קצת חידושי תורה

 ב"ה

כליות. בספר ברית מנוחה, דרך החמדה, מרכבת הבינה, הכליות יועצות, הימין בשם: יהועזרירו"ן, והשמאל: יהוצפרירו"ן. שני השמות שווים בג' אותיות הראשונות וחמש אחרונות, יהורירון. בגמטריא תפ"ז, ועם הד' כוללים, של הד' קבוצות הנ"ל הרי בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

והנה עיקר הזהות של הימין – עז, ושל השמאל – צפ. וזה בחי' עזות דקדושה, כי עיקר העזות הוא בפנים, כמו שאומרים עז פנים. והרי האריז"ל הראה שאותיות צפ, צדי פא, בגמטריא קפה, שהם פן אחד של הפנים שיש בהם ש"ע נהורין (וכן 'פנים', עם הד' אותיות והכולל בגמטריא קפה).

 

אברהם אבינו בתפילתו על סדום אמר, ואנכי עפר ואפר. והנה עפר נאמר על כמות של גרגרי חול, בחי' רבים, אבל אפר מרמז על מה שהיה לפני השריפה שנתבטל והופר, ולכן אפר בחי' אחד, ובגמטריא אחד היה אברהם (יחזקאל לג:כד, ועיין בהשמטה לפני ליקוטי מוהר"ן תנינא, ועיין בישעיה נא:ב הביטו אל אברהם וכו' כי אחד קראתיו). וזה רמז לאפר פרה אדומה, שהוא הכנה לפסח, כמו שאנו קוראים פרשת פרה לפני פסח, וכן הוא הכנה ליום הכיפורים, והוא יום של היחיד, וכל אדם לא יהיה וכו' (אחרי טז:יז), וכל אדם עומד לבד בדין. עפר בגמטריא כפרים, ועיקר פורים אינו אלא עם חברים, כי השמחה הוא עם אחרים, וכן המצות של פורים עם אחרים, וכן קיימו וקיבלו, ברבים.

 

בתלמוד בבלי יש 2711 דפים. ואם ניקח את זה לתאריך – כז חודש י"א הוא חודש אב - הילולא של רבי יהודה פתייה, בעל מחבר ספר הרוחות מספרות, זה היום לפני כמה שנים עשיתי סעודה על סיום הש"ס וכו'.

2711 – י' פעמים רע"א, ראשי תיבות רבי עקיבא אומר, שכל התלמוד בנוי על המשניות של רבי עקיבא.

וסוד המספר רע"א בגמטריא אור נוגה, עיין באריכות בספר אדיר במרום בענין פלגותא דשערי, הדרך של הצדיקים.

בשנת 2711 לבריאת העולם שפט גדעון בן יואש\יהואש, הנקרא ירובעל (שופטים ז:א, ראש השנה כה., שעשה מריבה עם בעל, והרי ירובעל בגמטריא יואש ע"ה). גדעון היה ניצוץ מנשמת משה רבינו (ליקוטי שושנים למהר"ש מאוסטרופליא פרשת מטות, ורואים זה ממה שלמד סנגוריא על ישראל, ועוד רואים ענוותנותו בדיבוריו (שופטים ו:יד – לך בכחך זה, טו – אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי), גדעון מבני בניו של מנשה – משנ"ה. גדעון בדורו כמשה בדורו (ראש השנה כה:). ועם כל זה הגמרא אומרת שאינו אלא משלשה קלי עולם (ענין זה מבואר בכתבי הרמח"ל ואכ"מ), ובמדרש תנחומא וילקוט שמעוני איתא שהיה ריק (-עם הארץ). והנה אם תיקח שמו המלא: גדעון בן יהואש (בספר שופטים לא נזכר אלא יואש, רק בספרים ראיתי שכותבים יהואש, ולכאורה סתם בלבלו אבי גלעד עם יהואש בן אחזיהו מלך יהודה, שלפעמים נקרא יואש), עם הי"ב אותיות והג' תיבות ועם הכולל, עדיין חסר א' מהגמטריא של תלמוד בבלי.

נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

הגנה

ספר המידות, מריבה קא – בשעת מלחמה צריך להכין כלי מלחמה כנהוג, והקדוש ברוך הוא יעשה מה שברצונו, ואין לסמוך על הנס, ע"כ.

 

כוכבי אור, ראשי פרקים מן האותו והמופתים שנראו מאדמו"ר זצ"ל יד – פעם אחת בנסיעת רבנו ז"ל ממעז'יבוז' לברסלב וכו' בהודע הדבר להמתנגדים, ובכן ביום זה יצאו מחוץ לעיר ומקלות בידם בכדי להכותו. כששמעו אנשי שלומנו דבר זה עשו גם המה כמותם ומקל איש בידו בכדי להציל את רבנו ז"ל מידיהם. ושתי החבורות עמדו על הדרך וכו' עיין שם באריכות.

