כל המדרגות לפי היגיעה אבל יש סיעתא דשמיא גם כן

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

תסח. ענה ואמר זאת הוא קנאה גדולה בודאי, שיש צדיק גדול שעוסק בעבודת השם ביגיעות ועבודות גדולות כמה שנים בגוף ונפש, ולא ינוח כלל מעבודתו יתברך וסובל כמה צרות ויסורין, ואחר כך בא רך בשנים והשיג במעט זמן כל ההשגה והמדרגה שזכה הצדיק הנ"ל שעבד כמה שנים. וכמו שמצינו במדרש (קהלת רבה פרשה ה) שרבי בון עבד לשלשים [עשרים ושמונה] שנה מה שעבד תנא אחר בכמה שנים. (ואין אני יודע כונת הדברים. כי מקדם אמר שבודאי אי אפשר שיהיה פתאום נעשה צדיק גדול בלי יגיעות וטרחות ועבודות, אף על פי שהוא בן צדיק ובן גדולים. וספר משל נאה על מפרסם אחד רך בשנים שנתפרסם פתאום, ובודאי לא כל הרוצה לטל את השם יטל. המשל היה מענין האיש שנתגדל בוואליחאי אצל היעדניראל שגדלו פתאום, וכונתו היה להכעיס להאחרים שהיה להם גדלה יתרה וכו'), ע"כ.

לכאורה יש ליישב בקלות, שלצדיק גדול עם נשמה גדולה, בודאי יעבוד הרבה ויטרח ויגע עד שישיג כל המעלות של הצדיק הקטן ממנו, אבל בשביל הצדיק הגדול זה יהיה רק ההתחלה, ודרוש ממנו להשיג הרבה יותר.

ואולי יש ליישב עוד, שאף על פי שהכל תלוי ביגיעה, עם כל זה יש הרבה לתלות בס"ד, למשל אם יש סיעתא דשמיא מיד יבחור לעבוד על המדה שבאמת צריך להתיחס עליה מיד, ואילו בלי הסיוע, יתכן שיבזבז הרבה זמן בנסיון לתקן שאר מידות עד שיבין או עד שיגיע להמדה הנכונה. וכן בכל דבר, עם סיעתא דשמיא יכול לרוץ מנקודה לנקודה כל פעם קולע מיד אל השערה, עולה בזריזות מחיל אל חיל, ובלי הס"ד כל דרגה יכול לקחת המון זמן עד שיבחנו וישיג איך לתקנו וכו'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

אליהו הנביא זכור לטוב

 ב"ה

אליהו. בא"ת ב"ש תכמצ"ף גי' עשר פעמים ס"ג (ריש ספר תורת נתן לר' נתן שפירא תלמיד האריז"ל). גמטריא נון נון חית. וכן א-ליהו, ל' פעמים יה"ו בגמטריא נון נון חית.

האריז"ל גילה שאליהו קיבל נשמות נדב ואביהו. אליה"ו נד"ב בגמטריא נ נח. אביה"ו בחי' כפול משולש.

בספר שיח שרפי קודש ג-תקסד כז"ל כשדבר פעם רבי מרדכי סוקולובער עם רבי אברהם מגדל מעלת הזוכה לדרגת גילוי אליהו הנביא זכור לטוב, רמז לו רבי אברהם בדבריו שיש בעולם דברים גדולים מזה, ע"כ.

עיין בריש הקדמה השלישית לספר עמק המלך ז"ל וכל זה השיג האר"י על ידי חסידותו וכו' עד שבא אליהו ז"ל ונתגלה אליו תמיד, ולמד עמו, והוא הביאו לידי רוח הקודש וכו' וכו'. ואין מדריגת המגיד כמדריגת אליהו ז"ל, אפילו כשיעור חלק אחד, מן אלף חלקים, כולי האי, ואולי ישיג דבר מה, כי מדריגת המגיד הוא ניצוץ אחד מנשמתו שהיה כבר בעולם, ויכול הוא להשביע אותו וכו' וכו'אבל מדריגת אליהו ז"ל הוא מתגלה עם השכינה, ואינו נפרד זה מזה, והחכם יבין מעצמו שאין למעלה מזאת המדריגה שום דבר וכו' ע"ש. ולכאורה זה סותר הנ"ל, אם לא נחלק שבשש"ק מדבר על סתם גילוי בעלמא, ואילו העמק המלך מדבר על גילוי תמידית שבא ללמדו.

