בענין לימוד ספרי חב"ד

 ב"ה

בענין לימוד ספרי חב"ד.

א' עיין בפנים הספר שעיקר הלימוד ראוי להיות בספרי רבינו. [בספר מכתבי שמואל ענה בענין זה בכמה מקומות, ובעיקר כך טען, שאף על פי שמותר לפי דעתו, ז"ל אבל כנגד זה כשיש בשר ודגים למה צריך לאכול ירקות, חבל על הזמן שיכולים אז ללמוד ולהסתכל בספרי צדיקים אמיתיים וכו' וד"ל, עכ"ל באחד מהמקומות].

ב' כל עוד שהספר נכתב באמונה בהש"י ובחז"ל אין לזלזל בה, וחלילה לזלזל בה, כמו שהזהיר רבינו בליקוטי מוהר"ן תורה סא, וכל שכן ספרים שנכתבו על ידי צדיק תלמיד המגיד, אלא שעכ"ז יש טעמים לסתור כדלקמן. אלא שיש בספרי חב"ד שמביאים הרבה מהסברות והחקירות של אפיקורסים, ואף על פי שכוונתם לטוב, כי באים לברר את הטעיות ולהעמיד את הנכון, עם כל זה, הרי כבר הכניסו עצמן לחקירות שרבינו הזהיר מאד להתרחק מהם לגמרי.

ג' הבעל התניא בעצמו, כשהדפיס את ספרו לראשונה בשנת תקנו, ציוה לפרסם: "שמי שלא לומד ספר הקדוש 'ראשית חכמה', לא יהין ללמוד את ספרו 'תניא'"! (כך מצאתי פעם והעתקתי, אבל אחר כך חפשתי ולא מצאתי אפילו ממה שהעתקתי. ולכן עשיתי חפוש אחר חפוש, כי כנראה חב"ד מסתירים את זה כמו שמסתירים ההלכה שתפילין צריכים גוף נקי ואסור להפיח בהם ח"ו. ובסוף מצאתי ת"ל באתר שלהם בהערת שוליים... יש להם דף על אברהם שיינס, שנתקרב לחב"ד ובתחילה רצה להסתיר את זה מבני משפחתו ולכן החל ללמוד בספר ראשית חכמה, ובהערה 4 על זה כתבו: אף שאינו ספר חסידות (אלא ספר מוסר קבלי), מכל מקום היה נחשב אז ל'ספר של הכת', מכיוון שאדמוה"ז התנה באותן השנים את לימוד ה'קונטריסים' - כתבי תורותיו של אדמוה"ז שלאחמ"כ הפכו לתניא - בלימוד מקדים של ראשית חכמה, עכ"ל).

ולפי זה מאד צריכים להזהר בזה, שמי שכן רוצה ללמוד ספרי חב"ד, יזהר מאד שיהיה לומד ראשית חכמה כראוי.

ד' ר' אברהם קליסקר שבתחילה היה חבר טוב של בעל התניא, וביקש גדולתו שיכהן כרב ראשי וכו', ר' אברהם קליסקר הוא שהעיד רבינו הקדוש עליו, שהוא הצדיק היחיד שרבינו ראה בו שלמות, הוכיח את בעל התניא שאין הספר לפי רוחו של דרך הבעל שם טוב שלמדו אצל המגיד. ודעתו כתב מפורש שאין ללמוד אותו ויש לגונזו. והבאתי קצת מדבריו בשיחות הר"ן אות לב ע"ש.

וע"ש גם מה שהבאתי מספר עמק המלך שכתב לא לעסוק בספרים של עולם התהו.

שיחות הר"ן

לב. וכשאדם הולך בתמימות באמונה לבד בלי שום חקירות יכול לזכות שיעזר לו השם יתברך שיבוא לבחינת רצון שהוא למעלה מחכמה וכו' וכו' כי אמונה הוא דבר חזק מאד וכו' וכו' עיין שם.

עיין לקמן אות קא, שפשיטות הוא גבוה מן הכל. ולכן אין צריכים חכמות כלל רק תמימות ופשיטות ואמונה. וצריך תלמוד לשוות השני דיבורים, כי כאן משמע שאמונה היא חזקה ועל ידיה באים לרצון שהוא למעלה מהחכמה. אז מה השיווי בין פשיטות ורצון, או שהם אותו דבר, כי כן מצינו בספרים הקדושים "רצונו הפשוט". ולכאורה אצל השם יתברך הפשיטות יכול להיות רצון מתחילה ועד הסוף, ותמיד יהיה למעלה מחכמה וכל המידות, אבל אצל האדם, הפשיטות שלו עדיין לא מגיע לרצון, האמונה והפשיטות שלו היא חזק מאד, עד שיצמח ויתגדל להיות ממש רצון, ודו"ק.

 

עיין במכתב של ר' אברהם קליסקר (ספר אגרות חסידים מארץ ישראל, אגרת ס"ה, שנת תקנז) שכז"ל כי התחלת הרע היא מן השכל דמיני' דינין מתערין ומרגלא בפומייהו דצדיקייא שיחת חולין על פ' (ויקרא כא:ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות. כי ההתחלה שהיא השכל ממנו נמשך הזנות, וכמה נאבדו ונתפקרו מן השכליים. ודור המדבר שהיה דור דיעה לא היו כי אם חכמים וידועים (דברים א:טו) ונבונים לא אשכח[1] כי פחדו ורהו (?) להתבונן בבינה יתירה (עיין מש"כ בזה במסכת עירובין דף ק:). וכמעט רגע הכריעו בדעת ישרה הוא קו היושר המכריע ועמדו רגליהם על האמונה הגדולה כאמור שהיא למעלה מן השכל. הנה כי כן היא דרך האמונה. כי המאמין לא יחוש לשום דבר שאין אחר האמונה כלום וכו' ע"ש באריכות (וכן בלקוטי מוהר"ן תורה לא: שלמות כל הדברים היא האמונה וכו').

ורואים מזה שאע"פ שרבינו הזהיר בליקוטי מוהר"ן תורה סא לא לזלזל בשום ספר שלא נכתב בדרך חקירות ופגם אמונה, עכ"ז יש עדיין הקפדות לבחור בדרך הטוב.

ועיין בהדקמה לספר עמק המלך ז"ל ומפני שראו מקצתם, שנאספו נפטרו יודעי סודות האר"י זלה"ה, חזרו מקצתם אל בעלי עולם התוהו, ומקצתם היו מרכיבים דברי הרב משה קורדואירו עם דברי האר"י, עונם גדול מנשוא, 'כי לא תהו בראה לשבת יצרה' (ישעיה מה:יח) בעולם התיקון, וכדי שלא לעסוק בספרים כאלו וכו' ע"ש.

ולהלן שם כז"ל והורצה לצאת ידי חובתו הוא הלומד לשם שמים, לעשות מהבל פיו רקיעים ושמים החדשים, לא יעסוק בספרים הללו הן חדשים גם ישנים, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ספרי המחברים של עולם התוהו לא יועילו כי תהו המה, וכוונתינו לתקן בעולם התיקון, והשומע לי ישכן לבטח וכו' ע"ש.

---

[1] בטעם הדבר כתוב בהקדמה לספר עמק המלך ז"ל והיה מאיר בזעיר בד' יודין של ע"ב שלו, שהם סוד מ' שנה, שהלך עם ישראל במדבר, ושם ע"ב יש לו ג' כ"דין המאירים להשמש (שהוא ז"א, ו-ג' פעמים כ"ד הם ע"ב), בסוד 'ושמתי כדכד שמשותיך' (ישעיה נד:יב), לשון שמש. והם שני שלישי יסוד אבא כד-כד שהוא זכר, המתגלים לחוץ ומאירים יותר בזעיר במקום שכלה יסוד אמא, שאינה אלא מכסה שליש עליון דיסוד זכר, שהיא נקיבה. אבל הכ"ד העליון לקחה רבקה שהיא אמא, והוא מכוסה בה (רק בה), בסוד שנאמר (בראשית כד:טו) 'והנה רבקה יוצאת... וכדה על שכמה', ולכן אנשי חיל מצא משה, שהוא גימטריה כדכ"ד, ונבונים לא מצא (עירובין ק:), כל זה אבאר במקומו הראוי, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

סבא ישראל אמר שצריך להודיע שחב''ד זה שקר! ואם יהיה קשה אז קשה!

ב"ה

ב"ה חב"ד - ח' מתחלף עם ה' מטעם אחע"ה. ב"ד - בא"ת ב"ש = ש"ק, הרי חב"ד = קשה. נ נח נחמ נחמן מאומן

הכת של הגיבורים רצו לתפוס מקום בעולם

ב"ה בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, סיפור מבעל תפילה, כאשר הגיבור של המלך נכנס בכח לתוך המחנה של הגיבורים מיד הכריזו יחי המלך. והענין שלהם היה לתפוס כל כמה יותר מקום בעולם עיין שם.

וכן היום יש כת שחושבים שזה העיקר לתפוס כמה שיותר מקום בעולם, והם צועקים יחי המלך....

רחמנא ליצלן.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים - נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה

בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ-לִבְרָכָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הִבְטִיחַ לְהָרַב, רַבִּי אַבְרָהָם קַאלִיסְקֶער זַצַ"ל, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁיָּבוֹא לְחוּץ-לְאָרֶץ יִסַּע אֶל הָרַב רַבִּי שְׁנֵיאוּר זַלְמָן הָרַב מִלַּאדִי, לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן מָעוֹת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּלְתַוֵּךְ הַשָּׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְקִיֵּם זֹאת, כִּי בְּבוֹאוֹ נָסַע תֵּכֶף אֶל הָרַב מִלַּאדִי, וּבִקֵּשׁ אָז הָרַב מֵרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לוֹמַר לְפָנָיו תּוֹרָה, וְלֹא רָצָה, וְאָמַר הָרַב תּוֹרָה בְּעֵרֶךְ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֵׁשׁ שָׁעוֹת, וְאָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אַחַר-כָּךְ שֶׁבְּסִיּוּם דְּרָשָׁתוֹ כִּוֵּן מְאֹד, שֶׁסִּיֵּם אָז בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק: "רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה'", וּפִרֵשׁ: "עֶס אִיז שׁוֹין אוֹיף דִיר גָּאט אַלֵיין אַ גְּרוֹיס רַחֲמָנוּת". (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סמ"ו).

והנה סבא ישראל פירש כוונת רבינו בבירור וז"ל (שיחות מתוך חיי הסבא קנב-ג):

העולם יכולים לחשוב על חב״ד שהוא... זה שקר, זה שקר גמור! בשביל זה יש חושך כזה בעולם, הבעל התניא הוא היה צריך לבקש את רבינו שיגיד איזה חידושים, איזה תורה והוא אמר לו תורה יותר משעתיים, הרבה זמן הוא אמר תורה לפני רבינו, בסוף אמר אחרי אמירת תורה של כמה שעות, אז בסוף סיים ״רחמיך״ הוא פירש את הפסוק בתהילים ״רחמיך ה׳ רבים״ באשרי תמימי דרך, באות ר' ״רחמיך רבים ה'״ יש ככה פסוק ״רחמיך רבים ה'״ יש עוד כמה איזה אבל ״רחמיך רבים הי״ מזמור קי״ט אות ר' ״רחמיך רבים הי״ רחמי... אז הוא פירש את ה... ״רחמיך רבים הי״ רחמיך? הרחמנות שיש עליך, רבים מאד, כן יש... ה' יתברך... אז דוד המלך אומר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים רבים מאד רחמיך... הפירוש הפשוט הוא רחמיך, ״רחמי ה' יתברך״ רבים מאד. והוא פירש ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, (רבינו פירש) יש רחמנות גדול... שהוא אומר תורה על (לפני) רבינו הקדוש הרחמנות גדול על ה' יתברך שיש חושך כזה בעולם, שהוא אומר תורה לפני רבינו, רחמיך... הוא פירש (בעל התניא) בסוף התורה שלו הוא פירש ״רחמיך רבים הי״ רחמיך זה פשוט רחמיך, הרחמנות של ה' יתברך עלינו, רחמיך רבים מאד, הוא... המרחם רחם עלינו והוא פירש (בעל התניא) ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, (ורבינו פירש) ״רחמיך״ יש רחמנות גדול על הי יתברך שיש דבר כזה בעולם שהוא אומר תורה לפני רבינו, רבינו הקדוש. הוא לא ידע (בעל התניא) מה שהוא ביאר ״רחמיך״ הרחמנות שיש עליך, על ה' יתברך, רבים מאד, רבינו הקדוש תיקן (את) המשמעות, יש משמעות בזה שיש רחמנות גדול על הי יתברך, שהוא אומר תורה לפני רבינו יש רחמנות גדול עליך! לוהבעל התויאו) הוא פירש ככה והוא לא ידע מה שהוא למה שאמר) כן, אבל רבינו הקדוש הוא להוא הבין) כן! מה שהוא אמר, רואים עם כל התורה שהוא אמר, אז רבינו הקדוש אמר שהוא... זה טוב, מכל התורה שלו ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך מי שהוא אומר תורה לפני רבינו! הוא אמר(בעל התניא) הוא לא ידע מה שהוא אמר! אבל רבינו הקדוש פירש מה שהוא אמר, הוא אמר פירוש לפני רבינו, הוא גאון, הוא לא יודע מה שהוא אמר ! רבינו הקדוש מכל התורה שהוא אמר כמה שעות אז אמר רבינו הקדוש זה טוב, כן, ״רחמיך רבים ה'״ יש רחמנות גדול עליך שהוא אומר תורה לפני רבינו, נו, אבל אנחנו צריכים להודיע שחב״ד שקר, ואם קשה יהיה קשה ! מי שקשה לו, נו... נגד רבינו הקדוש יש איזה חסידות שיש בזה אמת? אז נגד רבינו... כולם צריכים לקבל מרבינו אפילו סטמער וחב״ד, אפילו, אפילו אדמורים גדולים אם הם מתנגדים לרבינו אז הם שקר! היפך צדיק זה רשע היפך אמת זה שקר! עכ"ל.