 

כוכבי אור כו – המעשה מאלכסנריווקי וכו' שפעם אחת היה רבנו ז"ל בחרף על ברית מילה ובא איש אחד וקבל לפניו אודות בתו אשר פתה אותה ערל אחד להמיר דתה רחמנאלצלן ונאבדה, וכבר חפש אותו בכל הכפרים ולא מצאה. ויאמר לו רבנו ז"ל שנמצאת אצל הכמר דעירו, אשר לא עלה על דעתו שהכמר יעשו לו זאת, יען כי חי אתו בטוב מאד, ואמר אל רבנו ז"ל איך הולכים לבקשה. והשיב לו שיסעו שני אנשים תכף עם עגלת החרף סמוך לבית הכמר ובתו תעמד בחוץ, וכשתראה אותם תכף תתרצה לנסע עמם לביתה. וכך הוה. ואדמו"ר ישב עוד על סעדת ברית מילה. וכשנודע הדבר להערלים דשם, לקחו מקלות וקרדמות לילך ללחם עם היהודים אשר לקחו את נערה מבית הכמר ולקחת בחזרה בחזקה, ונפל על היהודים פחד גדול. ואמר רבנו ז"ל שלא יפחדו רק יקחו בידם גם כן מקלו ולצאת כנגדם ויפחוד הערלים מהם וילכו להם, וכך הוה. כשראו הערלים את מעט היהודים יוצאים כנגדם גם כן במקלות הלכו להם, אף שלא היה שום דרך הטבע לזה וכו' עיין שם.

 

הנה בשני המעשיות האלו מספר כוכבי אור, יש בהם מענין שמד (כי כאשר המתנגדים הולכים להכות את רבינו, בחינת משה רבינו שעומד בין שמד לרצון, בודאי יש בזה משום שמד).

והנה ידוע בעולם הישיבות בשם ר' אלחנן וסרמן ההבדל בין פורים, שהיתה גזירה על הגוף, ולכן היהודים לא התכוננו ללחום (-רק בסוף כאשר ניתן להם רשות), לבין חנוכה, כאשר הגזירה היתה על הנפש, להעביר על הדת, זה 'מעשה שטן' ולא 'מעשה ה'' ואז יש ענין של מסירת נפש לצאת וללחום ממש. ור' אלחן סיפר בשם החפץ חיים – 'יהודים שגו, בשעה שהתחילו גזירות היבסקים, היו היהודים חייבים לצאת נגדם למלחמה במסירות נפש. נכון, יהודים רבים היו נהרגים. אבל כוחו של השטן היה נחלש. אך כאשר לא מצא מי שימסור נפשו במלחמה, נתחזקו היבסקים', והם האריכו בזה. אכן הקמת היבסקים 1918? לכאורה היה קצת אחר שנפטר ר' ישראל קרדונר, וסבא ישראל היה עוד בחינוכו בדרך לקבל את הפתק הקדוש בשנת 1922. והם היו בארץ ישראל. ובכלל חסידי ברסלב היו בדעה חזקה כבר אז שעל כולם לעלות לארץ ישראל. ולכן אין סיבה ללחום נגד השמד, אלא לברוח לארץ ישראל.

והנה ראיתי בשם ר' מנחם זמבה בזה"ל 'לא היינו צריכים ללכת בעצמנו אל ה'אומשלגפלץ', שממנו שילחו יהודים לטרבלינקה. השלינו את עצמו בדמיונות שווא. היינו צריכים להזעיק את העולם, ועכשיו אנחנו צריכים להתנגד.' ועוד אמר 'יש דרכים שונות לקידשו השם. בזמן שניסו להכריח יהודים להשתמד, להמיר את דתם, עצם מיתתם הייתה קידוש השם. אבל היום הדרך היחידה לקידוש השם היא ההתנגדות החמושה.' ניצול שואה אחר שמע אותו אומר – 'צריך להתקומם, להתנגד במעשה, בנשק ביד'. הרב גם תרם כסף רב לוועד ההתגוננות שקם בגטו, ע"כ ראיתי מובא בשמו, ותמוה הוא, כי כל יהודי שנהרג אפילו לא על שמד, רק משנאה וכדומה, נחשב קידוש השם, כידוע. וגם לכאורה הדברים סותרים הכלל הנ"ל מר' אלחנן, שדוקא כאשר יש סכנת שמד אז יש ללחום. אכן בענין המרידה והמלחמה שהקימו היהודים בגטו ורשה, גם האדמו"ר מראדזין נכנס בעובי הקורה, עד שהלשינו עליו, ומסר עצמו להירג הי"ד.

 

שיח שרפי קודש ב-תשעב – בשנות המחלקת הגדולה, היה פעם בראש השנה שהתפללו אנ"ש כשתריסי בית הכנסת סגורים, לרוב פחדם מזריקת אבנים וכדומה, לאחר התפלה הבחין מוהרנ"ת שאין אנ"ש הולכים לביתם כנהוג, ושאלם מוהרנ"ת על זה, אמרו לו, שמפחדים לצאת החוצה מחמת שנסאספו המתנגדים בחוץ לעשות שפטים במתפללים, מוהרנ"ת היה נוהג בראש השנה להניח תחת המעיל את השטריימל של רבנו ולהתפלל עמו, הלביש מוהרנ"ת את השטריימל של רבנו ויצא לחוץ, ותיכף ברחו המתנגדים, ויכלו אנ"ש ללכת לדרכם, ע"כ.