ועוד י"ל שכוון לגילוי מרבינו הקדוש שעולה על הכל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

זכות השגת התורה כל המדרגות על ידי בחירה וטרחה ויגיעה

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

קסה. האיש אמר לו: מי יוכל לבוא לזה לזכות למדרגתכם כי יש לכם נשמה גבוהה מאד בודאי?! והקפיד רבנו זכרונו לברכה מאד על זה. ואמר: זהו החסרון שלכם, שנדמה לכם שעקר גדולת והשגת הצדיקים הגבוהים הוא רק מצד הנשמה הגבוהה שיש להם כי באמת לא כן הדבר, רק כל אחד ואחד יכול לזכות לבוא למדרגתי להיות כמוני ממש. כי העקר תלוי רק ביגיעות ועבודות באמת. וכן שמעתי גם כן כדברים האלה מפיו הקדוש כמה פעמים שהעקר תלוי רק ביגיעות ועבודות וכו' (שמ), עכ"ל.

מבואר הדבר שהעיקר תלוי ביגיע, וטעות לומר שהוא רק מצד הנשמה, אבל בודאי זה וזה גרם, כי הצדיק בגלל נשמתו היה משתדל יותר, ומסוגל יותר, והיה ראוי יותר, אלא שעם כל זה, העיקר הולך אחר היגיעה והעבודה, וק"ל. וכן תמצא בספר עזרא בפירושו של ר’ משה דוד וואלי ז"ל, שבתחילת פרק ז (פסוק ו) הוא מפרש מעלתו של עזרא הסופר שהיה מפני שרש נשמתו ופי שנשמתו היתה מתוקנת בתיקון השלם, ואילו אחר כך (פסוק י) הוא כז"ל טעם בסמוך למה עזרא הסופר זכה שתשרה עליו השראה כל כך יקרה וחשובה. והוא, לפי שטרח הרבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ולפום צערא אגרא, דהא באיתערותא דלתתא איתער לעילא, וזהוא שאמר: כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורה ה’ ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט. והסוד הוא, שטרח הרבה מאד להמשיך את האורות של היסוד והת"ת דאינו רזא "דחוק ומשפט", ולכן נמשכו לו לשרות עליו בקביעות ולהיות הוא דוגמתן למטה, כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, עכ"ל. והרי מבואר שזה וזה גרם לו, מצד נשמתו היה כבר מוכשר לזה, והוא קיים תפקידו בפעולה שלים ביגיעה וטירחא, וזכה.

 

בהקדמה לספר עמק המלך יצא להוכיח שכמה ספרים לא נכתבו על יסוד אמת, והביא פירוש מאחד על מה שאיתא בריש ספרא דצניעותא, שרבי יהודה שאל: אי כלילין הני (-ה' פרקים של ספרא דצניעותא) מכלהו עדיפי, אמר רבי שמעון: הכי הוא למאן דעאל ונפיק, למאן דלא עאל ונפיק לאו הכי, ע"כ. ופירוש בעל הספר ההוא על לשון 'לא דמי מאן דעאל' בעולם הזה בסודות וחידושי רזין דאורייתא, מעולם הנשמות קודם בריאתו, עד שמפני זה זכה דנפק בחידושי רזין דאורייתא לעולם הבא, למאן דלא עאל ונפיק ולא הביא עמו לא לעולם הזה ולא לעולם הבא, וסברתו בזה, שזאת הסיבה למי שמתגלים לו שערי החכמה, ולמי שנשאר יתום ממנה, ע"כ הוא הביא דעת אותו הספר, ומה שהבנתי בזה, שכאילו הכל נפסק מראש, שרק נשמה שבא לעולם הזה עם הסודות יכול לזכות לעסוק בהם בעולם הזה, אבל נשמה שלא בא לעולם הזה עם סודות לא יכול לזכות להם בעולם הזה.

