חצות לילה

 ב"ה

ידוע שרבינו הקדוש אמר שעיקר עבודת איש ישראלי זה לקום בחצות לילה.

חצות בשעה שלוש

בספר כוכבי אור, אנשי מוהר"ן אות כא, ר' דב הנ"ל היה רוצה לקום בחצות והיה מצוה לנכרי להקיץ אותו, וכשהקיצו הנכרי והלך לו שוב היה ישן. וראה כי זאת אינו עצה, על כן נתישב בדעתו וצוה להנכרי שלא ילך ממנו עד שיקום ממטתו וילבש את עצמו במלבושו, וכן עשה. ומחמת זה נתבלבל קצת והיה לו כאב ראש והיה לו יסורים גדולים ממש שמעט שיצא מדעתו. ואחר כך כשנתקרב לאדמו"ר זצ"ל התנצלה אמו לפני רבנו ז"ל עליו על שנתבלב ממעוט השנה, ואמר לו רבנו זצ"ל ... (תישן ותאכל רק תשמר את הזמן), ולאחר זמן תבא עוד הפעם אלי ותשאל ממני איך להתנהג (וכן היה). ואמר לו אז שיקום בכל לילה בשעה שלש, ואמר לו בזה הלשון... (זמן חצות שלך יהיה בשעה שלש), וכן הוה וכו' עיין שם.

הרבה סומכים על זה היום לעצמם, שעל כל פנים לקום בשלוש. ותראה בספר שערי קדושה של מהרח"ו ג:ז שמפרט את העבודת השם הדרושה כדי לזכות להשגת רוח הקודש, כתב ז"ל ובקימת חצות לילה או פחות מעט, עכ"ל. וצריך תלמוד מה הכוונה והענין של פחות מעט, ואם הכוונה סמוך ממש לחצות לילה או בהפרש שעה שעתיים או שלוש.

עוד יש לראות מענין החצות של שלוש, ראיה למה שהוא פשוט שענין קימת חצות הוא להתחיל את היום בחצות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דרוש אשר פריו יתן בעתו זיווג בליל שבת מבטלת מחלת

 ב"ה

בחידושים של ר' שמשמון אוסטרופוליא הביא לפרש מה שכתוב (תהלים א:ג) אשר פריו יתן בעתו, ואמרו חז"ל (כתובות סב:) זה המשמש מטתו מערב שבת לערב שבת. 'בעתו' – 'בעת ו' (בחצות), ומבטל כח מחלת בת ישמעאל. והאריך כדרכו לפרש ענין מחלת על פי שאלת עשו איך מעשרין מלח ותבן, אבל לא סיים לפרש איך זה קשור לעונה בליל שבת בחצות.

ונראה לפרש בדרך אחר. מחלת הוא ענין מצות חלה. כי לא רק שהאותיות הפנימיות הם 'חל'ה, גם האותיות החיצוניות, ת"מ – חסר הח', הם בגמטריא תל"ב ביצים שהם איפה, שעשירית ממנו – עומר - חייב חלה. וכן מ"ח, שהנחתום לוקח אחד ממ"ח לחלה, ל"ת – למד תיו ועם הח' בגמטריא נחתם. והנה המן אכלו עד באם אל ארץ נושבת (שמות טז:לה), ומיד בכניסתם לארץ ישראל נתחייבו במצות חלה, כמו שפירש רש"י (במדבר טו:יח) בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה וכו'.

והנה יצחק אבינו היה נוטה לצאת מארץ ישראל מפני הרעב, והקב"ה צוה אותו לא לצאת, והרי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה (קידושין לט), וניתן לומר שזה כאילו הוא נכנס לארץ ישראל. והנה השם יתברך אמר לו (תולדות כו:ב) אל תרד מצרימה. התיבה 'אל' עם הראשי תיבות של תרד מצרימה, אותיות מאלת, ובחילוף הא' לאות ח', באותיות הגרון אחה"ע, הרי מחלת. 'גור בארץ הזאת' (כו:ג), גור לשון תנור (דברים א:טז ובין גרו, אפילו בין תנור לכיריים, רש"י סנהדרין ז:), שמצרף לחלה, שהוא כתרומת גרן (במדבר טו:כ). ויצחק אמר על רבקה, אחתי, הא' מתחלף לאות ל', באותיות א"ל ב"ם, ואות י' מתחלף לאות מ' בא"ת ב"ש, הרי: מחלת. וכן מחלת עצמה אינה נקראת אלא על שם שהיא אחותו של נביות (סוף תולדות כח:ט, ומזה אנו למדים שישמעאל נפטר באותו זמן, עיין ברש"י. וי"ל שזה לשון מחלת, לשון סגינהור, כי מחול הוא היפוך מספד, כמו שכתוב, הפכת מספדי למחול לי). כי כאשר יצחק שלח את יעקב לקחת לו אשה בחוץ לארץ, עשו לקח את מחלת. שבא להראות לאביו שהוא הולך בעקבותיו לא לצאת מארץ ישראל, בחי' אל תרד מצרימה כנ"ל.