 

סיפורי ר' משה גלידמאן: ר' שמעון תלמיד רבינו ז"ל היה כידוע מתבודד גדול והיה הולך ביער כדרכו תמיד והיה לוקח איזה סכין קטן, פעם כשהלך ליער עמד לפניו דוב כדרך הדובים כשעומדים מול אדם לפני שהורגים אותו, ור' שמעון היה אז באמצע התבודדות ולא ירד ממנו אז הישוב הדעת (כי התבודדות זה סגולה לישוב הדעת) ופשט את הפעלץ (בגד חורף), וסובב על ידו וידו נהיית עבה וחשב בכך הדוב לא יכול להזיקו בפרט שיש לו סכין וכך הווה הדוב קפץ עליו והכניס ר' שמעון מיד את ידו לתוך פיו ועם הסכין שבידו חתך לו את הפה וחלק מפניו של הדוב עד שנפל ומת, בהגיעו לא"י והמשיך דרכו מאז ומתמיד להתבודד התנפלו כנופיית ערבים והצליח להתגבר עליהם אך מהמכות נחלה ומת, ע"כ. אכן ראיתי ביקורת מאנ"ש שלא היה לו לצאת עם סכין, וזה גרמא לו שהיה צריך להשתמש בו.

 

ימי שמואל א:סד – פעם אחד הלך רבי ישראל דב בעצמו לטבל שם, ובאו שני בחורים ערבים והתחילו למרוט זקנו ולהכותו, אבל בין כך באתי גם אני, והכיתי אותם עד שברחו, ע"כ.  

נ נח נחמ נחמן מאומן

הטעם שלומדים מסכת יבמות בפורים תשפ"ב

 ב"ה

השנה תשפ"ב ראשי תיבות תינוקות של בית פורים, בדף יומי לומדים מסכת יבמות דף י, והטעם שלומדים מסכת יבמות, כי חייב אדם לבשומי, והש' מתחלף לת', בתומי, אותיות יבמות. וכן יב"מ הוא השם הע' בע"ב שמות, בגמטריא יי"ן וסו"ד. עד דלא ידע - כי יבמות היא המסכת הראשון בסדר נשים, מלשון כי נשני, לשון שכחה כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה נו (שמדבר שם על נס פורים ע"ש), ושם הפרק מופיע בראש הדף: חמש עשרה, בגמטריא - עם י"ה שהם חמש עשרה, תתקלח - בגמטריא מרדכי אסתר, עם הב' תיבות והכולל. והוא אותיות שמח רשעה כענין -. בין ברוך מרדכי לארור המן. כי דף י' מתחיל בענין אמו מאנוסת אביו שנופלת ליבוש, וזה בחינת ארור המן, כי היה מגזע אליפז בן עשו שבא על אשת אביו, אל אהליבמה - אהל יבמה דייקא - אשת עשו (רש"י פרשת וישלח לו:ה). בין ברוך מרדכי, מרדכי היהודי - דף י', כי אסתר היתה בא מאחשווירוש וטובלת ויושבת בחיקה של מרדכי, כי היתה אנוסה מאחשווירוש ועוד מותרת למרדכי..

ורבי קרא על לוי, כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו, בחי' עד דלא ידע כנ"ל. ועוד רמז לעיקר נס של פורים, שבאותה תקופה השכינה היתה אחור באחור עם ז"א והתחילה להבנות, ועוד לא היו מוחין בז"א, עד שהיה הנס של בלילה ההוא נדדה שנת המלך, וחזרו המוחין לז"א.

והשם יתברך יאיר עינינו וליבינו להבין עוד סודות בימי פורים האלו.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שתיה בפורים רק בכח מרדכי ואסתר ובכח נ נח נחמ נחמן מאומן

 ב"ה

 נח ניסה לשתות ואיבד כמעט הכל. נדב ואביהו ניסו לשתות ומתו. רק בזכות מרדכי ואסתר וקבלת התורה ברצון נוכל ומצוה לשתות. ואכן עכשיו כל ההתחלות מפורים, ועכשיו כל ההתחלות מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

(מתוך ליקוטי נ נח על חיי מוהר"ן אות שיב)

פה ארשום נקודה חשובה במעלת חסידי ברסלב אפילו על אדמו"ר חשובים.

סיפר על ר' ישראל קרדונר ז"ל "רבי ישראל (קרדונר) עליו השלום, הוא התחיל לשתות בבית ורקד בבית... ואני (סבא) ראיתי שבכל רגע שעובר יותר... הוא יוצא מן העולם... לעולם אחר..."

והנה מובא שהדברי חיים מצאנז קודם שהתחיל לשתות בפורים הוא פנה להשם ויתברך ואמר (ואני כותב מזכרוני הקלוש רק תמצית הענין) גלוי וידוע לפניך גודל צחות ויוקר המוחין שיש לי עכשיו והנני הולך לאבדן בשתית יין כדי לקיים המצוה וכו'.

הרי שהדברי חיים היה שותה במסירת נפש, כי השתיה היה מאבד את המוחין של גדלות שהיה לו.

ואילו ר' ישראל קרדונר בשתית היין היה רק עולה מעלה מעלה!

אכן שוב מצאתי בספר שיח שרפי קודש ג:קלט ז"ל אמר מוהרנ"ת: סדר העבודה בעבודת השם יתברך ביום הפורים קשה עלי הרבה יותר מסדר העבודה ביום הכפורים, כי ביום הכפורים נמצאים בבית הכנסת כל היום ועוסקים אך בתפלות ובקשות, מה שאין כן ביום הפורים שצריך להרבות בשכרות, בשמחה ובאכילה וכו', ובדרך זה לעבד את ה' הרי שקשה הדבר יותר ויותר. "די עבודה פון פורים אי זמיר אסאך שווערער וויא די עבודה פון יום כפור", עכ"ל.