ועל זה כתב ז"ל אבל מעיד אני עלי שמים וארץ כי הוא נשאר יתום מזה הסוד, ואין דעתינו להאריך בענין הזה, אין כאן מקומו, יבוא ביאורו בספר גן המלך, חלק שני מזה הספר, רק צריכין אנו 'למודעי' חלק קטן ממנו, כדי שנבטל דבריו. הגם כי מי שיש לו עינים בראשו ומוח בקדקדו, יודע שענין זה אינו תלוי בבחירה, מאחר שתורתנו מוכרחת ואין זה דרך האר"י זלה"ה ודרך תורתנו הקדושה, ואינו צריך לפירוש על זה במקצת, ע"כ.

ולז"ל בשלמות את דבריו, ומה שנראה לענ"ד שהוא שולל פירוש אותו ספר כי אותו פירוש שולל את הבחירה, ודרך האר"י ודרך התורה הוא דוקא בדרך בחירה, וכל אחד שבא לעולם, איך שבא, יכול לזכות לסודות התורה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הזכות לבקש גדולות מהשם יתברך

 ב"ה

מגילת אסתר

ז:ד כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק המלך.

הצר בגמטריא ברסלב ע"ה.

נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי אין הצר שוה בנזק, עם הט"ז תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן, נ נח נחמ נחמן מאומן (-היינו ט' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן)!

מצאנו כמה פעמים שגדולי ישראל לקו על שניסו לזכות להנות מזיו השכינה, עיין למשל ברש"י עה"פ (שמות כד:יא) ואל אצילי בני ישראל, הם נדב ואביהו והזקנים. לא שלח ידו, מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד. ויחזו את האלקים, היו מסתכלין בו בלב גס, מתוך אכילה ושתייה, כך מדרש תנחומה (בהעלותך טו), ע"כ. ומבואר מיניה וביה שמי שבא לראות בזיו השכינה כדי להמלט מעלמא דשקרא ובפרט כדי להימלט מעוצם יצר הרע, זה זכותו.

ועיין במסכת ברכות (ז.) ויאמר לא תוכל לראות את פני (שמות לג:כ) תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה כך א"ל הקב"ה למשה, כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה איני רוצה, ע"ש. כאשר רצה הש"י זאת היה בעוצם שעבוד מצרים, ומשה רבינו היה גולה לארץ מרחק וכו', ואז היה רצון ליתן לו אפילו לראות, להתאחז בדבקות הראיה, אבל אחר כך כאשר כבר יצאו ממצרים, והשם יתברך הראה כבר למשה כי מצא חן בעיניו, שוב לא תוכל לראות את פניץ

וזה הטענה פה של אסתר, שאילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, סך הכל אנחנו בעולם עבדים לבורא עולם, ואין לנו שום זכות לבקש ממנו גדולות, כל עוד שאין הצר שוה בנזק המלך, ויכולים להסתדר. אבל כיון שנמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, בידי כחות הטומאה והרשע, כבר יש לנו לבקש הכל מהשם יתברך. תנתן לי נפשי (ז:ג), נפש זה לשון נפיש, יתרון, תוספת מעבר, וכל זה רק, בשאלתי, מתוך צעקה מהשאול תחתית. ועמי, הע' מתחלף לא', והוא מלשון גחלים אוממות, בבקשתי – מלשון קש ותבן. בהיותי נשרף כקש, אין ברירה אלא לבקש, על המלך תנתן לי, מה שהוא אפילו 'על המלך'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

