בנות לוט ליצחק

 ב"ה

פרשת תולדות

כד:מט ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל. עשים חסד, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

פרש"י על ימין, מבנות ישמעאל. על שמאל, מבנות לוט, שהיה יושב לשמאלו של אברהם (ב"ר ס:ט). וכבר הקשו המפרשים שלעיל עה"פ ונקית משבעתי וגו' (כד:ח) פרש"י ז"ל וקח לי אשה מבנות ענר אשכול וממרא, ע"כ. וראיתי שיש שרצו לפרש שאליעזר שיקר להם. ואף שזה נראה רחוק, לכאורה מוכרח הדבר, כי היתכן שיצחק היה לוקח מבנות לוט, וכל עצמו של אברהם אבינו ניתק מלוט אחר שהולידו מאביהם, כמו שפירש רש"י לעיל (כ:א) ויסע משם אברהם וכו' להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיו, ע"כ. ואפילו אם אין הכוונה שיקח מבנות לוט ממש, אלא מצאציהם, קשה כנ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כמה מחשבות

 

ליקוטי מוהר"ן תורה נד

והקב"ה מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקדת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה שמזמין לו, רמזים כדי לקרבו לעבודתו, בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות שמלבש בזאת המחשבה דבור ומעשה של זה היום שהזמין לו השם יתברך, הן מלאכה או משא ומתן וכו', עיין שם.

עבודה זו רימז הנביא (ישעיה ה:יב) ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. שצריכים לשים לב לכל פעולות ה'. ומיד אחר כך כתוב (פסוק יג) לכן גלה עמי מבלי דעת, עיין שם. כי על האדם להבין את הרמזים שהשם יתברך נותן לו במקומו ממש, כי השם יתברך מצמצם אלקותו עד נקודת האדם במקום שהוא, וכיון שאינו מעמיק מחשבתו להבין את הרמזים יצטרך לצאת לגלות ללמדם ממרחקים, כי באמת החכמה רחוקה כידוע.

ואף על פי שלשון הפסוק הוא ענין של ראיה – יביטו, ראו, לשונות כאלו שייכים גם כן לענין עין השכל במחשבה, כמבואר כאן בתורה נד, שכל מחשבה נשלח מהאין סוף ב"ה.

פעל ה', פירש רש"י מהתרגום הוא התורה (שעל ידי התורה פעל וברא העולם – קהילת יעקב ערך פו). מעשה ידיו, אלו הצדיקים שנבראוי בשתי ידים (שוחר טוב, תהלים קלט:ה).

 

אף על פי שרבקה היתה נביאה הוצטרכה ללכת לדרוש את ה' מבית מדרשו של שם, (אולי מחמת שהיתה מעוברת בבחינת דינים וקטנות), מן הסתם מחמת עשו שכבר היה נוטה אחר עבודה זרה, וכמו שמצינו אצל אברהם שהשם יתברך לא דיבר איתו עד לאחר שלוט נפרד ממנו (כך כתבתי בס"ד לעיל כד:כה). לדרוש את ה' פירוש רש"י ז"ל שיגיד לה מה תהא בסופה, עכ"ל. י"ל כי מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים, ובסוף נעשים אוהבים, ורצתה לדעת אם זה מחלקת לשם שמים שסופה כנ"ל. וכן אינה יוצאת מהתכוון עליה עצמה, כי אם לא תהיה מחלקת לשם שמים, למה אשכל גם שניכם יום אחד (כז:כה), ובאמת התורה העלימה סופה – יום מותה, שלא יקללו הבריות וכו' (רש"י לה:ח). וזה גם כן אותיות רבקה, קברה – הקבר והסוף שלה.

אגב, השם רבקה מצאנו פירושו הרתמה לחיבור בהמות (עיין במשנה עירובין ב., וע' בב"מ ל. הכניסה לרבקה), וכן לעיל פסוק כ', בת בתואל מפדן ארם אחות לבן, פירש רש"י פדן, לשון צמד בקר. וכן הולידה תאומים, שהיו קשורים בבטנה, ידו על עקב עשו. וכן רבקה, ר' זה ב' פעמים ק'.

 

 

 

איש שדה, יש לפרש כי יצחק העלה את התפילה לבחי' שדה (עיין באריכות מש"פ לעיל כד:כה). ופירוש יהודי, מי שרוצה לילך מדרגא לדרגא (חיי מוהר"ן טו – מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וכו'). ועשו לא רצה לעלות מהדרגה שבה היה נמצא בזכות הוריו, ונשאר בדרגת שדה. ואילו יעקב המשיך לעלות והעלה את התפלה לבחי' בית. (בעל הסולם מסביר שהכח של המפרסמים של שקר לעשות מופתים בא מזה שהם מסתפקים להישאר בדרגתם ואינם מנסים לעלות).

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תולדות - כי עתה הרחיב ה' לנו

ב"ה

כה:כב
ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'.