והנה ידוע שהספר הנ"ל משובש מאד ובפרט בענין חומרות יתירות וכדומה, אז יש חשש גדול אם זה נעתק נכון, אם רבי נתן בכלל אמר את זה, או מה באמת אמר. אכן אם נקבל שרבי נתן אמר את זה, היה נראה שבענין השמחה רבי ישראל קרדונר – שהיה מכונה ישראל טשאק על שם השמחה שלו, ואמרו שאפילו אם היה חי בתקופה של רבינו היה נחשב כחידוש, אז לפי השש"ק היה משמע שרבי ישראל קרדונר עלה אפילו על רבי נתן בענין השמחה. (וכן מצינו שרבי ישראל קרדונר היה רוקד כמעט כל הלילה של כל ליל שבת, כמו שרבינו גילה שליל שבת הוא כמו חתונה, ולא מצינו הנהגה זו בתמידית אצל רבי נתן). ואולי יש לדחוק, שהשתיה הוא הדבר האחרון של פורים, כי קודם מקפידים לקיים כל מצות היום כראוי, ורק אחר כך יכולים לשתות עד דלא ידע, והקושי של רבי נתן היה רק בכל קיום מצות היום עד השתיה, וכיון שהגיע לשתות – עזב כל הדאגות וכדומה ורק שמח ועלה ועלה ועלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שתיה בפורים

ב"ה נח ניסה לשתות ואיבד כמעט הכל. נדב ואביהו ניסו לשתות ומתו. רק בזכות מרדכי ואסתר וקבלת התורה ברצון נוכל ומצוה לשתות. ואכן עכשיו כל ההתחלות מפורים, ועכשיו כל ההתחלות מרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

בתחלה כל ההתחלות היו מפסח ועכשיו יש נ נח

ב"ה

לקוטי מוהר"ן תנינא תורה עד: כי פורים הוא דרך לפסח, שיהיו יכולים להיות נזהרין מחמץ. כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליצאת מצרים. ועכשו... (ולא סיים), עכ"ל.

ובלקוטי הלכות (או"ח ב, ברכת הריח וברכת הודאה ד:כה) כתב שהבין שהכוונה שעכשיו כל ההתחלות מפורים, ור' נתן מטבריה כתב שהוא שמע ממנו שעכשיו כל ההתחלות מרבנו.

והנה להגיד שעכשיו כל התחלות מפורים, לכאורה זה ממש להיפוך מהמבואר שם בתוך התורה שפורים הוא הכנה לפסח. וחסר הרבה מאד, שהרי העיקר חסר.

ולולא דמסתפינא נלע"ד שזה עוד הוכחה למה שכתבנו בס"ד בלקוטי נ נח שענין רבינו הקדוש הוא דייקא לתקן בתיקונא דסיפא. והרי מובן לפי זה שלא סיים להגיד שעכשיו כל התתחלות, כי ההתחלות כבר היו, ועכשיו מתקנים את הסוף, וזה דייקא ענין של פורים, שרואים איך שהכל צפוי מראש בחכמה לטובה, אלא שבתחלה, בעת שעדיין היו עובדים על תיקונא דרישא, עוד היו לוקחים את פורים מבינת הראשי תיבות, מ'מצרים ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם, ללכת איתו לקראת הפנים, לתקן בתיקונא דרישא בפסח-פתח, בשער הכניסה. אבל עכשיו אנו מתקנים את הסיום, ואי אפשר לסיים אלא להבין שהכל עומד להתגלות מתוקן.

וי"ל שזה בחי' פורים, כי פר הוא בגמטריא מנצפ"ך כידוע, והם האותיות האחרונות שמסיימים את התיבות.

נ נח נחמ נחמן מאומן

שושן פורים זה אויכט פורים

ב"ה
רבינו הקדוש גילה ואמר לרבי נתן -

"שושן פורים זה אויכט פורים"

אז שואלים מה זה "אויכט"?

והתירוץ, אויכט זה גם, גם וגם.

גם פורים, גם נ נח.

שו - שו שן - שו שן שינר (יותר יפה) - שינרר (עוד יותר יפה) - פורים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים אצל רבי עקיבא והרמחל

ב"ה
רבי עקיבא רצחו אותו ביום הכיפורים (או לפניה קצת), ויום כיפורים כמו פורים, ומרגישים פה אצל רבי עקיבא, שרבי עקיבא היה ממש גבורת השכל, ששלט על כל התורה כולה ברמה, ועל רציחתו האכזרי ביותר אמר השם יתברך שתוק כך עלה במחשבה, דהינו זרוק את השכל, וזה בחינת פורים.... ואז יש ממש קבלת התורה ברצון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים תיקון לפורן גמטריא דין כגמטריא דין

ב"ה 

כידוע שזה עסק של עמלק בבחינת אשר קרך - לשון קרי - בדרך ויזנב בך כל הנחשלים, שהיה חותך המילות וכו'.

וזה בחי' פור, י"א פעמים הוי"ה כי רצה לחסר שבט יוסף הצדיק, בחי' שיר חד"ש, י"ב פעמים הוי"ה. ועל כן סמך שזה נפל בחודש אדר הוא חודש הי"ב. ואדר לשון אדרת אליהו, שהוא בחי' כסותה, בחי' תיקון הברית, כמבואר במקום אחר, כסותה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

וכן אדר הוא נוטריקון רד העד בעם וכו' שמשה רבינו נתן להם גבולות והפרישן מן האשה, וידוע התרגום של אונקלוס שהפרישן בכלל מצד האשה.

