה, הגילוי של הפתק, לגלות לך. ויש פה אזהרות חמורות לא לעבור על הגל הזה, ונלע"ד שיש בזה רמזים על השואה ויש עוד הרבה ענינים רצים בלבי ובמוחי בזה והש"י יאיר עינינו לבינו ונשמתינו בתורתו אמן.

לב:ג ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ופרש"י מחנים שתי מחנות של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו, עכ"ל. והנה ידוע שמחנים בגמטריא נחמן, וזה רמז לשני המחנות של הנחמנים, שצריכים להיות גם באומן, בחוץ לארץ, גם בארץ ישראל. ועמש"כ על זה לעיל בפנים הספר בפרק בענין פועלת הנחמנים.

והנה הסופי תיבות של ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, רברמהמה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה!

בני יוסף מקבלים ברכה מיעקב בזכות רבינו נ ני

ב"ה
פרשת ויגש פסוק ח, וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה, ופרש"י שיעקב ראה רשעים שיצאו מהם ולכן לא רצה לברכם. פסוק ט, ויאמר יוסף אל אביו בני הם אשר נתן וכו' ויאמר קחם נא אלי ואברכם. ופרש"י שיוסף ביקש רחמים עד ששרתה רוח הקודש על יעקב וזה מה שכתוב (הושע א:יג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו וכו' עיין שם.
והנה מה נשתנה שבתחילה יעקב ראה את הרע שיצא, אבל בסוף אמר קחם - בגמטריא נחמן שגילה איך להסתכל רק על הטוב שביהודי, וזה מה שכתוב קחם על זרועותיו, זרועותיו בגמטריא י"ז תרפ"ב התאריך בתמוז שבו סבא קיבל את הפתק הקדוש.
בני הם אשר נתן - אותיות תשנ"ה השנה שבו נפטר סבא ישראל.
מנשה ואפרים עם הכולל בגמטריא כהרבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

יעקב - ארבעה אלפים תורה

ב"ה
ידוע מהספרים שיעקב הוא בחינת תורה. ויש לפרש בזה בשם שלו. כי י' זה בחי' בית המקדש, כי י' על שם החכמה שזה בחי' דעת שהוא בחי' בית המקדש כמבואר בלקוטי מוהרן, וכן היא בחי' עלמא דעתי בחי' בית המקדש. ונשאר עקב, כי קיימא לן במסכת עבודה זרה דף ט. שני אלפים תוהו ושני אלפים תורה, ומבואר שם שהסיום של הארבעה אלפי שנים של תורה זה עק"ב שנים אחר חורבן הבית, וזה בחי' והיה עקב תשמעון, כי עיקר השמיעה של תורה ימשיך עקב שנים אחר חורבן בית המקדש. נמצא שי-עקב מרמז על הד' אלפים של תורה.
נ נח נחמ נחמן מאומן

תפלה קצרה לזכות לענוה בהמתקה

ב"ה

 ריבונו של עולם "כל הצרות שבאו על יעקב מדינה ויוסף וכן כולם, היו מטעם שלא יתגאה יעקב על עשו אחיו (דברים שבקדושה סימן ג' מובא בחק לישראל סוף פרשת ויחי)" ואם כך היה נצרך ליעקב אבינו בחיר האבות שדמותו חקוק על כסא הכבוד מה נענה אנן בתריה מה חס ושלום היה מגיע עלינו כדי שנכיר טוב שפלותינו ולרכוש וללכת במידת הענוה העולה על כל המדות טובות. אכן אין לנו כח לסבול שום צרה ולכן כרגע הנני מעמיק בדעתי לדמין בנפשי במיטב יכולתי כאילו חס ושלום נשפלתי לתהום רבה ונתביישתי לגמרי יצא הדם מראשי ופני משתנים לגוונים ולהרימו אין ביכולתי, וכאילו נהפך עלי כל סדרי העולם לרעתי חס ושלום ונשארתי מדוכא גלמוד ומשותק מרוב צער ותמהון, וכהנה וכהנה אני חוקק בדעתי לכמה רגעים עכשיו כדי ללמוד לקח ולהשיב היטב בליבי שפלותי מה אני, וזאת תהיה כפרתי ויעמוד בעדי ואני אצא לחיים טובים בהכרתי גדולתך במקום ענוותנותך וזאת תהיה נחמתי וזאת תהיה מנוחתי יגעתי ומצאתי. אליך תשוקתי ותקותי. ענני אל ענני.
והריני מדביק את עצמי למשה רבינו עליו השלום הענו מכל אדם ולרבינו הקדוש צדיק יסוד עולם נחל נובע מקור חכמה רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן הענו של הצדיקים שאפילו קרוב לפטירתו מן העולם אחר שהשיג וזכה למה שהוא זכה היה פושט ומשתטח עצמו על הריצפה בבכיה ובתחנונים להשם יתברך לזכות להיות יהודי כשר.