והנה כתיב (תולדות כו:ח) ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. ופרשו המפרשים שזה ראיה על ידי אסטרולגיא וכישוף. וקשה, הלוא יצחק למעלה מכל זה, ובפרט אחר שכבר הולידה רבקה שהיתה עקרה לגמרי. והשאלה השניה יתרץ את זה, כי הלוא קיימא לן שאכסנאי אסור בתשמיש המטה, וגם אסור לשמש ברעב. אלא ע"כ צריך לומר שיצחק רצה להראות בעלות על המקום, ויצא מקללה לברכה, ולא מנע מהכוחות שלהם לראות שהוא מחזיק כבעלים.

וזה מש"כ (כו:יב) ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. בשנה ההוא בחי' בעתו, בשנה ההיא (-יש אם למקרא, דאילו בתורה כתיב ההוא) בגמטריא בעתו. ויזרע יצחק – וי"ז בגמטריא כ"ג, כי חלה לוקחים אחד מכ"ד, הרי נשאר כ"ג. והחלק הכ"ד: רע-יצחק, בגמטריא מחלת, בחי' חלה כנ"ל.

וזה ענין חצות לילה, כי היום ולילה הם כ"ד שעות, וחלה היא א' מכ"ד, וזו שעה של חצות, היא בחי' חלה. (ובפיוט ויהי בחצי הלילה, כתוב שאלקים בא בחלום לאבימלך בחצות לילה, וזו היתה כאשר לקח את שרה. וכן השמדת צבא סיסרא – 'טיסת נגיד חרשת סלי"ת בכוכבי לילה', כאשר אמו היתה משקיפה בעד האשנב, וכתבו המפרשים שזה אותו בחי' מה שכתוב אצל אבימלך, וישקף, שקף בגמטריא מחלת, עם ב' כוללים. ואצלה כתוב מדוע בושש, שהוא שעה ו').

וידענו שרבקה היתה מכינה לחם, וברכה מצויה בעיסה (רש"י בראשית כד – אכן ראיתי מי שהעיר שלא מצא שום מקור שזה ענין שהיו טריות מערב שבת עד ערב שבת, רק מקורות אחרונים לפרש בענין שביעה במעט, ובמסכת סוטה מח: רש"י מפרש ברכה מצויה שהיו תפוחות וכו'), ובודאי היתה מאפה בערב שבת כמובא ברמ"א (הלכות שבת רמב) נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויו"ט (סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה), והוא מכבוד שבת ויו"ט ואין לשנות, ע"כ ובביאור הלכה ויש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו וכו' וכו' והמגן אברהם הביא שכן היה המנהג גם בזמן הגמרא. ויש בזה עוד טעם, כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם שנברא בערב שבת.

ונתחייבו חלה כאשר הגיעו לארץ נושבת, ליל שבת בגמטריא זו נושבת ע"ה. אי נמי, נושבת, נ-ו-שבת. נ' בחי' זיווג, כי נוני הים מרמזים על פריה ורביה, ו' שעות תוך שבת – חצות לילה - שבת.

הרי מצינו ענין חלה אצל יצחק דייקא בליל שבת (היינו אכילתה, כי הפרשתה תהיה בערב שבת, אבל העיקר הוא אכילתה) בחצות. והלחם בחי' זווג. ויתקן בחי' מחלת שהיא בחי' חלה.

והנה המפרשים על פירוש ר' שמשון הנ"ל הביאו בענין הזיווג דליל שבת שמבטל ד' גליות של ד' מלכיות הרמוזים במלת 'באפי' וגם הוא רמז בראשי תיבות של אשר פריו יתן בעתו. והנה כתוב אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי, מנחת, בחילוף אות נ' באות ל', באותיות דטלנ"ת של הלשון, אותיות מחלת. והרי זה ענין של כניסה לארץ ישראל כנ"ל. וכן באפי, בחי' איפה, ב'יצים באיפה, שהוא רמוז במחלת – תל"ב ביצים כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תורה ג' בלקוטי מוהר"ן The Early Bird Catches The Worm

HH recently I explained this to be referring to the cheeluzoan and the shamir. Now I'm thinking it can be any work, for this is what we find by David who boasted that he was early to rise, and perhaps due to this he was able to say in the Psalms, I am a worm!