י"ל על פי המבואר בסוף מסכת מכות (כד.) בא עמוס והעמידן על את שנאמר (עמוס ה) כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו, ועל אף שהגמרא דוחה את הראיה כי דילמא הפירוש לדרוש את כל התורה כולה, עם כל זה מבואר שבעצם יכולים להעמיד את התורה על עמוד זה. ומבואר שם בפירוש הקונטרס ענין שהעמידו את כל התורה על אחת כי בדורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה עיין שם, ולפי זה אתי שפיר כי יעקב ועשו זה ממש השורש של תוקף אריכת הגלות לפני הקץ האחרון, ולכן אין עצה אלא להעמידן על אחת, ולכן קיימא בנפשה מיד, ותלך לדרש את ה', בחי' דרשוני וחיו!

אם כן למה זה אנכי. למה ז - בגמטריא אנכי ע"ה, גם למה זה אותיות המזל. כי אם כן המזל צריכים לעורר את אנכי למעלה מכל המזלות.

אנכי בא"ת ב"ש תטל"ם עם המילה זה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תולדות כו:כב
כי עתה הרחיב ה' לנו תרגם אונקלוס ארי כען אפתי ה' לנא.
אפתי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן
ארי כען עם האותיות והתיבות והכולל בגמטריא רבי נחמן.

פסוק כב
ויעל משם באר שבע: בגמטריא פתק נ נח נחמ נחמן מאומן!
והראשי תיבות - בשמו.
אותיות יעל משם באר: ר' מאיר בעל שם (נס)!

פסוק כה
ויכרו שם עבדי יצחק באר - בגמטריא הפתקא בנ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק כו
ואבימלך - בגמטריא נ נח עם הכולל, הלך - אליו מגרר עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כו:כט
אתה עתה ברוך ה'. עתה ברוך בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא שבת ע"ה.

כז:א
ויהי כי זקן יצחק ותכהין - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

כז:יג קח לי בגמטריא נחמן וכו' כמו שכתבו החברים.

כז:טז
ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו, סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן

כז:יח
מי אתה בני - אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.
מי אתה בני בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

כז:לו
ויאמר הלא אצלת לי ברכה. הלא אצלת בגמטריא אני הנ נח נחמ נחמן מאומן.

כז:מד
וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך. הסופי תיבות ממדרבת עם הכולל בגמטריא התרפ"ב השנה שסבא קיבל את הפתק הקדוש.
ש מתחלף עם ז באותיות השיניים - זסשרץ, וכן ע מתחלף ליחידה של ז. והרי ישבת עמו אותיות ביז תמוז!
הראשי תיבות יאעאתחא - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן!
עד אשר תשוב חמת אחיך, תשובחמ בגמטריא תשנד השנה שסבא ישראל נפטר.

כח:ג
יברך אתך... וירבך והיית לקהל עמים, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כח:ד
ויתן לך. עם הכולל בגמטריא הוי"ה נ נח נחמ נחמן מאומן.
ורש"י פירש ז"ל ויתן לך, יתן ויחזור ויתן, ע"כ. ויחזור ויתן בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן (בגמטריא שבת ע"ה). ב"ה שנתן. נ נח!

העיקר זה התבודדות בשדה

ב"ה

יעקב אבינו היה איש תם יושב אהלים - יושב ולומד תורה יומם ולילה, ועם כל זה יצחק לא רצה ליתן הברכות אלא לעשו שהיה איש ידע ציד איש שדה (פרשת תולדות, בראשית כה:כז). וכאשר יעקב נכנס בחכמה לקבל את הברכות, יצחק שיבח אותו, ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז:כז), כי ביצחק עצמו כתיב (חיי שרה כד:סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, וזה מה שהיה חשוב לו, השיחה בשדה, ההתבודדות עם השכינה הקדושה המכונה שדה (כי שד"י זה בחי' יסוד הזכר, ושדה זה נקבה של שד"י).