 נ נח נחמ נחמן מאומן

העיקר זה התבודדות בשדה

ב"ה

יעקב אבינו היה איש תם יושב אהלים - יושב ולומד תורה יומם ולילה, ועם כל זה יצחק לא רצה ליתן הברכות אלא לעשו שהיה איש ידע ציד איש שדה (פרשת תולדות, בראשית כה:כז). וכאשר יעקב נכנס בחכמה לקבל את הברכות, יצחק שיבח אותו, ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז:כז), כי ביצחק עצמו כתיב (חיי שרה כד:סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, וזה מה שהיה חשוב לו, השיחה בשדה, ההתבודדות עם השכינה הקדושה המכונה שדה (כי שד"י זה בחי' יסוד הזכר, ושדה זה נקבה של שד"י).

אכן קשה, הלוא באמת יעקב אבינו לכאורה עוד לא זכה אלא להיות יושב אהלים, על התורה, ואיך זכה שהתורה יעיד עליו כריח שדה אשר ברכו ה', שיכנס עמו ריח גן עדן (רש"י שם). ולכאורה זה היה מכחה של רבקה, וכמו שרבינו אמר (חיי מוהר"ן תקסג) שבימי יצחק השכינה היתה נקראת רבקה, וכן רבקה עם השני כוללים (- על פי כללי ר' אברהם אבולפיה כל שני אותיות יש להם כולל) בגמטריא שדה, אז כאשר יעקב קיים אל תטוש תורה אמך, אמך זו השכינה, זו רבקה, הוא זכה לבחינת שדה. אבל עם כל זה, זה היה רק בכח אמו, ועוד לא זכה בעצמו להשיג את זה, עד שיצחק אבינו הטיף לו מוסר (בסוף הפרשה - כח:א-ב) לא תקח אשה מבנות כנען, קום לך פדנה ארם וכו', ואז קיים שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, ואז ממש קיים אל תטוש, כי הוא כבר התחיל לשמוע אל רבקה אמו, ועכשיו לא נטש פיקודיה כאשר שמע למוסר אביו, ואז הוא היה בשדה עשרים ושנים שנים. וראה שחז"ל גילו לנו שיושב אהלים זה לימוד התורה, ועוד הוכיחו וגילו שקודם שיעקב הלך לפדן ארם לבית בתואל הוא היה י"ד שנים בישיבת של עבר, אבל זה לא מפורש בתורה, רק מה שמפורש בתורה באריכות גדול הוא כל עבודתו בשדה, יפה שיחתן של עבדי האבות יותר מגופה של תורה. וזה בחי' רחל ולאה כמבואר באריכות בלקוטי הלכות מובא בסוף ספר השתפכות הנפש איך הם בחי' לעשות תפילות מהתורות, כי רחל זה בחי' תורה שבעל פה, ולאה בחי' התפילות על התורות. וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, ראשי תיבות רחל, והסופי תיבות בגמטריא ק"ה כמבואר ביחודים שגילה האריז"ל שזה הגדלת לאה - ס"ג - על ידי הג' י"דים - מ"ב. והרי רחל וס"ג עם הששה אותיות של רחל לאה, בגמטריא רבקה, ולאה במילואה - למד אלף הי עם ק"ה הנ"ל ושני כוללים בגמטריא רבקה.

