חנוכה - ממלכת כהנים

ב"ה

ענין חנוכה, שכולם מדליקים את נרות חנוכה, נר איש וביתו, קיום מה שכתוב (יתרו יט:ה), ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. והנה המנורה הוא סוד העין (אדיר במרום עמוד שו, ובכ"מ), וסוד הראיה הוא מרומז בהכתוב בפרשת העקדה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, שהנראה נצטייר בעיני הרואה, בבת עין שלו. וכל זה מבואר באריכות ובביאור נפלא באדיר במרום עיין שם. ומבואר שם שעל ידי זה מגיע תיקון גדול להנראה. והנה ידוע שכל איש ישראל יש לו מציאות של מקדש. ונראה שבסוף בית שני, טרם החרבן, כבר הקדים השם יתברך מעמד של ישועה, שכל אחד מישראל יראה לעשות את עצמו לבית המקדש, כי באמת זה כבר כל תהליך והתכוננות של גלות הארוך הזה שהולכים לקראת הגאולה הגמורה הסופית עם ביאת משיח בב"א. ולכן י"ל שבחנוכה נתקיים השלב הראשון הזה של הראיה, שנצטייר כל איש מישראל בעיני השם, ועל ידי זה חל בכל אחד ההכשרה להיות בבחי' כהן עובד בבית ה'.

ולכן בחנוכה לא מסתפקים בשבעה נרות, אלא צריך דוקא את השמש, הוא בחינת הנראה בעיני הרואה.

וענין הפתק הקדוש, נראה שהוא הדבקות, מה שבעיני הנראה גם כן מצוייר זה שרואה אותו, כמבואר באדיר במרום שם. ועוד מה שמבואר שם בסוד התפילין (בגמטריא פתק), שמשפיעים להנראה ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ראה נא בענינו וריבה ריבנו -- שמונה עשרה

ב"ה

נראה שיש לפרש בפשטות, שעל ידי שהשם יתברך יראה אותנו בענינו, אז ממילא הוא כבר יריב ריבנו ויגאלנו, כי מבואר בלקוטי מוהר"ן וכתבי הרמח"ל שמה שהעין רואה נצטייר בבת העין, והרי זה יחוד גדול, הגם שאנחנו תחת ממשלת גשמיות עולם הזה לא מרגישים את זה כל כך, כי אנחנו מרגישים הרבה יותר את ריחוק המקום והצורה שבין הרואה והנראה, אבל היחוד בודאי יש, ובעולמות הרוחני מפורש הענין להדיא, והוא כמו זיווג ממש, ובסוד מאמר הכתוב טוב מראה עינים מהלך נפש, שאמרו חז"ל טוב מראה עינים יותר מגופא של מעשה, שיש יחוד בראית העין יותר מזווג. ולכן כאשר השם יתברך יתן כביכול עין השגחתו עלינו לראות אותינו היכן שאנחנו נמצאים, ממילא נהיה חקוקים ומצויירים בעינו יתברך, וזה כבר יגאל אותנו.

נ נח נחמ נחמן מאומן