אכן קשה, הלוא באמת יעקב אבינו לכאורה עוד לא זכה אלא להיות יושב אהלים, על התורה, ואיך זכה שהתורה יעיד עליו כריח שדה אשר ברכו ה', שיכנס עמו ריח גן עדן (רש"י שם). ולכאורה זה היה מכחה של רבקה, וכמו שרבינו אמר (חיי מוהר"ן תקסג) שבימי יצחק השכינה היתה נקראת רבקה, וכן רבקה עם השני כוללים (- על פי כללי ר' אברהם אבולפיה כל שני אותיות יש להם כולל) בגמטריא שדה, אז כאשר יעקב קיים אל תטוש תורה אמך, אמך זו השכינה, זו רבקה, הוא זכה לבחינת שדה. אבל עם כל זה, זה היה רק בכח אמו, ועוד לא זכה בעצמו להשיג את זה, עד שיצחק אבינו הטיף לו מוסר (בסוף הפרשה - כח:א-ב) לא תקח אשה מבנות כנען, קום לך פדנה ארם וכו', ואז קיים שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, ואז ממש קיים אל תטוש, כי הוא כבר התחיל לשמוע אל רבקה אמו, ועכשיו לא נטש פיקודיה כאשר שמע למוסר אביו, ואז הוא היה בשדה עשרים ושנים שנים. וראה שחז"ל גילו לנו שיושב אהלים זה לימוד התורה, ועוד הוכיחו וגילו שקודם שיעקב הלך לפדן ארם לבית בתואל הוא היה י"ד שנים בישיבת של עבר, אבל זה לא מפורש בתורה, רק מה שמפורש בתורה באריכות גדול הוא כל עבודתו בשדה, יפה שיחתן של עבדי האבות יותר מגופה של תורה. וזה בחי' רחל ולאה כמבואר באריכות בלקוטי הלכות מובא בסוף ספר השתפכות הנפש איך הם בחי' לעשות תפילות מהתורות, כי רחל זה בחי' תורה שבעל פה, ולאה בחי' התפילות על התורות. וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, ראשי תיבות רחל, והסופי תיבות בגמטריא ק"ה כמבואר ביחודים שגילה האריז"ל שזה הגדלת לאה - ס"ג - על ידי הג' י"דים - מ"ב. והרי רחל וס"ג עם הששה אותיות של רחל לאה, בגמטריא רבקה, ולאה במילואה - למד אלף הי עם ק"ה הנ"ל ושני כוללים בגמטריא רבקה.

ואף על פי שיעקב כבר זכה לרחל ולאה, הוא עוד לא התפאר שיש לו רב כמו עשו (וישלח לג:ח), אלא אמר יש לי כל (שם פסוק יא) ופרש"י ז"ל כל ספוקי, ע"ש, כל ספוקי עם הכולל בגמטריא רבקה. ורק כאשר יעקב שמע שעוד יוסף חי, כתיב (ויגש מה:כה) ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה - הראשי תיבות בגמטריא רבקה, וכן אותיות היסוד (-אלו שלפני הסופי תיבות, כי הס"ת בחי' מלכות, ושלפניה בחי' יסוד) של ויאמ'ר ישרא'ל ר'ב עו'ד יוס'ף - בגמטריא רבקה, אז בכח של יסוד יוסף, בחי' שד"י זכה לבחי' שד"ה, לבחי' רבקה. כי אז ותחי רוח יעקב, שרתה עליו שכינה (רש"י), בחי' ראה ריח בני, ופרש"י ז"ל רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל ועוד יוסף בני חי, עכ"ל רב לי עוד שמחה וחדוה הואיל, ראשי תיבות בגמטריא תורה, בחי' תורה אמך, ועוד יוסף בני חי ראשי תיבות בגמטריא הוי"ה בחינת מוסר אביך. כי דייקא על ידי יוסף לקה על חסרונו בכיבוד אב ואם, ועכשיו שעוד יוסף חי, השלים לקיים את זה במילואו. כי אפילו כל אותן שנם של התבודדות שזכה לבחי' רחל ולאה ואפילו להביא יוסף בעולם, הוא עוד לא זכה אלא לבחי' כל, ועשו לעומתו היה שולט ברשעתו על ה"רב", והוא עוד לא זכה כראוי ליכנס לקחת את הברכות, עד שזכה לרב עוד יוסף, רב עם ו' (בחי' יוסף כידוע), בגמטריא יצחק. וי"ל על פי תורה נב בלקוטי מוהר"ן שאפילו אחר הרבה התבודדות שזוכין לבטל כל המדות רעות, עדיין נשאר ממנו כלום, דהינו שעדין לא בטל לגמרי הגאות הוגסות עד שנחשב בעיניו לאיזה דבר, ועל כן צריכין להתיגע ולהרבות בהתבודדות עד שלא ישאר ממנו כלום, שיהיה בבחינת מה באמת עד שיזכה לבחינת בטול באמת ע"ש. ומ"ה זה בחי' משה רבינו ע"ה כידוע, ולכן יעקב יוסף עם הח' אותיות בגמטריא משה ע"ה. ואז זכה לבחי' רב ושליט. וזה מה שאמר אלכה ואראנו בטרם אמות, שלכאורה היה יכול לומר ואראנו טרם אמות, אלא שכאן רימזה שבאמת בטרם, עוד לפני, הוא מת, הוא ביטל את עצמו לגמרי להשם יתברך. ולכן כאן זכה לכלול כל האבות והאמהות, ויאמר "ישראל רב" - ראשי תיבות, יצחק, שרה, רבקה, אברהם, לאה, ב' - בלהה (וזלפה י"ל זה הכולל של השבעה אותיות - ז, אי נמי, ע' של עוד, במספר קטן ז).