דרכיך השם הודיעני ארחותיך למדני - תהלים כה - תחנון

ב"ה

עכשיו בתחנון (לפי מה שהבנתי מנהג ברסלב כפי מה שנהג רבינו הקדוש להגיד את עיקר התחנון, שהוא מזמור כה, וליפול על יד שמאל אפילו כאשר נקשר בתפילין, וכן מצינו שרבינו היה אומר תחנון בדרך לכאורה שלא בבית כנסת), ומבואר בזוהר הקדוש שבתחנון מוסרים את אצמו למות, והבנתי אם כן, שבקשה זו: דרכיך השם הודיעני ארחותיך למדני, אינו סתם בקשה לזכות למדרגות, להשיג ידיעות בהשם יתברך, וללמוד אורחותיו יתברך, להיות מהמיוחדים שזוכים למעלות כאלו, אלא זה בקשה שאם חס ושלום לא נזכה לדעת מהשם אז נהיה ממש מנותקים מהחיים מחיוב המציאות, ונהיו אבודים לגמרי רחמנא ליצלן, ועל כן אנו מבקשים ומפצירים לדעת מהשם וללמוד אורחותיו, שנשאר בחיים ונשאר עם השם יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הרמה - לקוטי מוהר"ן תורה כה

ב"ה

לקוטי מוהר"ן כה:ג

ודע, שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה, וזה מלבוש לזה, ופנימית של תחתון נעשה לבוש וחיצוניות עליון. נמצא, כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה, אזי הולך ונעתק האדם העומד במדרגה העליונה, והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו' עכ"ל.

צ"ע יעו' בספר קל"ח פתחי חכמה פתח קלב ז"ל שם המאציל ית"ש חק אחד, שיהיה מציאות הנבראים עומד בלא שינוי, ואף על פי כן נשמתם תהיה נוספת בהם, ומקבלים מעלה יתירה, וגופם לא ישתנה, והוא ענין הנפש היתירה שניתנת באדם. ולכן גם למעלה בספירות שם זה הענין -שיהיה החיצוניות שלהם, שהוא שורש הגוף באדם, מקבל פנימיות, חוץ ממה שמגיע לו לפי ענינו, וזה נקרא לו עליה וכו' ע"כ, ובפירור הפתח הזה כתב הרמח"ל ז"ל יש להקשות כי חילוקים רבים נמצאו בין הדבר הזה שלמטה ובין הענין שפירשנו למעלה. הא' כי למטה אין הנשמה הראשונה יוצאה מן הגוף, אלא שתי נשמות נמצאות כאחת, ולמעלה הפנימיות הראשונה ניתן לפרצוף שתחתיו, והפרצוף עולה ומקבל פנימיות אחר ע"ש עכ"ל. והרי לפי מה שכתב רבינו הקדוש פה, הרי הפנימיות הראשונה באמת ניתן לזה האדם שתחתיו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לפעמים רק דבר אחד מעכב - ואז פתאום זוכים להכל

ב"ה

במעשה הלחם הסודי, הוא זכה לשני דברים לאכול בחינת המן, ואז הוא זכה להתגלות נוראה מאד, שלכאורה היה הרבה הרבה יותר חשובה מסתם אכילת המן, הגם שאכילת המן היה גם כן חשוב, אבל לא בכלל ברמה לההתגלות שהוא זכה אחר כך. ולפי זה נמצא למוד, שהצדיק הזה היה כבר ראוי לההתגלות הזה לפני כן - ובסתמא לא בא על מדרגה כזו בבת אחת, ועל כרחך לאט לאט הוא זכה למדריגות עצומות, ולא ראה ההתגלות עליהם כמו שהיה באמת ראוי, עד שהוא זכה לנהר דינור ואכילת המן, ואז פתאום הוא זכה לההתגלות שהיה כבר ראוי לו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הכל לפי המעשה - אכן יש בונוסים

ב"ה

הכל לפי רוב המעשה (אבות ג:טו), ורבינו הקפיד על העולם שיבינו ויקבלו את זה כפשוטו, שכל אחד יכול לזכות למדרגות הכי גדולות, כמו הצדיקים הכי גדולים, הכל לפי מעשיו והמסירות נפש.