ואף על פי שיעקב כבר זכה לרחל ולאה, הוא עוד לא התפאר שיש לו רב כמו עשו (וישלח לג:ח), אלא אמר יש לי כל (שם פסוק יא) ופרש"י ז"ל כל ספוקי, ע"ש, כל ספוקי עם הכולל בגמטריא רבקה. ורק כאשר יעקב שמע שעוד יוסף חי, כתיב (ויגש מה:כה) ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה - הראשי תיבות בגמטריא רבקה, וכן אותיות היסוד (-אלו שלפני הסופי תיבות, כי הס"ת בחי' מלכות, ושלפניה בחי' יסוד) של ויאמ'ר ישרא'ל ר'ב עו'ד יוס'ף - בגמטריא רבקה, אז בכח של יסוד יוסף, בחי' שד"י זכה לבחי' שד"ה, לבחי' רבקה. כי אז ותחי רוח יעקב, שרתה עליו שכינה (רש"י), בחי' ראה ריח בני, ופרש"י ז"ל רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי, עכ"ל רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל, ראשי תיבות בגמטריא תורה, בחי' תורה אמך, ועוד יוסף בני חי ראשי תיבות בגמטריא הוי"ה בחינת מוסר אביך. כי דייקא על ידי יוסף לקה על חסרונו בכיבוד אב ואם, ועכשיו שעוד יוסף חי, השלים לקיים את זה במילואו. כי אפילו כל אותן שנם של התבודדות שזכה לבחי' רחל ולאה ואפילו להביא יוסף בעולם, הוא עוד לא זכה אלא לבחי' כל, ועשו לעומתו היה שולט ברשעתו על ה"רב", והוא עוד לא זכה כראוי ליכנס לקחת את הברכות, עד שזכה לרב עוד יוסף, רב עם ו' (בחי' יוסף כידוע), בגמטריא יצחק. וי"ל על פי תורה נב בלקוטי מוהר"ן שאפילו אחר הרבה התבודדות שזוכין לבטל כל המדות רעות, עדיין נשאר ממנו כלום, דהינו שעדין לא בטל לגמרי הגאות הוגסות עד שנחשב בעיניו לאיזה דבר, ועל כן צריכין להתיגע ולהרבות בהתבודדות עד שלא ישאר ממנו כלום, שיהיה בבחינת מה באמת עד שיזכה לבחינת בטול באמת ע"ש. ומ"ה זה בחי' משה רבינו ע"ה כידוע, ולכן יעקב יוסף עם הח' אותיות בגמטריא משה ע"ה. ואז זכה לבחי' רב ושליט. וזה מה שאמר אלכה ואראנו בטרם אמות, שלכאורה היה יכול לומר ואראנו טרם אמות, אלא שכאן רימזה שבאמת בטרם, עוד לפני, הוא מת, הוא ביטל את עצמו לגמרי להשם יתברך. ולכן כאן זכה לכלול כל האבות והאמהות, ויאמר "ישראל רב" - ראשי תיבות, יצחק, שרה, רבקה, אברהם, לאה, ב' - בלהה (וזלפה י"ל זה הכולל של השבעה אותיות - ז, אי נמי, ע' של עוד, במספר קטן ז).

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרנסה עם הכולל

ב"ה

כג. כי חנם נמכרתי. חנם, אותיות נחמ, כי יעקב היה אז בן ק"ח (בגימטריא נ נח) שנה, ולכן יוסף הגיע אז לבחי' נחמ.

ויעקב אבינו נפטר בכניסתו לגיל 148, כמנין נחמן, בסוד אם אין קמ"ח אין תורה, כי יעקב אבינו הוא בסוד תפארת בסוד התורה כידוע. ואם אין תורה אין קמ"ח (וי"ל שיעקב לא הגיע אלא לקמ"ז כי המלאך נגע בכף ירכו, ואיתא בזוהר הקדוש שנגע בתומכי דאורייתא, נמצא שחסר אחד מהקמח, ולכן דייקא עם הכולל – לשון נופל על לשון – משיגים הפרנסה, וא"ש ת”ל).

נ נח נחמ נחמן מאומן