נ נח נחמ נחמן מאומן

אסור להיות זקן

ב"ה

רמז נפלא ממש על דרך ברסלב

 כתוב (פרשת תולדות, בראשית כז:ב) הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. שמי שממש משים על לבו יום המיתה לא יהיה זקן....

ואם דרשנו עד כה יש אולי לדרוש עוד, שמי שכן נופל לזקנה מתגבר עליו הייאוש עד שקורא להשר של הייאוש הוא עשו ומזמין שני גדיי עזים טובים....

נ נח נחמ נחמן מאומן!

קצת הערות על פרשיות וירא - חיי שרה - תולדות

ב"ה

פרשת וירא

כ:ו ואמר אליו האלקים בחלם גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשך גם אנכי אותך מחטו לי על כן לא נתתיך לנגע אליה.

מחטו לי – כתיב חסר אלף, רמז על פתחו לי פתח כחודו של מחט – אז השם יתברך פותח כפתחו של אולם שבה"ו מ' – ל"י אמה.

ויש להתבונן מתשובתו של הש"י שאילו אבימלך היה בזדון שולח יד בשרה השם יתברך לא היה מעכב, וכמו שבאמת השם יתברך לא עיכב אותו מלקחתה. והוא פלא גדול. עמוד והתבונן, ואכמ"ל.

כ:ט-יא ויקרא אבימלך לאברהם ויאמר לו מה עשית לנו ומה חטאתי לך וכו' וכו' פסוק י': ויאמר אבימלך אל אברהם מה ראית כי עשית את הדבר הזה, והנה בפסוק הראשון (פסוק ט) אבימלך היה לו כל מיני שאלות קשות, וכן תראו בטעמים על הפסוק כל מיני תנועות גדולות (קדמא ואזלה, דרגא תביר), ואברהם אבינו בכלל לא ענה לו, לא התיחס, עד ששוב הוא חזר לשאול בפסוק השניה (פסוק י) ושאל בנחת מה ראית, מה היה החשבון שלך, אז אברהם אבינו ענה לו.

כ:טו ונכחת. פרש"י ברור דברים ובלע"ז אשפורפי"ר. ארפי"ר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נשאר שפ"ו – שהוא גמטריא דוד בן ישי כמבואר במכתב של ר' שמשון מאוסטרפוליר והרי זה דברים ברורים!

כב:ג וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו – ופרש"י ישמעאל ואליעזר. והנה על הפסוק לקמן (פסוק ה) ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור, אמרו חז"ל עם הדומה לחמור, שהם לא ראו את הענן קשור על ההר, רק הוא ויצחק הבחינו בו. והנה ישמעאל ואליעזר שניהם מלומדים היו בראית מלאכים (וכמו שמצינו בהגר אם ישמעאל – ברש"י לעיל טז:יג "אחרי רואי אותם בביתו של אברהם, ששם הייתי רגילה לראות מלאכים" והרי ישמעאל ואליעזר על אחת כמה וכמה שבפירוש בתורה שדיברו ועסקו עם מלאכים), ועם כל זה לא היו רואים את הענן קשור על ההר! וזה מזכיר את הקטנות אמונה של הגר אם ישמעאל שאפילו שהיתה רגילה במלאכים הרי היתה מקנטי אמונה כמו שהורו חז"ל ממה שמלאה את החמת מים (כא:יט) מיד אחר שראה נס כזה שהשם יתברך המציא לה באר מים בתוך המדבר. הרי שאפילו אלו יראו מלאכים וישיגו מה שישיגו, הם לא שייכים בכלל לקדושת בית המקדש בית אמונה טהורה ואמיתית בהשם יתברך.

פרשת חיי שרה

כד:לב ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים, משמע שהגמלים שתו כאשר עוד לא הותר זממם, שזממם היה רק נגד אכילה.

כד:לט ואמר אל אדי אלי לא תלך האשה, פרש"י אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך, עכ"ל. ויש לאמר שמעיקרא כאשר התורה מספר איך שאליעזר שאל מאברהם אולי לא תאבה כתוב אולי מלא, כי לא היה שום סיכוי, רק אחר כך כאשר אליעזר מספר להם את הסיפור רק אז – כאן – כתוב אלי חסר, כי מבואר בספרים שכאשר לבן אמר לו בוא ברוך ה', אליעזר באמ יצא מכלל ארור ונכנס בכלל ברכה, אז עכשיו ממש היה לו כבר תקוה חדש וממשית שהוא יכול לזכות לזה. אכן עם כל זה בתו נולדה לו בהיותו בכלל ארור.

כה:יא ויהי אחרי מות אברהם ויברך וכו' כרש"י ז"ל דבר אחר אף על פי שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק, מפני שצפה את עשו יוצא ממנו, עכ"ל. וזה אברהם שהתפלל על סדום, שכתבו המפרשים בגלל הטוב שעומד עדיין לצאת מבנות לוט, וכאן הרי כל הטוב יוצא ביצחק, ועם כל זה לא רצה לברכו בגלל הרע שיצא ממנו, הרי מבואר ההבדל הגדול, בין להתפלל להצלה ובין להמשיך ברכה וק"ל.

