פרשת וזאת הברכה - צדיקים גמורים כוחם יותר גדול מהרשע שהשעה משחקת לו

ב"ה

לג:ג אף חבב עמים כל קדשיו בידך והם תכו לרגלך ישא מדברתיך.

אף חבב עמים, אותיות היסוד ראשי תיבות ישראל בער אודסר. כל קדשיו בידך, בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש בסוד ננננ"מ כמבואר אצלינו.

והם תכו לרגלך ישא מדברתיך, ראשי תיבות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: קדשיו בידך והם, בגמטריא נ נח.

מדברתיך עם האותיות בגמטריא תרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. הראשי תיבות של: קדשיו בידך והם, בגמטריא נ נח.

רש"י פרש ז"ל אף חבב עמים, אף בשעת חבתם של אמות העולם שהראית להם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם, כל קדשיו בידך, כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם, ע"כ. וי"ל על פי ליקוטי מוהר"ן תורה ח', שאף על פי שאי אפשר להתגרות ברשע שהשעה משחקת לו, צדיק שתיקן כל המידות לגמרי, עד שאפילו תיקון בכח, בחי' ביד, יכול להפילם. וזה, אף חבב עמים, אפילו בשעה שמחבב החיצונים, כל קדשיו בידך, הצדיקים שזכו לבחי' בידו, עדיין ידם על העליון.

מפתחות: כל קדושיו בידך – לק"מ כב:ג דף לב..

נ נח נחמ נחמן מאומן

ליקוטי מוהר"ן תורה ח - הכנעת הרשעים בכללי ובפרטי

 ב"ה

ח:ח מבואר עוצם חטאת השותים יין ושכר וכל שכן סמים ח"ו שהם ממשיכים בזה את החיים שלהם מרברבי עשו הרשע רחמנא ליצלן.

 

תורה ח:ח כי על ידי הד' כפנות, שהם בחי' הרוח חיים דקדושה, שהם בחי' הארבע ראשים הנ"ל על ידם וינערו רשעים וכו'.

וכן בסוף ח:ח שעל ידי בחי' המשכת הרוח חיים הנ"ל שממשיך הצדיק גמור וכו' כנ"ל על ידי זה יכניע ויפיל כל השונאים וכו'.

וכן בסוף התורה בביאור הפסוק רכב אלקים רבותים אלפי שנאן, שעל ידי קבלת התורה ששם הרוח דהרב דקדושה על ידי זה נתבטלין ונכנעין אלופי עשו וכו'. משמע שאינו צריך אפילו לרדת להם.

וכן להלן שם בענין מכנף הארץ, שעל ידי הציצית מכניעים הרשעים.

ואילו באמצע כתב שהצדיק יורד לפסוק ולשבר המדה רעה והצינור של הרשע.

ואולי י"ל שרק כאשר רוח הרשע צלחה, אז הצדיק צריך לרדת להפסיק ולשבר, אבל תמיד העיקר הוא להגביר רוח החיים, שזה מכניע הרשעים, ורק כאשר בשעתו הרשע מצליח, שרוחו שגבה, אז צריך לרדת לתוך אותו רוח להכניעו כנ"ל. וכן הוא באות ה', שרבינו דיבר שם על הרשע שהשעה משחקת לו, ושם כתב – וכשהצדיק רוצה להשפילו הוא מוכרח לירד להמדה הרעה ההיא שהגביר עליו הרשע וכו' עיין שם. ולכן י"ל שזה דוקא ברשע המצליח אבל להכניע בדרך כללי אינו צריך לרדת ממש לתוך המדה והצינור.

 

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

ספר המדות - המשפט האחרון להפיל הרשעים על ידי שם ה'

ב"ה

תפלה ח"ב יד. צריך אדם להזהר בשעה שמזכיר את השם שיהיה בקדשה ובטהרה, הינו שיקדש רוח פיו כל כך שיהא בבחינת רוח נבואה, ואז הרוח הזה הולך ומפיל אותם הבוטחים בשוא ובהבל, וזהו (תהלים כ:ח-ט) "ב'שם י'הוה א'להינו נ'זכיר" (ראשי תיבות נביא) – המה כראו ונפלו, ע"כ.

