Posts
ב"ה
ספר המידות
תפלה א. צריך אדם להיות נכסף ומשתוקק
לטוב הכללי, אף על פי שימשך לו לבד הפסד, ע"כ.
דברים אלו לשון הכותב בפירוש העין יעקב
(סימן ז') על הירושלמי (ברכות פ"ב סוף ה"א), דאיתא שם ז"ל אין דור
שאין בו ליצנים, מה היו פריצי הדור עושין, היו הולכין אצל חלונותיו של דוד,
ואומרים לו דוד אימתי יבנה בית המקדש, אימתי 'בית ה' נלך' (-שיר המעלות קכב), והוא
אומר אף על פי שמתכוונין להכעיסני (כי לא יבנה בית המקדש רק אחר פטירתו מן העולם) –
יבוא עלי (- לשון שבועה, כלומר יבוא עלי כך וכך אם לא כמו שאני אומר:) שאני שמח בלבי,
דכתיב (תהלים קכב:א) שמחתי באמרים לי בית ה' נלך, ע"כ. וכתב הכותב הנ"ל
ז"ל מכאן למדנו תועלת גדול, והוא שראוי לכל איש תם וישר שיהיה נכסף ומשתוקק
אל הטוב הכללי, עם היות שימשך ממנו לו לבדו הפסד וצער. כמו ענין בנין הבית שאמר ה'
ית', רק אתה לא תבנה את הבית כי אם בנך. וכל מי שחפץ להכעיס לדוד היה אומר בפניו
טוב הוא שכבר יבנה הבית, שנראה מזה שהיה חפץ במיתתו, והיה ראוי שיכעוס דוד כנגד
האומר, ולא היה עושה כן, אלא היה שמח, ע"כ.
ולימוד זה כבר למדנו ברש"י
עה"ת (במדבר לא:ג) וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין
לתת נקמת ה' במדין, פרש"י ז"ל אף על פי ששמע שמיתתו תלויה בדבר, עשה
בשמחה ולא איחר (ספרי קנז), ע"כ.
ומשני המקומות האלו ניתן ללמוד שאפילו
אם ההפסד הוא עד כדי מיתה ממש. אכן לכאורה זה גם כן תלויה באיכות הטוב הכללי, כי
בשני המקומות האלו היה ממש גאולת ישראל. ובודאי יש חשבון גדול ועמוק לשער את הדבר.
עיין בשיח שרפי קודש ב:תרכ ז"ל
מוהרנ"ת התבטא פעם שיש לו הרהורי חרטה על הזמן הרב שלא שהה אצל רבנו בחייו,
אף על פי שעסק אז בתורה ובתפילה, כי היה צריך יותר להסתופף בצלו של רבנו ולהרבות
בשמושו, ועל ידי זה היה מקבל ממנו עוד תורה הרבה, והיה זה טובה נצחית לו ולכל
העולם, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ז:) גדול שמושו של תורה יותר מלמודה, ועיין עוד
בספר המדות וכו', ע"כ.
עיין בספר נועם אלימלך, פרשת חיי שרה
(ענין הג') ז"ל וזהו 'ואברהם זקן בא בימים' וכו' וכו' 'וה' ברך את אברהם
בכל', דהצדיק המושך השפעות צריך שיהיה כל כוונתו לכללות ישראל, ולא יחוש על עצמו
כלל כאילו אינו בעולם, רק הש"י הוא המשגיח על הצדיק ומברכו בכללות ישראל הגם
שהוא אינו משגיח על עצמו, וזהו וה' ברך כו' 'בכל' פירוש בכללות ישראל, ע"כ.
ואילו כאן רבינו קבע, שאפילו איש ישראלי
פשוט, עליו לדרוש טובת הכלל אפילו בהפסד לעצמו. אכן לפי הכתוב כאן בספר המידות לאו
דוקא מחייב דברי הנועם אלימלך שתמיד לא יתפלל על עצמו עם הכלל, רק לעתים ובמקרים
שיש טובת הכלל בניגוד לטובתו.
[ועיין חיי מוהר"ן שיד, הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד כמו של עכשיו, ע"כ, וע"ש שב, שיב, תקיח.]נ נח נחמ נחמן מאומן