והנה על אף שסבא אינו צריך שום סמיכה ואפילו יהודה ועוד לקרא, עם כל זה מה נעים ויפה שמצאתי ממש כדבריו בסיפור דומה שצדיק אחד הוכיח את הבעל התניא על אותו ההתנהגות לפניו, וממנו יכולים ללמוד קל וחומר ובן בנו של קל וחומר, נגד ה' ונגד משיחו רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן.

בספר ילקוט מאורי אור (פרשת וירא) כז"ל יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ (בראשית יח:ד). בחתונתו של הרה"ק ר' יעקב ישראל מטשערקאס זצוק"ל בן הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שהי' חתן הרה"ק ר' דובער מליובאוויטש זצוק"ל בן הרה"ק ר' שניאור זלמן מליאדי זצוק"ל, אמר הרה"ק מליאדי הרבה דברי תורה וחסידות כדרכו ואח"כ ביקש מאת מחותנו הרה"ק המגיד מטשערנאביל זצוק"ל שגם הוא יאמר תורה, וסירב הרה"ק המגיד מטשערנאביל בדבר, ולא אמר.

אח"כ בסוף הסעודה בנטילת מים אחרונים שפך הרה"ק מליאדי על אצבעותיו מים בשפע (– חסידים מאד מקפידים לצמצם במים אחרונים, כי זה חלק אדם רשע וכו'), אז פתח הרה"ק המגיד מטשערנאביל ואמר: יוקח נא מעט מים, ווינציג וואסער, אביסל תורה, מים רומז על תורה (תענית ז.) והכתוב מורה לנו בזה שמספיק לומר מעט תורה. והעיקר הוא ורחצו רגליכם, שהעיקר הוא לרחוץ הרגיליות, היינו המדות והטבעיות הלא טובים. ובהשאר העבודות הגבוהים והעלאת ענינים "והשענו תחת העץ,” עץ רומז לצדיק (זהר ח"ג רב.) שבענינים אלו צריכים להשען את עצמו על הצדיק.

והמשיך הרה"ק המגיד מטשערנאביל, ואמר: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה (אבות ב:ב), מהו המלאכה, אלא המלאכה הוא להעלות ולתקן נשמתן של כל השומעין את התורה, ואם ח"ו אין עמה זו המלאכה סופה ח"ו וכו'. אמר לו הרה"ק מליאדי: במקומותינו צריכים לזה, ואי אפשר אחרת, עכ"ל.