נראה לע"ד שזה מבואר היטב מהפסוק (יחזקאל לז) כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח, דהינו על ידי שאומרים ה' – שם ה' - כה, בדרך זה שמארבע רוחות באי הרוח, כמבואר בתורה ח' בלקוטי מוהר"ן. עיין שם אות ח' שרבינו מביא את הפסוק הזה, וכז"ל שעל ידי זה מכניעין הרוח סערה, שהוא הרוח של המתנגדים על הצדיקים אמתיים, שממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דקליפה וכו' וכו' וזהו (איוב לח) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, כי על ידי הד' כנפות, שהם בחי' הרוח חיים דקדושה, שהם בחי' הארבע ראשים הנ"ל (סוף אות ז', שהם ד' אותיות של שם ה'), על ידם וינערו רשעים, בחי' משפיל רשעים עדי ארץ ע"ש. וע"ש בכל התורה שרק הצדיק שתיקן לגמרי את כל הד' יסודות יכול לעשות את זה, וגם כל הנלוים אליו (סוף אות ה').

נבי"א ראשי תיבות נחמן, ישראל בער אודסר, הרבי והתלמיד.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תורה ח - לשבור הצינור של הרשע

ב"ה

לפני כשנה מי שהוא חלם עלי שלי משימה לחלק ולשבור את הרגע.

ואז הייתי לומד תורה ח' בלקוטי מוהרן והבנתי שזה הענין שהצדיק יורד לתוך הצינור של הרשע, כי כל כח הרשע זה בבחי' רגע, בסוד כי רגע באפו, ורגע ראשי תיבות ראשית גוים עמלק כמובא, וכן איתא בגמרא ובמדרש שבלעם הרשע היה יודע החלק של הרגע בו לקלל, ולכן הירידה לתוך הצינור של הרשע זה ענין של שבירת הרגע.

נ נח נחמ נחמן מאומן

השיבה שופטינו - ברכה להנצל מהרבנים ולמשוך חיים מהצדיק האמת נ נח

ב"ה 

ברכת השיבה שופטינו בשמונה עשרה כבר ביארנו במקום אחר http://naanaach.blogspot.com/2017/03/blog-post_72.html בס"ד איך שזה ממש הענין שרק דרך הצדיק האמת יכולים להשיג 'ומלוך עלינו אתה ה' לבדך' ואילו סתם רבנים מעכבים את זה ואני מתפללים להסיר אותם יגון ואנחה. והנה זה אתי אפילו שפיר יותר על פי תורה ח' בלקוטי מוהר"ן שעל ידי אנחה ממשיכים רוח חיים מהצדיק האמת, אבל הרשעים ממשיכים מהרבנים בחי' רברבי עשו, ואילו הצדיק האמת יכול להפיל אותם והצינורות שלהם, משפיל רשעים עדי ארץ, הראשי תיבות של הד' יסודות, ואילו הצדיק מפריד כל הרע של הד' יסודות וזוכה להשרש הטוב שלהם שהם ארבע אותיות הוי"ה עיין שם כל זה באריכות.

וזה מדויק בברכה זו, 'והסר ממנו יגון ואנחה', דהינו אנחה שהוא בחי' יגון, שממשכת החיות מהרוח סערה של רברבי עשו, 'ומלוך עלינו אתה הוי"ה לבדך' היינו ארבע אותיות הוי"ה השרש הטוב הנקי של הד' יסודות. וי"ל עוד שזה 'לבדך' אותיות לב, ששם הרוח חיים, ד' מארבע רוחות באי הרוח כמבואר שם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לקוטי מוהר"ן - תורה ח' - באור

ב"ה

תורה ח: רוח סערה שרשה מבחינת הגוף. על כן כל צדיק יכול להמשיך הרוח חיים אבל לא נוצר מהרוח סערה של הגוף רק כאשר תיקן לגמרי הד' יסודות. והשפלת הרוח סערה דיקא על ידי תיקון הד' יסודות שבזה סותם הצנורות של הרוח סערה. ועל כן הצלחת הרוח סערה הוא רק לשעה, בחינת כל דברים הגשמיים.