[See Likutay Nanach on Likutay Moharan Torah 3]

תורה ג' – הלומד תורה בלילה ניצל מכוונות שלא לשמה להיות רבי, וזוכה להמשיך משני צפרים דקדשה וכו' עיין שם. ורבינו פירש בזה מאמר שמרגלא בפמא דאנשי עכשיו וכו' על החזנים. והנה יש לפרש בזה עוד מאמר שמרגלא בפמא דאנשי עכשיו: שהצפור המשכמת מוקדם תופסת התולעת – the early bird catches the worm. דהיינו מי שקם בהשכמה מוקדם בחצות לילה, תופסת מידת הענוה הנמשלת לתולעת [וכן דרשו חז"ל להדיא לענינינו בענין הצפור של טהרת המצורע שלוקחים אותו עם הארז והאזוב ושני תולעת, וכתב רש"י (מצורע יד:ד) ז"ל לפי שהנגעים באין על גסות הרוח וכו' מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב], ואינו מרים רוחו ומחשבתו ללמוד בשביל גדלות, ולכן דייקא מכנים לו צפור, כי על ידי זה הוא זוכה להמשיך נבואה ונגינה מהשני צפורים דקדשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא שוע בחצי הלילה

ב"ה

בזמר של מוצאי שבת "איש חסיד היה בלי מזון ומחיה" והוא מכר את אליהו הנביא לעבד לבנות פלטין, כתוב שאליהו הנביא שוע בחצי הלילה לעזרה ואז השם יתברך שלח מלאכים שהשלימו את כל המלאכה. אז השאלה היא למה חיכה עד חצות לילה לעזרה. ואולי כי חצות לילה הוא עת רצון ועד חצות לילה אינה הזמן לעורר רחמים. ואולי באמת נהג איתו האדון שהלכו לישון כדרכו של עולם (אמנם כבר "יום ראשון במפעלים פעל עם פולעים), אז בחצות הלילה, זמן הקימה, מיד צעק להשם יתברך.

כל זה כתבתי בתחילה. אכן כעת (ערב חנוכה) באמת נראה לעניות דעתי שיש בו יסוד גדול, כי הלוא יש להקשות עוד, למה אליהו הנביא לא סתם הראה לו איזה אוצר, ועיין בש"ס (קדושין מ.) אתא אליהו קבליה אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי, עכ"ל. אכן כאן אליהו הנביא דוקא רצה להשתתף עם החסיד, ודוקא רצה למכור את עצמו, ודוקא רצה לעבוד בשביל החסיד הזה, ורק אחר שהוא טעם את טעם העבודה, ופעל עם הפועלים, אז בודאי כבר צעק והתפלל להשם יתברך לעזרו, כי צדיק יאחז דרכו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

חצות - ותפילת ערבית

ב"ה

ידוע שרבינו גילה שעיקר העבודה של יהודי זה לקום חצות (זאת אומרת לישון בחצי הלילה ולקום מהשינה בחצות, ולאו דוקא להגיד תיקון חצות, בודאי אומרים את התיקון חצות, אבל עיקר העבודה זה הקימה והתחלת היום בחצות).

והנה ידוע שבין אנ"ש אמרו שמהעיקר לקום בחצות, זה ללכת לישון מוקדם, והיו אפילו קצת מאנ"ש שהיו אומרים המפיל בבית הכנסת אחר ערבית, כדי שלא יהיה להם שום מעכב מללכת לישון מיד.

והנה אנחנו היום לפעמים מתעכבים, או על כל פנים בערב כבר אין לנו כח כלל להמשיך, ואין כח להתפלל ערבית בכוונה ועוד להספיק לישון, ולכן נשאלת השאלה, להזדרז לישון מיד כדי לקום בחצות ואז להתפלל ערבית ולהתחיל היום. 

ומי שיעשה כן, יש ספק גדול על איזה ברכות השחר אם הוא יכול שוב לברכם, כי אלהי נשמה לדעת כמה פוסקים ולכאו' כן ההלכה, נפטרת בברכת מחיה המתים של שחרית, ולכאורה תיפטר גם בברכת מחיה המתים של ערבית אחר השינה, ובפרט ערבית אחר חצות לילה, ודוק. והרי אולי שמי שבא להתפלל ערבית אחר השינה כנ"ל עליו לברך תחילה ברכת השחר.

ומכל זה יצא בלבול גדול מאד (ואפילו בלי אמירת ברכת השחר קודם ערבית), כי תפילת ערבית כולה בנויה על לפני השכיבה, וכמו שמברכים בפירוש אז, השכיבנו, וכמבואר היטב בכתבי האר"י. ולכן נלע"ד שדרך הישר והתמים בזה, שעדיף להתפלל ערבית - איך שהוא, ולחטוף כמה של קריאת שמע על המטה ככל מה שיכול, ולישון, מלשנות סדרי התפילה, להתפלל ערבית אחר חצות לילה אחר השינה.