אכן הפור שלו נהפוך לפורינו דייקא על ידי אדר, כי אדר עם פור בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (ועיין בישעיה כד:יט פור התפוררה ארץ, פוררה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן). כי פור בגמטריא נחמן מאומן, ואדר בחינת ר"ה - ראש השנה שזה כל ענין של רבינו שכבר מתקן כל השנה בראש השנה, וכן אדר בחי' אדי"ר - ר' ישראל דוב אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מעשה יפה על פורים - איך שצדיק גמור בשיכרותו נאנס לשכב עם אשת איש ואיך שהוא עשה תשובה על זה

ב"ה

"מדרש", המובא בבתי מדרשות ח"ב, (מועתק ב"אוצר המדרשים" (אייזנשטיין) עמוד277, שהוא העמוד  הראשון שבחלק ב):

"מעשה היה בחכם אחד והיה שמו ר' מאיר, שבכל שנה ושנה היה עולה לירושלם לרגל,  והיה מתאכסן אצל ר' יהודה הטבח, והיתה אשתו של ר' יהודה זה בעלת יופי וצנועה מאד, והיתה זריזה בכבודו של ר' מאיר, כל זמן שהיה עולה לירושלם. אחר זמן נפטרה אותה האשה לבית עולמה ונשא ר' יהודה אשה אחרת וצוה לה יהודה בעלה אם יבא ויתאכסן בכאן חכם אחד ששמו ר' מאיר הזהרי בכבודו כפי אשר תוכלי במאכל ובמשתה ובהצעת המטה שכך היתה עושה לו אשתי הראשונה. כשהגיע הרגל עלה ר' מאיר לירושלם כמנהגו ועמד בשער אשפיזו ר' יהודה, ירדה אשתו אליו והוא לא היה מכירה, אמר לה חייכי קראי לי לאשתו של ר' יהודה חבירי, אמרה לו אדוני אני היא אשתו של ר' יהודה שאשתו הראשונה כבר מתה ונשאני לאשה, מיד בכה ר' מאיר ורצה לחזור לאחוריו ותפסה בו אותה האשה ואמרה לו בא אדוני כי כן אמר לי בעלי וציוה אותי כשיבא בכאן ר' מאיר הזהרי בו מאד וביקרו ושימי לפניו מאכל ומשתה ומטה, ואני אעשה מצות בעלי ואכבדך יותר מן הראשונה. אמר לה ר"מ אין לי רשות לבא שבעל הבית אינו בכאן עד שיתן לי רשות, מיד יצא ר"מ לחוץ ופגע בו ר' יהודה, אמר לו אדוני ר"מ אשתי הראשונה כבר מתה וזו אשתי השניה, הזהרתיה מאד בשביל כבודך אדוני ר"מ. אחר כן הלך ר"מ לבית יהודה והתקינה לו אשתו מאכל ומשתה ובאה לפניו והיתה משמשת אותו כראוי והיה ר' יהודה בעלה הולך למקום בשוק שכן היה רגיל, והיה ר"מ יפה תואר וטוב מראה עד מאד. מה עשתה אשתו של ר' יהודה נשאת עליו עיניה וחמדתו בלבה, ויהי בלילה השקתו יין עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו, ואותו הלילה היה ליל פורים, וכשראתה שהיה שתוי מה עשתה הפשיטה כל בגדיו של ר"מ ושכבה עמו עד הבקר, ור"מ לא ידע בשכבה ובקומה, ובבקר הלך ר"מ לבית התפלה, וכשחזר לביתה [עמוד 278] עשתה לפניו מאכל ומשתה והיתה מדברת עמו ומשחקת לפניו, ור"מ היה תמיה מאד על מה שהיתה מעיזה פניה בפניו, והוא היה כבוש עיניו למטה שלא היה רוצה להסתכל בה, אמרה לו למה אינך מסתכל בי, אמר לה מפני שאת בעולת בעל ואהיה פושע לחבירי יהודה, אמרה לו הלא שכבת עמי בזה הלילה כמה פעמים, אמר לה ר"מ חלילה חלילה שלא ראיתי אותך ולא שכבתי עמך ולא עם אחרת כמותך מימי, אמרה לו כל הלילה שכבת עמי ועתה אתה צנוע ממני, אמר לה בחייך שקר את מדברת, אמרה לו אם לא תאמין לי הרי סימן פלוני ופלוני שיש בגופך, והיתה רואה על כתיפו הימנית כמו בכא אדומה ובנחיריו חזזית. בשעה שאמרה לו אלה הסימנים שבגופו מיד הכיר ר"מ שחטא, והיה מר נפש מאד, והיה צועק ובוכה והניח עפר על ראשו ואמר אוי לי שאבדתי את עולמי, זו היא שכר תורה שלמדתי, עכשיו מה תקנה יש לי, מיד המליך עצמו ואמר לילך אצל הישיבה של בבל וכל דין שיגזרו עליו יקבל, וישב לביתו והיה הולך וצועק בכל הדרך וקרע בגדיו וישם אפר על ראשו. פגע בו גוי אחד שכינו אמר לו ר"מ מה לך, אמר לו מבקש אני ממך שתלך לעירי ותאמר לקרובי שלסטים באו עלי ואנסו כל מה שהיה לי, מיד הלך הגוי ועשה כן ואמר לקרוביו שלסטים באו על ר"מ ולקחו מה שמצאו בידו, מיד יצאו קרוביו לקראתו וספר להם כל המעשה שאירע לו, אמרו לו קרוביו מה בלבך לעשות, אמר להם אלך אצל ראש הישיבה של בבל וכל מה שיגזור עלי אעשה, אמרו לו קרוביו בשוגג היית והקב"ה יסלח את עונך ולא תשמיע את הקול על זה שלא תעשה לעז על בני משפחתך, אמר להם אם אשמע אני לקולכם הקב"ה לא יסלח עוני. מה עשה ר"מ ז"ל הלך אצל ראש הישיבה וסיפר לו כל המעשה שאירע לו ואמר לו על מנת כן באתי לפניך שאקבל בשמחה כל מה שתגזור עלי. א"ל ראש הישיבה נחפשה היום דינך ולמחר אני אומר לך מה תעשה. למחר בא אצלו אמר לו חפשתי דינך וראיתי מן הדין כי ארי יאכלך, א"ל אני אקבל עלי דין שמים. צוה לעשות כן, מיד שלח ראש הישיבה וקרא לשני אנשים גבורים ואמר להם הוליכו זה למקום אריות וקשרו ידיו ורגליו והשליכוהו שם, ואתם הטמינו עצמכם באחת מן האילנות וראו מה יעשו לו האריות אם יאכלוהו הביאו לי עצמותיו ואספוד עליהן מאד על שקבל עליו דין שמים. מיד הוליכו אלו האנשים את ר"מ ועשו לו כאשר אמר להם ראש הישיבה. ויהי בחצי הלילה בא ארי אחד ונהם בצידו והניחו והלך לו ולא עשה לו כלום. למחר ספרו לו הדבר לראש הישיבה, אמר להם עשו כן ליל שני ויעשו כן. ויהי בחצי הלילה בא ארי בצידו והריחו והפכו על פניו והלך לו. למחר חזרו אצל ראש הישיבה וספרו לו, אמר להם עשו כן ליל שלישי ואם לא יזיקהו צדיק גמור הוא והביאוהו לפני שאין עליו דין שמים. ויהי בחצי הלילה בא ארי נוהם ושואג מאד בצידו והכהו בשיניו ועקר צלע אחת מצלעותיו ואכל ממנה כזית, למחר הלכו וספרו לראש הישיבה, אמר להם לכו והביאוהו לפני, הואיל ואכל ממנו כזית כמו שאכלו כלו. מיד הלכו והביאו אותו לפניו, וצוה ראש הישיבה לרופאים ורפאוהו, ושאל ממנו מחילה ואמר לו ראש הישיבה אשריך ר"מ שאתה צדיק גמור. וכשחזר ר"מ לביתו יצא בת קול מן השמים ואמר ר"מ זוכה לחיי העולם הבא. - צא ולמד מזה המעשה של ר"מ שהיה צדיק גמור וחכם ולא חטא בידיעה, ואלולי קיבל עליו דין שמים היה נטרד מן העולם הבא, אם כן החוטא במזיד על אחת כו"כ, השם יצילנו מעונינו, אשרי מי שלא נשא עיניו באשת איש".