פרשת תולדת

כה:כב ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ולך לדרש את ה'.

ורבו השאלות, וביניהם, איזה שאלה היא זו למה זה אנכי, הרי היא בתפקיד להביא נשמות לעולם, ולמה היא לא שאלה את יצחק והלכה לבית מדרש של שם ועבר?

וי"ל שהרי רבקה קבלה כבר מיד מאליעזר שני צמידים רמז לשני לוחות מצומדות (רש"י פרשת חיי שרה כד:כב), ועל כן היא חשבה שהילדים בבטנה הם כנגד שני הלוחות, ושאלה איך יכול להיות שזה עשו הבכור הוא כנגד אנכי – הלוח הראשון? ועל כן היא הלכה דייקא לדרוש את ה', שאת ה' לרבות תלמידי חכמים, כי יצחק בודאי כולל הכל, ולא תוכל ללמוד ממנו, רק צריכה ללכת לבית המדרש של שם ועבר, ולראות איך זה מסתדר בין שני תלמידי חכמים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תולדות - נס הפתק הוכחה נגד ליצני הדור

ב"ה בפרשת השבוע - פרשת תולדות - יש הוכחה חזקה על נס הפתק:

קטע מלקוטי נ נח

ב] יש מקשים על מה שבארנו בענין האמונה שהכל יפה אבל מנא לן שרבינו נחמן הוא הרב"י – ר'אש ב'ני י'שראל (לק”מ קיא), שצריכין להאמין דוקא בו. והנה באמת רבינו בעצמו גילה מי הוא, שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, שום צדיק גילה את זה, ופשוט וברור שזה גילה את זה הוא זה. כמו מי שבוחר חתימה, אז זה החתימה שלו, ואם מי שהוא אחר יחתום אותו יהיה זיוף, אבל אם רק הוא חותם ע"כ זה חתימתו (וזה אחת מההוכחות נגד הליצנים שאומרים שהולדת הפתק היה ע"י לץ, כי ע"כ זה שחתם את זה לראשונה הוא הבעלים שלו, ואי אפשר לומר שהלץ הזה הוא נ נח נחמ נחמן מאומן..וידוע מה שהבריסקר רב אמר לפרש רש"י בריש פרשת תולדות, שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שמה הועילו בליצנותם, עיקר הנס היה ששרה היתה בת תשעים, לא שאברהם בן מאה שנה הוליד. ותירץ שזה ענין הליצנות כאילו הנס היה בשביל אבימלך. וכן כאן הנס – עוצם המסר והגילוי של הפתק הוא עצום ורב פלא נוראה, אז באים הליצנים ואומרים שנס הזה היה על ידי איזה לץ. אכן אי אפשר כנ”ל כי איך הלץ השיג קלסתר פנים של נ נח נחמ נחמן מאומן, כי עוד לא היה בעולם, ורק נ נח בעצמו היה יכול לחתום ככה כנ”ל). והרי כל תורה ותורה שרבינו גילה, כל תורה עדות על זה שגילתה שהוא יודע ממנה, שהוא השיג ידיעתה וגילתה לעולם. משל למה הדבר דומה לילדים קטנים שמתווכחים מי יותר חכם, ואחד אומר שהוא הכי חכם כי הוא יודע לספור עד עשר, ואחד אומר שהוא יותר חכם שהוא יודע ספר שלם בעל בפה, ואחד אומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה, וכו', והנה בודאי זה שאומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה יותר חכם מזה שמתפאר שודע לספור לעשר, שהרי הוא כבר גילה שהוא יודע לספור לעשרים. והנה אם היה קם ילד ויתפאר שהוא יודע ממחשבים, מאלגברא וקלקלוס וסטאטיסטכת ופיזקת ועוד ועוד, הרי הוא מזכיר ומגלה מושגים ששאר הילדים לא התחילה להתמודד אתם, ובדיבורו לבד הוכיח שהוא יודע יותר מכולם. וכן רבינו בכל תורה שגילה הראה שהוא עלה על כל הצדיקים, שלא מצינו משום צדיק אחר גילוי תורה גבוה כמותו.