אכן עיקר המדרגות הם גופא כפי נשמות הצדיקים שהאדם זוכה שיתעברו בו. וכמו שהאריזל גילה על אליהו הנביא שעיקר חשיבותו וגדלותו היה על ידי שזכה שנתעברו בו נשמות נדב ואביהו.

ועוד זאת, שהאריזל אמר לר' חיים ויטל שהוא זכה לגדולתו כיון שהוא טרח ויגע ועמל בתורה יותר מכל בני דורו, ומהרח"ו ענה, שהלוא הוא (ר' חיים) גם כן עמל הרבה מאד, והאריזל ענה לו, שנכון הדבר, אבל לא עמל כל כך כמוהו. ומבואר מזה שהאריזל לא סתם זכה כפי מעשיו, אלא כיון שמעשיו היו מרובים מכולם הוא זכה וקיבל למה שזכה. 

וכן הרמחל כותב באגרת על עצמו שלא זכה למעלתו סתם כפי מעשיו, אלא כיון שהוא היה הכי מוכשר לקבל אותו מעלה שהיה מוזמן באותו העת, הוא זכה. ובמקום אחר הרמחל כותב בענין מצוה שהיא עזובה, שהאדם יכול לזכות בגדול אם הוא יקימנה - והרי המעשה הזה יכול להיות אפילו בפחות ממעשה חבריו, בעמל ובמסירות נפש, אבל כיון שהשכיל על הדבר, יזכה.

ועוד יש בזה הרבה דינים והלכות, ואכמ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

לעלות ולהתחדש עד שממש בושין ממה שהיה! נ נח נחמ נחמן מאומן

ב"ה שיחות הר"ן

קעג-ד: ע"ש איך שרבינו היה עולה ועולה כל פעם, בעליה כל כך שהיה מתביש ממדרגתו הקודם. וזה חידוש ורום מעלת רבינו מה שזכה יותר מכל הצדיקים, דיעו' בספר עבודת ישראל (פ' שמיני, הובא בספר בעש"ט א'קו) ז"ל אני בעצמי פעם אחד ראיתי הריב"ש ז"ל בחלום, ושאלתי אותו מפני מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם, והרגלתי את עצמי לעבודת השם יתברך, הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום ליום, בעסק התורה לשמה ובכוונת התפילה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי, ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום, וכמו כן יום מחר, והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד אותיות א' ב' או סדור או חומש, מדי יום בומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש ועתה לומד ב' פרשיות, וכיוצא בו, מה שאין כן כשהולך ומתגדל ולומד בעצמו גמרא עם פרש"י ותוספות עם הפוסקים, והוא מפלפל גדול, אין ניכר בו שינוי יום מיומו, אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדריגה, הוא גדול אלף אלפים פעמים מכל המדריגות שהתינוק נעתק בכל השנה כי המה בקטנות עכ"ל ודפח"ח, עכ"ל.

והנה התשובה שהוא קיבל מהבעש"ט לא הסתפק בו מוהר"ן, כי אילו מוהר"ן היה תמיד עולה כל כך עד שהוא ממש הרגיש והתבייש ממה שהיה קודם, והוא פלאי.

והנה בדברי העבודת ישראל יכולים לומר שמי שזוכה לבחי' זו של 'ראות עיני השכל' הוא יכול לראות היטב איך שהוא מתקדם, ויתכן לומר שבעל ראות עיני השכל יכול להתבייש ממדרגות קדומות אפילו לפי תשובת הבעש"ט. ובודאי אפילו בכה"ג היה חידוש גדול מי שהיה זוכה לבחינה כזו, ועם כל זה אינו נראה כן מדברי רבינו כלל, אלא שרבינו ממש היה עולה כל כך, עד שהרגיש כל כולו בושה ממדרגתו הקדומה.