נ נח נחמ נחמן מאומן!

הבדל מציאותו של מעלת חסידי ברסלב אפילו על צדיקים גדולים

ב"ה

ספר סיפר על ר' ישראל קרדונר ז"ל "רבי ישראל (קרדונר) עליו השלום, הוא התחיל לשתות בבית ורקד בבית... ואני (סבא) ראיתי שבכל רגע שעובר יותר... הוא יוצא מן העולם... לעולם אחר...

והנה מובא שהדברי חיים מצאנז קודם שהתחיל לשתות בפורים הוא פנה להשם ויתברך ואמר (ואני כותב מזכרוני הקלוש רק תמצית הענין) גלוי וידוע לפניך גודל צחות ויוקר המוחין שיש לי עכשיו והנני הולך לאבדן בשתית יין כדי לקיים המצוה וכו'.

הרי שהדברי חיים היה שותה במסירת נפש, כי השתיה היה מאבד את המוחין של גדלות שהיה לו.

ואילו ר' ישראל קרדונר בשתית היין היה רק עולה מעלה מעלה!

נ נח נחמ נחמן מאומן!

עד דלא ידע

ב"ה

עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, נראה לפרש על פי לקוטי מוהר"ן תורה לג, וכמו שכבר ביארנו בס"ד בדברי רבינו שפירש את מאמר הירושלמי שאם יאמר לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול שברומי שנאמר אלי קורא משעיר, דהינו שגם אצלו השם יתברך נמצא, כי הוא יתברך מחיה את כולם, וביארנו על פי לשון רבינו בזה ובהלקוטי הלכות בהלכות פורים, שלכאורה זה האדם אין לו שום ניצוץ של קדושה כלל, אין לו נקודה טובה לעשות עליו "אזמרה" ועם כל זה, רבינו אומר עדיין יש להפוך אותו לטוב, על ידי שאתה מראה שגם הוא מקבל את חיותו מהשם יתברך, והוספנו לפרש איך עושים את זה, לוקחים את הדיבור שלו שהיה רק מכל (בחי' פת באפריקי - אף ריק - שתים) ומבינים אותו כמסר מהשם יתברך - ביקוש - תחפש אותי פה במקום הזה, ונמצא שהאיש השואל אינו סתם בול בלי שום קדושה אלא שליח של השם יתברך לגלות יחודו אפילו באותו מקום.