שמא תאמר שאין לנו האפשרות למדוד ולשער בין צדיקים לדעת חשיבותם, ואין כח לאדם להכיר אלא במה שיש לו בעצמו (ויוע' בספר מי השילוח, שכאשר השי"ת הוכיח את מרים ואהרן על דברתם במשה רבינו ע"ה, ע"כ הטעימם מנבואת משה ע"ש), ואיך נדע אמיתת הצדיק? אחר שמוכיחים הצדקות של הצדיק, שהוא באמת צדיק, חייבים להאמין בו ולשמוע אליו. והרי רבינו העיד על עצמו שהוא הרב"י, ואין כאן מקומו להביא כל הגדולות שרבינו הקדוש העיד על עצמו ששום צדיק התפאר בהם, ורק מעין כמותו ביחידי סגולה בצדיקים האמיתים הכי גדולים שבדורות. למשל הרמח"ל באחד ממכתביו לאחר שכותב על עצמו גדולות כותב שעליו דומיה תהלה, זאת אומרת שבכלל אין לנו שכל להבין ולהשיג גדולתו, ועם כל זה הרמח"ל כותב בפירוש שהוא לא הגיע לשליש ולרביע של האריז"ל. והגדולות של הרשב"י ידועים. ולא מצינו אצל שאר צדיקים התפארות כמותם, ואולי לפעמים איזה דיבור אבל לא בכל התוקף כנ"ל [שאל דיבורים בודדים מסתמא הכוונה לאיזה בחינה, אבל ברבות הדיבורים והגילוים ע”כ מראה ומוכיח הענין]. אלא שהיו כמה בבחי' ר'שעים ב'חשך י'דמו, שהתפארו בשקר, שמו יש"ו וש"צ ימש"ו ועוד ואחרון שהתפאר שהוא משיח, אבל כל אלו סופם מעיד עליהם יותר ממאה עדים שכל ענינם שקר וכזב. ועל כן כיון שרואים צדיק מוחזק בצדקות וביראת שמים ובחסידות, בודאי חייבים להאמין לו ככל אשר יאמר. ורבינו בעצמו היה חוזר על מה שהעולם היו אומרים עליו, שאו שהוא צדיק וקדוש שהעולם עוד לא ראה כדוגמתו, או שהוא וכו' ח"ו, והרי כל מי שמעיין קצת בדבריו הקדושים צריך להודות על אמיתתם, ועל כן על כרחך צריכים לקבל ולהודות לכל דבריו הקדושים, ולקבל שהוא הוא מה שאמר על עצמו. ועלינו לציית לו ולקבלו כראוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת תולדות -- הפתק הקדוש של נ נח נחמ נחמן מאומן - עומדת נגד ליצני הדור

ב"ה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, התורה הקדושה כופל לכאו' דבריה, אז רש"י מפרש מה יש ללמוד מזה, לפי שהיו ליצני הדור אומרים שמאבימלך נתעברה שרה -- כי זה עכשיו הוא לקחה מאברהם ללילה אחד עד שהוכרח בעל כרחו לשלחה ולהחזירה לאברהם, אבל הליצנים אין מעצר לרוחם והיו אומרים שמה זה פתאום שעכשיו שרה נתעברה בת תשעים, אין זה אלא מהלילה הזו, חס ושלום -- אז מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק שיהיה דומה ממש לאברהם אביו, עד שכולם העידה שאין זה אלא הבן של אברהם.

והנה הרבה תמהו מה זה הליצנות לומר שמאבימלך נתעברה שרה, הרי אפילו הכי זה הודאה גדולה על עיקר הנס ששרה בת תשעים נתעברה והולידה, אז איזה מין ליצנות היא זו, הרי סוף סוף מודים על נס גדול שהיה פה.

ומזה יש לנו לקח חזק בענין המתנגדים על הפתק הקדוש, עד שיהיה גלוי וידוע לפני כולם שהפתק הקדוש הוא עצם גילוי שיר הגאולה בשם רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן:

50. יהדות זה ברסלב

א] מוהר"ן אמר 'אך שיגיע גם אתרוג לפה, וואס דא איז דיא פאבריק פון יודישקייט (החומר\בד של יהדות), זהו דבר נפלא' וגם אמר שלעתיד לבוא כולם יהיו חסידי ברסלב, כי ברסלב זה אותיות לב בשר וכו', וכתיב והסרתי לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר. מאלו הדיבורים ועוד דומיהם, לומדים אנחנו שברסלב אינו סתם חסידות שמתחזקים ומקדשים עצמם על עבודת השם, אלא שחסידות ברסלב הוא עצם נקודת היהדות, ודבר זה אפרש לקמן בעזה"י (ויבואר גם כן שלא מספיק להיות כ'שבט לוי' שהרמב"ם פוסק שכל מי שרוצה לנדב לבו וכו', כמו שתראה לקמן שאפילו עם שבט לוי כמעט קט היה עיקר האמונה ולכן שלח השי"ת את משה. ובימינו שירדנו לנ' שערי טומאה, עמוקה מגלות מצרים שהיו רק במ"ט וכמו שאביא לקמן מהאו"ח, שלח השי"ת את רבנו הקדוש, נ נח נחמ נחמן מאומן, וע"י יתקיים עיקר יסוד האמונה ויהדות).

והנה עם ישראל נקראים עברים, והראשון שזכה לתואר זה, הוא אברהם אבינו העברי, ועיקר היהדות מתחיל במתן תורה, ושוב מצינו התואר יהודי, כמו אצל מרדכי היהודי (ע' מגילה דף יז, ובלקוטי מוהר"ן תורה יז ויח). אמנם רבינו הקדוש נותן כמה רמזים שהיהדות שלו, ושהוא הנחיל לעמו ישראל, הוא חתר לשורשו בעצמו. כן משמע מכמה דיבורים שרבינו אמר, למשל (שיחות הר"ן קנט, שבחי הר"ן לג) שתמה איך זוכין להיות יהודי (וכן בהקדמה להשתפכות הנפש ע"ש כאילו מתחיל לילך בקדושת ישראל), (חיי מוהר"ן טו) מי שרוצה להיות יהודי דהינו לילך מדרגא לדרגא וכו', (חיי מוהר"ן שי) המתקרבים אלי נשתנה פניהם ובא עליהם פנים של יהודי, מה שרבינו אמר שספר המדות עשה אותו ליהודי (חיי מוהר"ן שעט), וכן קבע רבינו ז"ל (הקדמה להשתפכות הנפש) שמקטן ועד גדול אי אפשר להיות איש ישראלי כי אם על ידי התבודדות. וכל אלו הדיבורים מרמזים שרבינו לא התספק בירושת קדושתו יהדותו עם סגולה, אלא חתר והשריש את עצמו וכל ישראל אחריו - בהשם יתברך עוד יותר. וכן משמע מהסיפור של שנים קדמוניות שגילה רבינו מעשה מהעכביש, שיש מסורה בברסלב שהמלך מרמז על רבינו, כי על רבינו הס"א לא רצה שיתנו לו לרדת לעולם הזה עד שבא על העצה להצית עליו מחלקת. והדבר תמוה, כי המלך בסיפור הוא בכלל היה נכרי שהתגייר, ואילו רבינו מיוחס מכל הצדדין לדוד המלך עליו השלום (ואכן דוד בא מגיורת), ונולד בקדושה, ואיך נרמז במלך נכרי שהתגייר. אלא משמע כנ"ל שרבינו לא התספק בירושת קדושת יהדותו, אלא חתר מחדש עד שהשריש את עצמו וכל ישראל עמו עוד עמוק וגבוה בהשם יתברך. כן נראה לעניות דעתי.

וע"ע בישראל סבא (עמ' תכ) ז"ל … רבנו הקדוש הוא העקר היסוד של כל היהדות, של כל אחד ואחד מישראל, וגם כן הוא יתקן כל העולם וכו', עכ"ל. וע"ע שיחות מתוך חיי הסבא 'שישימו את ליבם לכל הדיבורים שלומד אותנו, איך להיות יהודי, להתנקה, להטהר, איך לחיות... להדפיס ולהפיץ! צרכים כל דברי רבינו, כל דברי רבינו הם לומדים אותנו, מעוררים אותנו, על הכל... זה רבינו הקדוש הוא הרבי של כל ישראל... ע"ש כל השיחה (עמ' 348 בקובץ). וכן ע”ש (עמ' 367) ז"ל והוא האיר בנו בכל דיבור שלו כל התורה איך להיות יהודי. כל התורה היא איך להיות יהודי. ורבינו ז"ל היה לו התבודדות והתפלל לה' יתברך ובכה לה' יתברך, 'איך זוכים להיות יהודי?' זה עיקר העבודה שלנו וכו' ע"ש כל השיחה וכן בעוד מקומות בספר.

בספר לראות באבי הנחל (עמ' כח) כז"ל אבא של ר' ישראל לא היה רואה כלום בשני עיניו והיו לו ייסורים גדולים וכו' ואמר לו לא להיות ברסלב כי אף אישה לא תתחתן איתו, ור' ישראל השיב שהוא יקבל עליו הכול, להישאר בלי אישה, בלי בנים, העיקר להיות ברסלבר. ואביו תמה ואמר: “אי אפשר להיות יהודי בלי ברסלב?” ע"כ (וע"ש (עמ' מא) בשביל מה להביא ילדים אם לא בשביל רבינו, ותמוה מאד הלוא מסורה מרבינו שהעיקר להביא ילדים איך שהוא ומשיח יתקן את הכל. ויש לדחות שהכוונה שבשביל מה סבא יטרח בתפלה ולשנות הטבע אם לא בשביל רבינו).