במעשה מבן מלך שנחלף יש גן שבתוכו רודפים את האדם, והנה האדם בעצם נמצא בגן דא אורייתא (ח:ז) ועיקר התורה אצל הצדיקים (ח:ב) על כן כאשר הרוח סערה רודפת את האדם העצה הוא לעמוד אצל המלך בחינת שבת כמבואר שם, בחי' אנחה של וי אבד נפש, שממשיך הרוח חיים של התורה מהצדיק ולא יאנה לצדיקיא כל און. ואם מכניסים את הצדיק הזה לתוך הגן יתבטל הרוח סערה לגמרי.

ח:ו להפריש ולהבדיל ולבטל הרע מהטוב הוא על ידי תורה ותפלה: וממשיך לגלות שתפלה הוא מחדש ממש את הבריאה. ומשמע שתורה בלבד לא מחדש וצ"ע. ולכאורה כי התורה בחי' יסוד אבא בחי' כח מה, בחי' הענוה והסובלת את הכל - בחי' הגן שכולם נמצאים בה, והם קובעים כביכול מהותה, כפי השגתם והאופי והשקפה שלהם כן יהיה להם. ורק על ידי התפלה שוברים את חותם הצמצום הזו של קטנות דעות הנמצאים, ומחדשים את ההשקפה שלהם וזה בריאה בכח, ואז כאשר יסתכלו וילמדו שוב בתורה יהיה בריאה בפועל. והתורה לא שינתה, רק השגתם והשקפתם נבראה מחדש, וכן יהיה ממש בטבע הנהגת העולם, שהוא כפי ההשגה של הנמצאים, כידוע בענין נסים להצדיקים. וממילא כאשר בא להשגה ובריאה החדשה נפלה מאליו ממילא הרע, כי כבר לא נמצא אותו סתימה וצמצום שהיה בתחילה בהשקפתו הראשונה. והוא לא חיפש אחר הרעה להסירו וכדומה, רק עלה וברא הכל מחדש, ובהחידוש כבר לא עמד הרע לסתום השגתו.

צריך עיון מה החילוק בין רוח חיים של התורה לבחי' מעין גנים של התורה שהיא תפילה. ולפי הנ"ל נראה לפרש שהמעין היא התפילה שקדמה לברוא את המציאות החדשה, ואילו האווירה של המציאות החדשה בכח ובפועל על ידי התורה הוא הרוח חיים.

וזה בחינת ציצית שנותן להאדם מעמד ברוח חיים של הד' יסודות המתוקנות על פי התורה הקדושה ולא כפי מציאותם בעולם הגשמי ששולטים בהם הרוח סערה כנ"ל.

ח:ח מבואר עוצם חטאת השותים יין ושכר וכל שכן סמים ח"ו שהם ממשיכים בזה את החיים שלהם מרברבי עשו הרשע רחמנא ליצלן.

ח:ט גם דבר אז מענין שתים עשרה שעות היום ושתים עשרה שעות הלילה שיש בהם שנים עשר צרופי הוי"ה, בכל שעה יש צרוף אחר, וכל שעה נחלקת לתתר"ף חלקים וכו':

מבואר בספר אדיר במרום (עמוד קצב) שהי"ב שעות היום מכוונים כנגד הי"ב תיקוני דיקנא, ואילו הי"ב של הלילה אינם אלא התפשטות של הי"ב של היום לחלק התחתון - כמו שרואים כאשר עבר היום בארץ ישראל ונעשה לילה הוא יום בעבר השני של כדור הארץ.

