להסתכל בשמים ברגעים הראשונים של הבקר

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן 

תורה קמט

ובבקר טוב להסתכל על השמים ועל ידי זה נמשך הדעת, ע"כ, וציינו למש"כ בזוהר הקדוש (פרשת בשלח, שמות נז.) בשעתא דנהיר צפרא משכין עליה חד חוטא דחסד מסתכל ברקיעא שריא עליה נהירו סכלתנו דדעת קדישא, ומתעטר ביה בר נש, ודחלין מניה כלא, ע"כ. ועיין ספר דניאל (ד:לא) ולקצת יומיא אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב וכו' (והמילה הקודמת, מסוף פסוק שלפניה: כצפרין, גם לשון צפרא ובקר).

ועיין בספר אדיר במרום (עמ' תרפז, מכון רמח"ל) ז"ל בכל יום כשהשמש יוצא, אז מתעורר החסד – שבו נעשתה כל הבריאה, והוא מתעורר בכח שלום, בסוד: לעושה אורים גדולים (תהלים קלו:ז). שגם עכשיו תחלת הארה היא בבחינת אור שנברא ביום ראשון (!) וכמו שעתידים להיות לע"ל, אלא שאין זה עומד כי אם רגעים מעט, וחוזרים ונשארים בבחינת המעשה, להנהיג את העולם כראוי. לפיכך נקרא: בן זרח, כי הזריחה נעשית מתחלה בכח. ואז בא ושולט בחי' יובב, וס"ז: כי נשאתי ותשליכני (תהלים קב:יא), ע"ש.

ולכאורה לפי דברי הרמח"ל מבואר שיהיה ענין להסתכל בשמים – לאור זריחת השמש – ברגעים הראשונים דייקא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מדריגות שאי אפשר להשיג אלא על ידי מחלקת

ב"ה

חיי מוהר"ן אות תב, יש מדרגות שאי אפשר להשיג כי אם על ידי מחלקת, וביאר שם שזה כמו המים שמרים את העץ. ויתכן בזה, כי רבינו אמר שהשיג תכלית יחידה שביחידה, וכבר הקשינו על זה שהרי בזוהר הקודש כתוב שעולם הזה אי אפשר סתם להכיל היחידה, ולכן חנוך הסתלק. ועל כרחך צריכים לומר שרבינו היה יכול להלביש ולהסתיר את עצמו, וכל עוד שרוצים להשיג בדרגות ובחינות כאלו שהם בתכלית יחוד השם כאשר העולם עדיין לא ראוי, אי אפשר אלא כאשר מוקף במריבה ומחלקת בחי' פירוד, חושך וענן סביבו, ועל ידי זה נותן את האפשרות שהעולם ישאר כהוויתו ולא יעכב אותו להשיג את תכלית היחוד.

ועוד נראה כי השמים הוא אש ומים שני הפכים, וכן בלקוטי מוהר"ן תורה פ בענין יוסף ובחי' שלום שהוא התחברות החסדים וגבורות, אלא שצריכים מסירות נפש כדי להשיג את זה כמבואר שם, אכן כן הוא המציאות שזה שני הפכים ביחד. ולכן העובד את השם שצריך להגיע לזה בודאי ימצא את עצמו בתוך מחלקת, אלא שמצד העובד יהיה בשלום עם זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

יעלו שמים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם (ברכי נפשי - תהלים קד)

ב"ה

מצינו צדיקים שעלו לשמים ושנכנסו לפרדס, ומאידך גיסא מצינו צדיקים שירדו למרכבה.

ונראה לעניות דעתי שיתכן שיחוד הגן הוא בחינת העליה לשמים, שמעלה את מחשבתו ורוחו לשמים דרך שערי ירושלים של מעלה. ויחוד היראה הוא בחינת ירידה למרכבה, שמגלה לעצמו מתחתיו מציאות חי העולמים.

והשם יתברך יאיר עיני בצורתו אמן.