ב] יש מקשים על מה שבארנו בענין האמונה שהכל יפה אבל מנא לן שרבינו נחמן הוא הרב"י – ר'אש ב'ני י'שראל (לק”מ קיא), שצריכין להאמין דוקא בו. והנה באמת רבינו בעצמו גילה מי הוא, שהוא נ נח נחמ נחמן מאומן, שום צדיק גילה את זה, ופשוט וברור שזה גילה את זה הוא זה. כמו מי שבוחר חתימה, אז זה החתימה שלו, ואם מי שהוא אחר יחתום אותו יהיה זיוף, אבל אם רק הוא חותם ע"כ זה חתימתו (וזה אחת מההוכחות נגד הליצנים שאומרים שהולדת הפתק היה ע"י לץ, כי ע"כ זה שחתם את זה לראשונה הוא הבעלים שלו, ואי אפשר לומר שהלץ הזה הוא נ נח נחמ נחמן מאומן..וידוע מה שהבריסקר רב אמר לפרש רש"י בריש פרשת תולדות, שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שמה הועילו בליצנותם, עיקר הנס היה ששרה היתה בת תשעים, לא שאברהם בן מאה שנה הוליד. ותירץ שזה ענין הליצנות כאילו הנס היה בשביל אבימלך. וכן כאן הנס – עוצם המסר והגילוי של הפתק הוא עצום ורב פלא נוראה, אז באים הליצנים ואומרים שנס הזה היה על ידי איזה לץ. אכן אי אפשר כנ”ל כי איך הלץ השיג קלסתר פנים של נ נח נחמ נחמן מאומן, כי עוד לא היה בעולם, ורק נ נח בעצמו היה יכול לחתום ככה כנ”ל). והרי כל תורה ותורה שרבינו גילה, כל תורה עדות על זה שגילתה שהוא יודע ממנה, שהוא השיג ידיעתה וגילתה לעולם. משל למה הדבר דומה לילדים קטנים שמתווכחים מי יותר חכם, ואחד אומר שהוא הכי חכם כי הוא יודע לספור עד עשר, ואחד אומר שהוא יותר חכם שהוא יודע ספר שלם בעל בפה, ואחד אומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה, וכו', והנה בודאי זה שאומר שהוא יודע עשרים ספרים בעל פה יותר חכם מזה שמתפאר שודע לספור לעשר, שהרי הוא כבר גילה שהוא יודע לספור לעשרים. והנה אם היה קם ילד ויתפר שהוא יודע ממחשבים, מאלגברא וקלקלוס וסטאטיסטכת ופיזקת ועוד ועוד, הרי הוא מזכיר ומגלה מושגים ששאר הילדים לא התחילה להתמודד אתם, ובדיבורו לבד הוכיח שהוא יודע יותר מכולם. וכן רבינו בכל תורה שגילה הראה שהוא עלה על כל הצדיקים, שלא מצינו משום צדיק אחר גילוי תורה גבוה כמותו.

שמא תאמר שאין לנו האפשרות למדוד ולשער בין צדיקים לדעת חשיבותם, ואין כח לאדם להכיר אלא במה שיש לו בעצמו (ויוע' בספר מי השילוח, שכאשר השי"ת הוכיח את מרים ואהרן על דברתם במשה רבינו ע"ה, ע"כ הטעימם מנבואת משה ע"ש), ואיך נדע אמיתת הצדיק? אחר שמוכיחים הצדקות של הצדיק, שהוא באמת צדיק, חייבים להאמין בו ולשמוע אליו. והרי רבינו העיד על עצמו שהוא הרב"י, ואין כאן מקומו להביא כל הגדולות שרבינו הקדוש העיד על עצמו ששום צדיק התפאר בהם, ורק מעין כמותו ביחידי סגולה בצדיקים האמיתים הכי גדולים שבדורות. למשל הרמח"ל באחד ממכתביו לאחר שכותב על עצמו גדולות כותב שעליו דומיה תהלה, זאת אומרת שבכלל אין לנו שכל להבין ולהשיג גדולתו, ועם כל זה הרמח"ל כותב בפירוש שהוא לא הגיע לשליש ולרביע של האריז"ל. והגדולות של הרשב"י ידועים. ולא מצינו אצל שאר צדיקים התפארות כמותם, ואולי לפעמים איזה דיבור אבל לא בכל התוקף כנ"ל [שאל דיבורים בודדים מסתמא הכוונה לאיזה בחינה, אבל ברבות הדיבורים והגילוים ע”כ מראה ומוכיח הענין]. אלא שהיו כמה בבחי' ר'שעים ב'חשך י'דמו, שהתפארו בשקר, שמו יש"ו וש"צ ימש"ו ועוד ואחרון שהתפאר שהוא משיח, אבל כל אלו סופם מעיד עליהם יותר ממאה עדים שכל ענינם שקר וכזב. ועל כן כיון שרואים צדיק מוחזק בצדקות וביראת שמים ובחסידות, בודאי חייבים להאמין לו ככל אשר יאמר. ורבינו בעצמו היה חוזר על מה שהעולם היו אומרים עליו, שאו שהוא צדיק וקדוש שהעולם עוד לא ראה כדוגמתו, או שהוא וכו' ח"ו, והרי כל מי שמעיין קצת בדבריו הקדושים צריך להודות על אמיתתם, ועל כן על כרחך צריכים לקבל ולהודות לכל דבריו הקדושים, ולקבל שהוא הוא מה שאמר על עצמו. ועלינו לציית לו ולקבלו כראוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!