ובאמת מעיקר דין התפילה, מי שאינו יכול להתרכז היטב פטור לגמרי מהתפלה, וכמו שנפסק שהחוזר מהדרך פטור כמה ימים עד שיחזור ליישוב דעתו, ולפי זה הרי מי ש"גמור" ואין לו כח להתפלל ערבית כלל, באמת פטור, ואין שום שאלה הנ"ל מה עדיף, הרי אתה הוא פטור לגמרי, ובעזה"י כאשר יזדרז לישון ולקום בעוד לילה, והרי דעתו יהיה מיושב שוב להתפלל, ויתחייב (בתפלת רשות) בערבית, אז יתפלל. אם כל זה נראה לע"ד, שהיום כיון שאנחנו לא נוהגים כן, אלא מתפללים כפי מה שאנחו יכולים, וכן כל החתנים מתפללים בליל חתונתם וכו', ולכן גם כאן אין להתחשב בהאין יכולת, אלא יתפלל כפי מה שיכול אפילו בחטיפה קצת, ורק אז לישון. אכן לאור הנקודה זו, יש על כל פנים שיקול הדעת, שמי שבאמת רואה שח"ו תפילתו יהיה חטופה לגמרי, יש לו ברירה לישון קודם ולהתפלל אחר חצות.

והנה איתא בכתבי האריז"ל שאחר תפילת שמונה עשרה של כל התפילות הרי יש הקמת המוחין לאורך שלוש שעות, ולכן אין לישון. ונראה לע"ד פשוט שכמה מגורי האריז"ל שהיו הולכים לישון בפקודתו עם פסוקים ליחד קודם השינה, היו הולכים לישון תוך השלוש שעות האלו כדי לקום בחצות, ולא היו מסתפקים בשנים-שלוש שעות שינה כל לילה, הגם שמצינו כמה וכמה צדיקים שהיו מסתפקים בזה, אכן מצינו הרבה צדיקים גדולים מאד שהיו ישנים כנוהג בעולם, ועל כל פנים ארבעה שעות (וכן בגמרא מצינו ר"א שהיה שוכב במטה אם בת אחותו, ואם היה מסתפק במיעוט שנה כל כך, למה היה מכניס את עצמו לזה, בקלות היה יכול לסדר שהמטה יהיה מיוחד בשבילו על איזה זמן קצר. אכן באמת איני נראה שזה ראיה מוכרחת, כי על צדיק כמותו בודאי היה לו הרבה עצות, ובהכרח היה עושה את זה בדוקא, ויש דברים בגו, ואכמ"ל). ואפילו אם נאמר שהשלוש שעות, אינם אלא שעה לפני, ושעת התפילה, ושעה שלאחרי ערבית, אפילו הכי אין זה דרך של ברסלב לישון מיד אחר תפילת ערבית. ונראה שאולי באמת לפי האריז"ל אין זה הדרך לישון מיד, אלא כיון שנתקטנו הדורות, וכמו שהאריז"ל בעצמו היה יושן ביום בגלל זה, אף על פי שלהלכה אין לישון כל עיקר ביום, ולכן כיון שעיקר היהדות הוא לקום בחצות, ואין לנו כח להסתפק במיעוט שינה כל כך (וגם המוחים שאנו מקבלים בערבית אינם כמו שהיינו צריכים בעוה"ר), ועל כן אנחנו סומכים על המפיל, במסירת המוחין לפקדון, ולא מפסידים כלום.

נ נח נחמ נחמן מאומן

נודדים להיות ער בלילה

ב"ה

ידוע שחשוב מאד להתחיל היום בחצות לילה, הזוהר הקדוש כמעט בכל פרשה מדבר על זה. ולכן מצינו בספרים הקדושים עצות איך להשאר ער ובחיות אפילו בחשכת הלילה כאשר כולם ישנים.

והנה בספר סדר היום (דף פט: והובא בחק לישראל פרשת ויצא ליום הששי) כז"ל ואם רואה עצמו מבולבל ומטורף מן השינה עד שאינו יכול לעמוד על רגליו מכובד גופו ירחץ פניו ידיו ורגליו במים קרים כדי להסיר הכבדות מעליו, וינענע עצמו מפה ומפה ולא יעמוד במקום אחד כי הטיול וההלוך בזה עיקר גדול עכ"ל (ואגב גם כובד הצואה בגוף מעיף את האדם, וחשוב מאד לפנות ולנקות את הגוף).

והנה בספר צוואת הריב"ש (ר' ישראל בעל שם טוב) גם נותן כמה עצות, ובכללם ללמוד מכמה ספרים וענינים שונים. וזה ממש כמו עצה פנימי על דרך הסדר היום! ומעניין שבליל שבועות שעיקר התיקון גילה רבינו שהוא להיות ער כל הלילה, בסדר תיקון הלילה עוסקים בכמה פסוקים מכל ספר וספר, שזה דוקא מסוגל להיות עירוני כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן