קשיו נגד קרי

 ב"ה

קשיו. התרגום של קרי הוא קשיו (עיין למשל בפרשת בחקתי עה"פ ואם תלכו עמי קרי – ואם תהכו קדמי בקשיו), ושמעתי בשם מש"ש שלקח מזה שטוב לאכול קשיו. אכן העיקר לכוון שקשיו בגמטריא רבינו נחמן. וכן צורת הקשיו כצורת השופר, בבחינת מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, וכידוע שכל ענין של רבינו הוא ראש השנה. והיא לבנה.

אחר שספרתי את זה לאחד, הוא התחיל לכנות אותי רבי קשיו. והרי רבי קשיו, עם הב' תיבות בגמטריא נון נון חית. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

התוקע בבור האם העומדים בחוץ יכולים לשמוע עצם הקול או רק קול הברה - דף יומי מסכת ראש השנה דף כז לפי ליקוטי מוהר"ן תורה כב

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה כב:ז

וכשאינו בבחי' בשר להחכם, שהוא בחי' העצם, אזי אינו הקול בעצמו הנ"ל, רק הקול ההברה, היינו קול העוונות שנתעוררים מזה הקול: וזה (סוגיין) התוקע בבור, בחינות (תהלים פח) שתני בבור תחתיות, והוא מתאנח ותוקע על זה, אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע, יצא, הינו שיוכל לצאת מתוך הרע שלו, ואם קול הברה שמע, לא יצא כנ"ל, ע"ש.

והנה מבואר שם לעיל סוף אות ו', ולקמן בסוף אות ז', שרק מי שבבחי' בשר להחכם הוא שומע עצם הקול, ואם לאו אינו שומע אלא קול הברה. ולפי זה קשה מה שכתב כאן: אותם העומדים בחוץ שאינם בבחינת בשר, אם קול שופר שמע יצא, כי אם אינם בבחינת בשר איך ישמעו קול השופר.

וע"ש במסכת ראש השנה, שרש"י פירש שאותם שבבור בודאי שומעים קול השופר, ורק אלו שבחוץ צריכים להבחין מה שמעו, אם שמעו עצם הקול או קול הברה. אבל הרא"ש פירש, שאלו ששבור שומעים קול השופר, ואלו שבחוץ שומעים קול הברה. והרי דברי רבינו בסוף אות ו' ובסוף אות ז' הם כפירוש הרא"ש, שרק אלו שבפנים שהם בבחינת בשר הם שומעים את עצם הקול, וכל אלו שבחוץ אינם שומעים אלא קול הברה. ואילו דברי רבינו כאן באמצע אות ז' על דברי הסוגיא בעצמו, נוטים כפירוש רש"י שאפילו אלו שבחוץ – והיינו שאינם בחינת בשר, יש אפשרות להם לשמוע עצם הקול.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים

ב"ה
ידוע שנ נח הוא בחינת קול השופר, בחינת הרם כשפ"ר קולך, שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועי' בלקוטי הלכות (נדרים ה:ד) שעיקר הגאולה זה לעורר מהשנה ולבוא לארץ ישראל ולבנות בית המקדש. וזה בשוב ה' שיבת ציון, שוב שיבת זה מה שחוזרים כל פעם אחורה, נ, שוב נח, שוב נחמ וכו'. נ נח נחמ נחמן ע"ה בגמטריא שנה. עד שמגיעים למאומן, בחי' ואמונתך בלילה וכידוע שזה תפקיד השנה להתחדש האמונה.
אז מתכלית השינה והתרדמה בוקע ויוצא קול השופר של רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן לעורר ולגאולה, יש ענין (ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן) שמהפך הכל לטובה. אז צריכים כבר לזכות לשיבת ציון, להשיב את הציון לדבי"ר ביתו, לירושלים. ואז היינו כחולמים - מאומן.
ולכן סופו של דבר, סופי תיבות שיבת ציון היינו כחולמים בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ד' כוללים, ד' אמות של ארץ ישראל.
נ נח נחמ נחמן מאומן

תקיעת שופר

ב"ה

שופר בגמטריא הפתקא. ומובא בכוונות לכוון שו-פר, ולעשות פ"ר - פר"ה - בגמטריא נחמן מאומן, ש"ו בגמטריא האש (א"ש בגמטריא מוהר"ן). ובלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח' רבינו גילה על הפסוק הרם כשפר קולך, כשפר ראשי תיבות פשוט כפול שלוש רבוע - דהינו שיר הגאולה של נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקיעה פשוטה ראשי תיבות וסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!

תקיעה בגמטריא הפתק.

תרועה - בכוונות מובא שהיא בגמטריא תרפ"ז (תרועה עם האותיות והכולל) - בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן!

שברים - י"ם = ן, הרי אותיות רנב"ש - רבינו נחמן בן שמחה.

ובתשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה) יש ל"ו טורמיטין ותוקעין תשר"ת ג' פעמים הרי ק"ח טורמיטין כמנין ס"ג מ"ה - וכמנין נ נח!

צד לצאת ידי חובה על ידי מיקרפון

ב"ה

הבאר היטב בהלכות ראש השנה (אורח חיים תקפט אות א) הביא מהלק"ט (לקח טוב סמ"ה) ז"ל וחרש ששומע על ידי כלי כמין חצוצרות חייב בשופר ע"כ. ולכאורה לפי זה גם מיקרפון תהיה כשרה (-דהיינו לשאר ענינים, כי בראש השנה תהיה אסורה לשמש עם מיקרפון). וצריך עיין להלכה למעשה, רק באתי להעיר.

נ נח נחמ נחמן מאומן.

סוכות - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה

ב"ה

בתיקון הכללי (תהלים קה:לט) פרש ענן למסך, פרש בגמטריא פתק, ענן זה נ נח בחילוף הע' לח' באותיות הגרון אהח"ע. למסך, כי ידוע (השמטות) שרבינו גילה בסוד התיקון כללי (שסגולתו לעורר את הנ נח), שהוא מסך. וכל ענין הענני הכבוד הם בחי' ההשגחה שיהיה לעתיד לבוא שאז יתערה שיר חדש כמבואר בלקוטי מוהר"ן תנינא תורה ח'.

חירותנו עם האותיות בגמטריא התרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק. ובשמונה עשרה: תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס וכו'. תקע עם הכולל – תקע"א הוא השנה שרבינו נפטר. שופר, הוא בחי' השיר פשוט כפול שלוש רבוע (ר"ת כשפר – לקמ"ת ח). שא, גמטריא מוהר"ן.

והנה תקע בגמטריא שער, ובארמית שער הוא תרעא, וסוד התרעא מובא שהוא בגמטריא י"ב אותיות של מילוי שם אדנ"י, תרע"א עם י"ב (בחי' ז"ה שע"ר השמים), בגמטריא תרפ"ב עם הכולל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תקיעת שופר במבואות המטונפות או בעירום

ב"ה האם יכולים לתקוע שופר או על כל פנים לשמוע לשופר במקומות המטונפות או בעירום, ואם עבר ועשה או שמע האם יצא ידי חובתו? ע' בביאור הלכה סימן תקפח, וראיתי עוד משא ומתן קצת בזה באתר בחדרי חרדים. וע' בלקוטי מוהר"ן תורה כב בפירוש הענין של התוקע בבור אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא, שיש בזה נטיעה בענין טעם המצוה להצטרך שהשומע לא יהיה במקומות המטונפות. ודו"ק.

ומה שמעניין, כי שופר, רבינו גילה שהרם כשפר קולך, כשפר זה בחי' השיר כ'פול ש'לוש פ'שוט ר'בוע, בחינת נ נח נחמ נחמן מאומן, שכבר התרנו לגמרי להכניס בכל מקום, אפילו לשירותים, עיין בלקוטי נ נח פרק 680 באריכות. ואכן שם צדדנו שאל אף שמותר לגמרי להכניס אבל אולי עדיף לא לראות את זה, כי זה יעורר מחשבות של קדושה, ולפי זה, כיון שמטעמי המצוה של שופר זה לעורר את הבן אדם לתשובה ולקדושה, יהיה אסור לשמוע. אכן גם בזה יש הרבה להתפלפל, כי תשובה היא מצוה תמידית ממש, ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן!