כוונות של קבלה בתפילה בתיקון הכללי ובתיקון חצות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן

תנינא תורה קכ

רבינו אמר לא לכוון את הכוונות של האריז"ל בתפילה, וכז"ל ואצל הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכונות של האר"י ז"ל וכו' הם פרוש המלות שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות, עיין שם.

ונראה לעניות דעתי בענין פירוש המלות, פירוש מלשון הפרשה והרחקה והבדלה, דהיינו מי שמרגיש כל כך את אימת אמיתות השם יתברך חופף עליו שהוא צריך להוציא מילים שיהיו הפרשה בעדו ובין השם יתברך, אז הוא כבר יבין את הכוונות של האר"י בפשיטות.

 

עוד צריכים לדעת, שכדי שהכונות יהיו פרוש המילות, ע"כ צריכים להיות מפרש כל התפלה לתוך עצמו, למשל הכנעני צריך לכוון לאותו מדה וקליפה רוחני, וכן מצרים, וכן גשם, וכן כל דבר ודבר. כי בודאי כאשר מדובר בעולם האצילות, ששם הכל באחדות פשוט של יחוד השם, בודאי לא קיים שם דברים חיצונים, ואפילו בעולם הבריאה.

 

ר' שלמה קרלבך היה מספר שר' נפתלי רופשיץ (כמדומני) צוה על בניו בעודם קטנים שיתפללו את השמונה עשרה עם כל הכוונות בדקה אחת. וזה יכול להיות מהרבה סיבות (ואפילו בחיצוניות, הרי כל הכוונות הם רק התחלה), וידוע (בפרט מהגר"א) שכל תיקון שעושים יותר טוב כאשר עושים מהר. והרי עיקר ושרש כל תיקון הוא למעלה מהזמן, וכל מה שמתעכב התיקון, אפילו עיכוב של הרף עין הרי פירוש והבדל עצום משרשו. וגם חודר בזה האמונה והידע חשיבות המחשבה אפילו של חלק קטן של רגע. וגם על ידי זה יש הכנה לשפע של שכל, שכל הפועל (ויש להזכיר כאן הביטוי streaming consciousness –  של רוח הקודש). ויתכן גם שעל ידי שיתרגלו לעשות את הכוונות במהירות לבם יהיה פנוי לעיקר הכוונה של הלב. וגם שיוכלו להתפלל עם הציבור (עיין במסכת ברכות דף יג: א"ל כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים תו לא צריכת, ובמהרש"א שם, שלא להפסיד תפילה בציבור. ובדברי הגמרא נראה לפרש, תו לא צריכת, לא – בחי' ביטול להאין סוף. וגם לפי זה יש רמז שעיקר הכוונות ליחד הרישא וסיפא כמו שגילה הרמח"ל ולא לעסוק כל כך בשאר הכוונות). ואכן יתכן שרצה דרך זה לקבוע את הכוונות שיהיו בבחי' פירוש המילות, שהכוונה יהיה תפיסה ראשונה שלהם.

 

במקום אחר ואולי נאבד פתחתי עיון בזה שלא לכוון כוונות, כי הרי רבינו בעצמו אמר לכוון שם א-ל אלקים במלואם באמירת התהלים של תיקון הכללי, וגילה שהם בחי' חסד וגבורה וכו', ואם נחזיק שההסבר שרבינו גילה על הכוונה זו מיקים אותה להיות בכלל פירוש המלות, קשה מאד איך לא תהיו הכוונות של האריז"ל נחשבים פירוש המילות לתלמידי חכמים שלמדו אותן היטב, כאותם התלמידים של רבינו שהוא אמר להם לא לכוונם.

והנראה לע"ד בזה שיש הבדל בין כוונות פרטיות לכוונות כלליות.

ועיין בשער רוח הקודש, באמצע הספר (עמוד קמב-) יחוד כ"א, כמה שמות שיש לכוון בגוף להיות מרכבה לאותן השמות. ומבואר שם להדיא בד"ה ובבחי' העינים שלו, שיש לכוון אותם אפילו בתפילת שמונה עשרה. ואילו לענין הכוונות של הלובש תפילין כתב (שער הכוונות סוף דרוש ה) ז"ל שאסור להסיח דעתו מתפילין, ואפילו בהיות מתפלל, ובכל רגע צריך לחזור ולכון בהם, זולת בעת שאתה עוסק בתורה איזה זמן שיהיה, או בעת שאתה מתפלל תפילת י"ח ע"ש. הרי שאע"פ שגם הכוונות של תפילין לכאורה הם בבחי' כללי, עכ"ז הם לא כוונות עצמיים כמו הכוונות של המרכבה המובאים בשער רוח הקודש הנ"ל שעליהם כתב לכוונם אפילו בתפילת י"ח, וכן נמצאים בסידור שערי ציון, שידוע שרבינו היה מתפלל כל תפילותיו כבר בהיותו ילד (שבחי הר"ן אות י, ואותיג).

וע' בשבחי הר"ן אות ב' לענין שויתי ה' לנגדי תמיד.

ועיין מש"כ לעיל תורה ס:ו שאולי החילוק הזה הוא היישוב למה שרבינו כתב שהמצות צריכים להיות עם שכל, ואין זה סותר ענין של תמימות ופשיטות.

 

וכמו שרבינו גילה העשרה מזמורים, וצוה לכוון אל"ף למ"ד וכו', לכאורה כמו כן בענין תיקון חצות, שהרי עיקר הנוסח של תיקון חצות תיקן האריז"ל, וכמו שהוא בחר המזמורים, כמו כן חקק כוונות לכוון, והרי הכוונות הם לתכלית אותם המזמורים שבחר. ולכן נראה שיש לכוונם.

נ נח נחמ נחמן מאומן

רחל ולאה - בכיה בעולם הזה ולעולם הבא לדורי דורות

ב"ה

ועיני לאה רכות, שהיתה בוכה כל כך שלא תיפול לידי עשו, ואילו רחל היתה יפת מראה. ואילו לדורות כתיב, רחל מבכה על בניה מאינה להנחם, ובתיקון חצות, תיקון רחל זה החלק של האבל והבכיה ואילו תיקון לאה הוא המשכה טובה. [ושמעתי על זה סיפור מאיזה צדיק בקטנותו שאלו אותו מה הבדל בקיצור, וענה מה שרחל פועל בבכיה לאה פועלת בשמחה]

אז רואים, לפחות ברמז בעלמא, שעל ידי בכיה בעולם הזה יש להינצל לבכיה פי כמה לעולם הבא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

תיקון חצות -- תיקון רחל ותיקון לאה -- בשנת שמיטה?

ב"ה

רבים מתיהרים בידיעתם שכמה מקובלים הורו לא לאמר בתיקון חצות את תיקון רחל, כמו שמדלגים עליה בימים שאין אומרים תחנון - בשנת השמיטה.

והנה בספר החדש 'לראות באבי הנחל' שהוציא מיכאל ברזל נ"י בעמוד צה כז"ל אחד שאל אם נוהגים להגיד תיקון-רחל בשנת השמיטה, ור' ישראל השיב שהעיקר הוא האמונה, תורה עם אמונה כמו שקיבלנו מהחכמים והזקנים של הש"ס,ובפרט האמונה ברבינו הקדוש. והפליג במעלת התיקוני זוהר שהכול רק על תיבת "בראשית". וסיפר שר' ישראל קרדונר לא היה לו שום כסף וכשר' ישראל שמע הקולות שלו, התפילה וההתבודדות שלו איך שהוא אמר הזוהר והתקוני זוהר במירון, לא היה כבר צריך לאכול (שבת ראש חודש חשוון תשנ"ד ביתר), עכ"ל.

מבואר שסבא לא סבל הפרומקייטיים והחומרות, והעריך מאד את התמימות והפשיטות לקרוא את הזוהר, ולהגיד כמה שיוכל, ולהתפלל עוד הרבה.

ואכן לאלו המתיהרים וכן לכולנו נדע שבמקום תקון רחל יש לאמר הפסוקים ומאמרי חז"ל על רחל. והם מובאים בכמה ספרים, וביניהם עוד יוסף חי וישלח ב', לשון חכמים סוף ח"א, ספר אוצר תפילות ותיקונים עמ' מח.

נ נח נחמ נחמן מאומן!