ומבואר עוד שם (קצ-) שאלו הי"ב הם של הזכר בההנהגה של הששה ימים - ששת אלפים שנה. ותיקון הי"ג ונקה, היא נוקבא שכוללת כל הי"ב והיא ההנהגה של שבת - אלף השביעי. עיין שם פלאות. (ובספר באור הלקוטים האריך בענין הי"ב והי"ג עיין שם, וקבע שהצדיק זוכה לבחינת ונקה, שנקי לגמרי. אותי שפיר לדברינו לעיל, שהצדיק בלי' שבת והוא המלך שמתקן את הגן ונוצרו מהרוח סערה).

ונקה - עם הד' אותיות בגמטריא אדנ"י ק', כמובא בהאריז"ל ורמח"ל שצריך לעשות את השם אדנ"י למאה, וכתבנו כמה פעמים בס"ד שלכאורה יש לעשות את זה ממש במדה היג של התיקוני דיקנא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

י"ג תיקוני דיקנא

ב"ה

נלע"ד.

תיקון א - א"ל וכן הא-ל של ברכה ראשונה של שמונה עשרה, כבר מובא שזה תיקון של בלע, יובב, וחושם, ומבואר אלו בסוף ספר אדיר במרום שהשנים הראשונים הם ירידה מן הדעת המוחלטת הראויה (עד פה דאדם קדמון) וחושם היא ירידה להכרת החושים של הגוף, אז מובן שהתיקון שלהם הוא ההיפוך.

תיקון ז - אמת (שהוא גם כן נצח - ישתבח) והוא אור הפנים - פעמיים אלף למד, והוא מאיר בכל מקום רק "ישוב ירחמנו" שצריך לזכות לאמת כזה.

תיקון ח - נוצר חסד, וידוע מהאריז"ל שעיקר המתקת היצר הרע וכל הסטרא אחרא הוא פה בנוצר חסד לאלפים, ונראה שפה במיוחד מתחיל יחוד השני שגילה הרמחל בכוונה הכוללת של התפלה, שאינו סתם יחוד השם ופנייתו להשפיע לבי"ע, אלא התלבשות אלהותו בנשמות הצדיקים, וזה בודאי אופן ההמתקה של הגבורות הנ"ל. והרי רבינו כבר גילה שכל תיקוני הדיקנא הוא דרך הצדיקים עיין שם בלקוטי מוהרן תורה ח'.
וזה בחינת גומל חסדים טובים, גומל זה ג' פעמים הוי"ה שהם הי"ב תיקונים שכלולים בתיקון ח' של המזל העליון. (ואגב, א"ל עליון, שמבואר הכוונות שהוא יו"ד פעמים ה"א ווא"ו פעמים ה"א, הרי עם גומל, יש עוד וא"ו פעמים ה"א - וזה התיקון של עו"ר כמובא בלקוטי תורה של האריז"ל בספר איוב, ומובא בבעל שם טוב על התורה בענין לימוד תורה לשמה להאיר יסוד אבא לתקן לאה, לתקן הכ"ב אותיות שמאירים דרך העור עיין שם).

תיקון יג - ונקה - וכן קונה הכל (הדעת של יעקב ורחל), זה כבר היחוד השלישי שגילה הרמחל הנ"ל, שהוא ממש קנין גמור על הכל.
ואז וזוכר "חסדי אבות" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ועוד יש לאמר, שזה וזוכר, כי נ נח זה יש לאמר שהוא בחי' פקידה כמבואר במאמר הגאולה של הרמחל, ואז יש גם את הזכירה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

והנה ב"ה כבר כתבתי הרבה בכוונת ברכה שניה של קריאת שמע - אהבה רבה/עולם ואוסיף עוד כוונה.
ורחמיך, שכבר כתבתי רחמי ך' שהוא הכתר בלי' מאיתך היא מנוחתם של שבת במנחה, ה' אלקינו - זה בחי' היחוד של אצילות, היחוד של האמצע, כמבואר היטב ברמח"ל, וחסדיך הרבים, יש לפרש, ובפרט לפי דרכינו למעלה, שזה יחוד השני שגילה הרמחל של התלבשות אלקות בתוך הצדיקים, אל יעזבונו נצח סלה ועד - זה היחוד השלישי שהוא ממש נצח סלה ועד.
נ נח נחמ נחמן מאומן