ולפי זה מובן שיכולים להפוך כל דבר בשורשו, כאשר זוכים להתיחס להדעת שהשם יתברך מודיע באותו דבר. ואז אפילו הארור של המן יכולים להבין שזה בא לברך את מרדכי.

ולעשות את זה צריכים הרבה שמחה, כי זה ענין תמורות, שרבינו גילה בתורה כד שכדי לצאת מהיכל התמורות צריכים שמחה.

תשמיעני ששון (יסוד - הצדיק) ושמחה תגלנה עצמות דכית (תהלים נא), אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות שהם בחי' מלכות) נ נח ויו, ויו זה הצדיק כידוע בלקוטי מוהר"ן - יעקב ויוסף.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים מראה שאפילו החיות של האלילים בא מהשם יתברך - וכן אותיות הלטו...

ב"ה

שמעתי שאומרים שאסתר נקראת על שם אליל בבלי אשטר, ומרדכי על שם אליל בבלי מרדוק. ולפי המבואר בתורה לג, ובפרט בלקוטי הלכות (פורים ד), אתי שפיר, כי כל הענין של פורים הוא לגלות שאפילו אלהי העמים מקבלים חיות והוויות מהשם יתברך. ודייקא הצדיקים הגנוזים בחינת סתרי תורה מחיין את מקומות האלו. וכן להיפוך, המלך אחשוירוש כל פעם במגילה מרמז על הקב"ה, כמו שארז"ל, וא"ש כנ"ל.

ונראה שענין הגורל, הוא הפור, מבואר היטב על פי תורה לג. כי מבואר שפורים הוא יום יודע לה', וכן מבואר בכוונות שפורים הוא התגלות יסוד אבא, הנקראת שלום, שהוא כל הענין של התורה זו שמתחלת צריכים לבקש לשלום וכו', שעל ידי כפיית הימי רע, אותיות התורה בולטות, והוא בחי' התגלות אורייתא דעתיקא סתימאה. וזה היה נס של הגורל, שדייקא אותיות אלו בלטו.

והשתא דאתי י"ל שבכלל הגורל היום נקרא לטו – כי האותיות בלטו…

נ נח נחמ נחמן מאומן

ויהי בימי רבינו הקדוש הוא הפתק הקדוש נ נח

מסכת בחירות - בוחרים כולנו חברים נ נח - ףץ

ב"ה אביא כאן דברי המפרשים....

ב"ה תראה פלאי פלאות במסכת בוחרים פסלו כל המפלגות ונימנו וגמרו שבוחרים רק בפתק הלבן עיין שם בסוף המשנה - מה זה הלבן ? הלימוד בניסים - לב נחמן - ברסלב (דבר זה מבואר בפירוש ברי"ף, שאף על פי שרבינו הלך לעולמו בחינת ר.י .ף. (rest in peace) אין לזוז מתורתו, וברא"ש העיר עוד שהרי רבינו הוא הרב"י ראש בני ישראל, והר"ן מעיד על עצמו שכן הלכה כמותו). אז כולנו חברים נ נח - ףץ!

ב"ה מי שהוא ראה שם את המהרש"א?! הוא ממש קובר את מוהראש אבל מוותר על שינוי שמו כי כן דרכו ונאה לו וכן עשו חפץ שהעבירו לףץ. 

ב"ה כי הוא טוען שבודאי עכשיו אין שום חשש וטעם לא להצביע ברסלב כי הצביעות ירדה מידה... 

ב"ה ותראו פ לאות ברש"ש הקדוש לא הדייקן אלא הפייטן שמגלה שה לבן בגמטריא שם אלהים עם הכולל ועכשיו בעיקבתא דמשיחא פעמיים אלהים כמנין עקב כידוע ליודעי חן דהיינו הננח ולכן צריכים לכפול את הלבן על הלבן והוא ממש בגמטריא ףץ עם האותיות הנבחרות. ומי יפ"צה פיו לבוא לדבר אחר המלך?! נ נח

ב"ה ועוד קבע השמ"ש שבחירת פץ הוא גופא שימוש ת"ח. והרמ"ז גילה עוד שלכן להצביע, צבי"ע בגמטריא פ"ץ עם האותיות. ור' יוסף ג'יג'יטליא מביא בפירוש מהתוספתא להצביע פץ, והטעם שבתוספתא הוא בא מפורש מרומז בדבריו וביארו המקובלים האחרונים, כי תוספת הוא סוד הצדיק, וכמובא בכוונות לתפילת מוסף לשבת שמכוונים צ' ע"ש. נ נח!

