ענין חנוכה הוא תיקון הכלל - שהשליט נצח ותיקן הוד

 ב"ה

קיצור הכוונות לרמח"ל – ענין חנוכה: הנה חנוכה הוא בסוד הנצח, וספירה זו היא השולטת, והוא ענף החכמה, ולכן נעשה הנס בשמן. והתיקון הוא בהוד. ור"ל לפי שבימי היונים גזרו על המילה, והיו רוצים בזה לעכב התפשטות הה' חסדים היוצאים מן היסוד, בכח הערלה הסותמת. וכשיש הערלה שמכסה על היסוד, אז הס"א לקוחת כח, כין אין כחה אלא מן הסיתומים, ומתאחזת בספירות לינק מהם, וכל אחיזתה אינה אלא בספירת הוד, בסוד: כל היום דוה. ונמצא שהיו רוצים לפגום הוד. וכשגברו בית חשמונאי, אזי נתבטל הקטרוג, ונתקן הפגם. ולכן התיקון הוא בהוד. כי הוא הנתקן על ידי מתתיה ובניו, כי היו ה', בסוד הה' חסדים היוצאים מן היסוד. שכשהם מתגברים, הס"א נחלשת ואינה יונקת. ועל כן אומרים על הניסים במודים, שהוא בהוד כידוע, עכ"ל.

עיין בליקוטי מוהר"ן תורה כט:י ז"ל והנה הכלל, שצריך לתקן תחלה תיקון הכללי, ועל ידי זה ממילא יתוקן הכל בפרט, ואף שתיקון הכללי הוא גבוה ומרומםם יותר מתיקון כל דבר בפרט, עם כל זה מחמת שתיקון כל דבר, תלוי בהמוח, דהיינו להמשיך לבנונית מן המוח בבחי' ונוזלים מן לבנון, ולרומם המוח אי אפשר כי אם על ידי תיקון הכללי, בבחי' כנשר יעיר קנו כנ"ל, ע"כ צריך לילך מתחלה אל המדריגה היותר עליונה מזה, דהיינו תיקון הכללי, כדי לתקן ולרומם המוח, ועל ידי זה נתקן הכל ממילא, עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רצה - וההודאה - של שמונה עשרה

ב"ה

ברכת רצה ה' אלקינו שמסיים בהמחזיר שכינתו לציון, הוא בנצח, וברכת הודאה, מודים אנחנו עד הטוב שמך ולך נאה להודות, הוא בהוד. וידוע שמשה ואהרן הם בחי' נצח והוד. ואתי שפיר שרצה, בחי' רצון הוא ממש בחי' משה, כמבואר בכמה מקומות ובפרט בספרי רבינו (ומשה ע"ה בגמטריא רצון, ומשה בא"ת ב"ש, צבי, שהוא לשון רצון, ונסתלק ברעוא דרעווין, וכו').

ובעיקר הכוונות של התפלה שגילה הרמח"ל, בסדר הב' בהמשכת אלקות על ידי הצדיקים, רצה הוא שייך להנביאים בכלל, והודאה לבעל החלומות. ואולי יכולים לכוון בזה לדוד המלך ע"ה, שהוא בבחי' בעל רוח הקודש כמבואר בחינתו בשער הגלגולים.

ועיין בספר קנאת ה' צבאות של הרמח"ל (נדפס בספר גנזי רמח"ל עמוד קכ) איך שאהרן ודוד הם שניהם בהוד ע"ש.

נ נח נחמ נחמן  מאומן

ברכת הודאה

ב"ה

בשמונה עשרה, מתחילים ברכת ההודאה עם מודים אנחנו לך ומסיימים ולך נאה להודות, ומובא להלכה חשיבות הברכה הזו והקפדה לכוון היטב, והיה ראוי לחזור על התפילה אם לא כיוון לבו בברכה זו.

והנה לפי הכוונות הכלליות של התפלה שגילה הרמח"ל, שהם עיקר הכוונות שכל הכוונות של האריז"ל הם רק אמצעות להגיע לאלו, הרי ברכת הודאה הוא בהיכל עצם השמים בבחי' הוד. ובביאור ענין בחינה זו כתב הרמח"ל ז"ל והוא זיו המתנוצץ בכח לפי התחתונים, לא לפי העליונים ע"ש (עמ' קצז בספר קיצור הכוונות), ולפ"ז נראה לעניות דעתי, שעל אף שברכות אלו אינם בקשות, עם כל זה גוף ההטבה ורוממות חיי האדם תלוי באיך שהוא מודה כאן להשם יתברך, כי פה האדם קובע בכח ההודאה את איכות מצבו בעולם. ודו"ק היטב.

נ נח נחמ נחמן מאומן