כוחו של בלעם בפיו היה רק נגד בחי' מדבר וישראל

 ב"ה

פרק בלק

כב:כט ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך.

התעללת בי לו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי תיבות של: בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי, בגמטריא נ נח ע"ה.

הסופי תיבות של: ויאמר בלעם לאתו כי התעללת בי, בגמטריא נון חית מם נון. הסופי תיבות של: כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי ע"ה בגמטריא רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל לו יש חרב בידי, גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרג אמה שלמה בפיו, ולאתון זו צריך לכלי זין, עכ"ל. וקשה למה באמת היה צריך כלי זין, ודוחק לפרש שהיה צריך לחכות עד אותו רגע של זעם א"ל. ונראה שכוחו בפיו אינו אלא כנגד בני אדם שחיותם מבחינת מדבר (וכידוע מחקירת הגר"ח בסיפור (כתובות סו:) שר' יוחנן בן זכאי ראה בת נקדימון בן גוריון מלקט שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים וכו' ואמר אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום וכו', וביאר הגר"ח שצומח, חי, מדבר, כל אחד כאשר לוקחים ממנה מעלתה חוזרת לדומם, ור' יוחנן בן זכאי הוכיח שכן מעלת ישראל על סתם מדבר אינה סתם תוספת אלא מעלה של מהות, ולכן כאשר לקוחים המעלה אינו נשאר סתם מדבר, אלא שפל מכולם. ועל זה אמר אשרכים ישראל וכו'. ולכן י"ל שכוחו של בלעם בפיו היה רק נגד מעלת מדבר וישראל), ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להשיג טהרה צריכים לטהר אחרים - אין עצה אלא הפצה - כא מנחם אב

ב"ה

למדתי אתמול דבר מר' חיים בריסקר, והיום בא לי לפתח דבריו למעשה והנה ראיתי שהוא יום הירצייט שלו, אז שיהיה לעילוי נשמתו קצת נ נח נחמ נחמן מאומן שהוא דבר יקר מאד אין לשער למעלה בעולמות העליונים.

בחידושי רבנו חיים הלוי (טומאת אוכלין פ"ז ה"ה ד"ה והנה י"ל) ביאר שגדר הזריעה של השקה לטהר מים הטמאים הוא משום שהמים הטמאים עצמם נעשים על ידי זה מקוה, שהמחובר למקוה חל עליו שם מקוה, וממילא נטהר מהכתוב "מקוה מים יהיה טהור (ויקרא יא:לו)", והמים שהושקו נעשו בעצמם מקוה, עד כאן מהגר"ח.

ויוצא מדבריו שכדי שהמים יטהרו הם צריכים להפוך להיות מקוה לטהר אחרים. וכן הוא לענין האדם, כי רבינו כבר גילה בלקוטי מוהר"ן תורה יא שהאדם הוא בחינת מים, כי האדם נתהוה ממיין דוכרין וממיין נוקבין ע"ש.

ודומה לזה שמענו מבנו הגרי"ז, שדייק בלשון הזמירות של שבת קודש, בסוף הזמר כי אשמרה שבת, "על כן אכבס בו לבי כבורית (-כסבון)" שלכאורה היה צריך להיות - לבי בבורית, אמור מעתה שלא מספיק לכבס את הלב עם סבון, אלא שצריך להפוך את הלב להיות הסבון....

וזה הענין של הביטוי המצוי אצל הננח: אין עצה אלא הפצה! והבן.

וכן מצינו בהלכות יורה דעה שבשר שעסוקה להפליט אינו בולע, וכבר מובא סברה זו למוסר השכל, שמי שעוסק להפיץ את האור של נ נח נחמ נחמן מאומן הוא ינצל מבליעת האיסורים הנמצאים שם על הרחוב והאינטרנס ואיפה שלא יהיה.

וטרם אכלה לדבר עוד יהלום לעילוי נשמת הגר"ח.

הדוד שלי ר' יצחק סאלאוויציק שהוא נין ונכד להבית הלוי, האבא של הגר"ח, כבר משנים סרב לדבר איתי והוציא אותי מבנין הישיבה שלו, כי אין "חלות דין" נ נח בעולם. ובאמת רבינו כבר גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח) שעל ידי תפילה בדין הצדיק האמת בחי' פנחס הוא אליהו הנביא, מוציא בלעו מפי הס"א, ומזה נולד השיר של חסד - חסד לא חלות דינים ח"ו, שיר פשוט כפול משולש מרובע - נ נח נחמ נחמן מאומן!