ב"ה וע' בגרי"ז על הנבוכים שמביא מאביו הגר"ח מפי השמועה שיש מסורה שאסור להשתתף בבחירות, ושצריכים להצביע ףץ ולכן דייקא כתוב פתק הלבן, שיש משמעות לשני פנים, יש משמעות שכאילו לא מצביע כי הפתק לבן, ויש משמעות של לב, שלבן לשמים. וביאור הדברים שיש שני דינים בהבא להצביע, אחד מה שהוא משתתף לבחור אנשי ישיבת הכנסת, וזה ודאי אסור ואין צורך להאריך בזה, אכן יש עוד דין שהמצביע מראה איפה שהוא בעצמו עומד. והנה כאן יש חלות דין ממש של אמירה לגבוה כמסירה להדיוט, שאמירה הוא לשון הפרשה והבדלה כמו שפירש רש"י בחומש, והרי כאשר הצדיק בבחינת משה רבינו עומד ומכריז מי לה' אלי, בודאי חייבים להצטרף אליו, ולא תהיה זאת פחותה ונגרעת ממסירת הקלפי של ההדיוטות. והרי יעקב אבינו בחיר האבות שדמותו חקוק על כסא הכבוד כתוב בתורה שהוא השתחוה לעשו אחיו, אבל הוא השתחוה לצד השכינה בלבד ולא ח"ו לאחיו. וכן הדבר כאן, שהבוחרים בףץ אין בזה חלות דין של השתתפות בבחירות ח"ו, כי אין זה אלא מצד אמירה לגבוה להיות במחנה של הצדיק, וזה הלבן, שלבן לשמים, ואע"פ שיכול להיות נראה ממעשיו שח"ו השתתף אין לחוש לזה כלל כמו שמצינו ביעקב אבינו וכמשנ"ת. נ נח נחמ נחמן מאומן

וכדי לראות את המרדכי שלעולם היה אומן דתו, ורבינו יכנס לכנסת בלבוש פשוט בתמימות ובפשיטות, וליהודים יהיה אורה ושמחה נ נח נחמ, נחמן מאומן. (ףץ)

פורים - מחיית הספקות של עמלק על ידי שמחה

ב"ה בארץ ישראל כל המועדים, הימים טובים הם יום אחד, חוץ מראש השנה שהוא יומא אריכתא, מה שאין כן בחוץ לארץ מחמת ספקא דיומא עושים שני ימים טובים. אכן בפורים יש כמה מקומות אפילו בארץ ישראל שנוהגים שני ימים מחמת ספקא דיומא, כמו טבריה שיש ספק אם דינה כעיר מוקפת חומה או לאו.

והנה ספק, ידוע גמטריא עמלק ימח שמו. ולכן פורים שהוא ממש נקבע על מחיית עמלק, דוקא בפורים יבוא לנו ספקות של עמלק, ובפורים נהרוס ונאבד לגמרי זכר עמלק, כי עיקר הניצחון וההירוס של עמלק והספקות זה על ידי שמחה. ולכן יבואו כל הספקות בפורים ונהפוך אותם אשר ישלטו היהודים על ידי שמחה.

וימי הפורים האלו לא יעברו, שמכאן ואילך כל פעם שיש ספק, יהיה לנו עוד שמחה. וכמו שקרה לי בתחילת התקרבותי לנ נח שמעתי אישה שואלת את בעלה מה לעשות כי היתה לה איזה שאלה על ספק ברכה, אז הוא ענה לה ואמר אז תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן! ובשמעי זאת דמי התחיל להרתיח... מה הקשר?! יש פה שאלה הלכה, צריכים לדעת מה לעשות, והוא בא ואומר תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן?! אכן כמה הוא צדק... כי אין עצה ואין תבונה נגד הרע שכל יום מבקש להשמיד אותנו רחמנא ליצלן, רק להיות שמח בהשם יתברך וצדיקו, נ נח נחמ נחמן מאומן. 

ולכן נ נח נחמ נחמן בגמטריא שמחה ע"ה, ויהי אומן את הדסה היא אסתר, היה ממש מאמן את כל ההסתרות ואפילו את ההסתרה שבתוך ההסתרה - מאומן. וכמו שרבינו גילה בתורה כד, שעל ידי השמחה יוצאים מהיכלי התמורה, ששם שורש כל הספקות, על ידי השמחה נגאלים מכל התמורות.

ולכן הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא עמלק, בסוד ראשית גוים עמלק, ואחריתו -- באחוריים-- עדי אובד. עדי לשון כתר כידוע, והוא בחי' שמחה כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם. שהשמחה מאבדם. ולכן אפילו המילה שמחה מורה על זה כי שמחה זה ש-מחה לשון מחית עמלק והעצבות והעצלות והקרירות והספקות והכפירות. בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן!

פורים

ב"ה

מחשבה בענין פורים

בפורים, הרבה יודעים, מתגלה ההשגחה פרטית בהתגלות מפורשת איך שכל הקורות, אפילו הכי מפחידות לרע, כולם סיבובים לההטבה. והנה יש כמה דרכים להשיג השגות והבנה ברוחניות, יש דרכים בזיכוך החומר והכלים, ויש דרכים לעשות את הכלים שהיו חסרים וממילא על ידם מתגלה הרוחניות. אכן נראה שפורים הוא דרך אחר לגמרי, והוא פשוט להשיג את העינים והשקפה איך שהש"י רואה אותנו. וזה מה שמבואר בכתבי האר"י ז"ל שבפורים יש התגלות יסוד אבא (ואילו יום כיפור, הוא כפורים, כי יום כיפור הוא מצד אימא עילאה).

ובזה מובן בקלות כל מיני מנהגים והלכות של פורים, כי הכל מראים שיש לנו הבטה שיש להש"י שמנהיג אותנו. אז יכולים להתחפש, כי הכל גלוי בידים שמנהיגים את הכל, ויכולים להשתכר, ואפילו עד דלא ידע, כי הכל בידים נאמנות והכל בחשבון ולתכלית הרצוי.

נ נח נחמ נחמן מאומן!