כמה מחשבות

 

ליקוטי מוהר"ן תורה נד

והקב"ה מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית עד נקדת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום, ומלביש לו בזאת המחשבה דבור ומעשה שמזמין לו, רמזים כדי לקרבו לעבודתו, בכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות שמלבש בזאת המחשבה דבור ומעשה של זה היום שהזמין לו השם יתברך, הן מלאכה או משא ומתן וכו', עיין שם.

עבודה זו רימז הנביא (ישעיה ה:יב) ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. שצריכים לשים לב לכל פעולות ה'. ומיד אחר כך כתוב (פסוק יג) לכן גלה עמי מבלי דעת, עיין שם. כי על האדם להבין את הרמזים שהשם יתברך נותן לו במקומו ממש, כי השם יתברך מצמצם אלקותו עד נקודת האדם במקום שהוא, וכיון שאינו מעמיק מחשבתו להבין את הרמזים יצטרך לצאת לגלות ללמדם ממרחקים, כי באמת החכמה רחוקה כידוע.

ואף על פי שלשון הפסוק הוא ענין של ראיה – יביטו, ראו, לשונות כאלו שייכים גם כן לענין עין השכל במחשבה, כמבואר כאן בתורה נד, שכל מחשבה נשלח מהאין סוף ב"ה.

פעל ה', פירש רש"י מהתרגום הוא התורה (שעל ידי התורה פעל וברא העולם – קהילת יעקב ערך פו). מעשה ידיו, אלו הצדיקים שנבראוי בשתי ידים (שוחר טוב, תהלים קלט:ה).

 

אף על פי שרבקה היתה נביאה הוצטרכה ללכת לדרוש את ה' מבית מדרשו של שם, (אולי מחמת שהיתה מעוברת בבחינת דינים וקטנות), מן הסתם מחמת עשו שכבר היה נוטה אחר עבודה זרה, וכמו שמצינו אצל אברהם שהשם יתברך לא דיבר איתו עד לאחר שלוט נפרד ממנו (כך כתבתי בס"ד לעיל כד:כה). לדרוש את ה' פירוש רש"י ז"ל שיגיד לה מה תהא בסופה, עכ"ל. י"ל כי מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים, ובסוף נעשים אוהבים, ורצתה לדעת אם זה מחלקת לשם שמים שסופה כנ"ל. וכן אינה יוצאת מהתכוון עליה עצמה, כי אם לא תהיה מחלקת לשם שמים, למה אשכל גם שניכם יום אחד (כז:כה), ובאמת התורה העלימה סופה – יום מותה, שלא יקללו הבריות וכו' (רש"י לה:ח). וזה גם כן אותיות רבקה, קברה – הקבר והסוף שלה.

אגב, השם רבקה מצאנו פירושו הרתמה לחיבור בהמות (עיין במשנה עירובין ב., וע' בב"מ ל. הכניסה לרבקה), וכן לעיל פסוק כ', בת בתואל מפדן ארם אחות לבן, פירש רש"י פדן, לשון צמד בקר. וכן הולידה תאומים, שהיו קשורים בבטנה, ידו על עקב עשו. וכן רבקה, ר' זה ב' פעמים ק'.

 

 

 

איש שדה, יש לפרש כי יצחק העלה את התפילה לבחי' שדה (עיין באריכות מש"פ לעיל כד:כה). ופירוש יהודי, מי שרוצה לילך מדרגא לדרגא (חיי מוהר"ן טו – מי שרוצה להיות יהודי, דהינו לילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל וכו'). ועשו לא רצה לעלות מהדרגה שבה היה נמצא בזכות הוריו, ונשאר בדרגת שדה. ואילו יעקב המשיך לעלות והעלה את התפלה לבחי' בית. (בעל הסולם מסביר שהכח של המפרסמים של שקר לעשות מופתים בא מזה שהם מסתפקים להישאר בדרגתם ואינם מנסים לעלות).

 

נ נח נחמ נחמן מאומן

רמזים מן השמים - דף יומי סוף מסכת מגילה - דף לב על פי הבעל שם טוב

 ב"ה

לב. אמר ר' יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר והני מילי דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הין הין והוא דאמר לאו לאו, ע"כ. ותימה מזה למה שכתוב בספרון עיקרי אמונה על הדרך של הבעל שם טוב לחיות בעולם אצילות ולהתייחס לכל מה שהגיע להרגשותיו, אפילו דיבור מגוי, כאילו הוא דיבור ישר מהשם יתברך.

וי"ל שהגמרא בעצמה מפרשת הענין במה שסיימה, והוא דאמר הין הין וכו', אין זה עוד תנאי, אלא חוזר על הבן אדם עצמו, שאינו בטוח בעצמו, ואינו מסתפק להגיד פעם אחת הין או פעם אחת לאו, אלא צריך לכפול דבריו, אז גם כאשר הוא מקבל רמזים הוא דרוש שהרמז יהיה יותר חזק מסתם קול בעלמא. אבל האדם שתקיף בדעתו שהכל מהש"י ולא צריכים לכפול שום דבר, כן יש לו עבודת השם להבין כל חוש ורגש שהוא ישר מהש"י.

נ נח נחמ נחמן מאומן

בהתורה שהאדם לומד צריך לראות קורות חייו

ב"ה

שיחות הר"ן ריא: תורות כאלו מכון ממש לכל ענין וענין שיהיה מענינא דיומא. וכפי מה שצריכין להאנשים השומעים וכו' עיין שם באריכות. וזה דבר ידוע ומוכר בתורת רבינו איך שכל אחד רואה במה שהוא לומד ממנו את מה שקורה אז בחייו.

והנה האמת הוא שכך היה צריך להיות בכל מקצות התורה, שכל מה שהאדם לומד היה צריך לראות בו קורות חייו, וזה לשון הבעל שם טוב (אגרת ב' לבנו): ודע שמכח התורה שלמד אדם היום, ואחר כך באותו יום מזדמן לו דבר לעשות, ואינו יודע אם לעשות אם לא, יוכל להבין מכח אותו הענין שלמד איך יעשה. ובלבד שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, אז יזמין לו ה' יתברך תמיד שידע מכח התורה, עכ"ל. ולכאורה זה מענין מה שכתב רבינו בספר המדו (דעת יד) שיכולים לדעת איך להתנהג על ידי פתיחת ספר עמש"כ שם. אכן כפי מה שכתב הבעל שם טוב, זה בתנאי שיהיה תמיד דבוק בה' יתברך, ואילו סגולת התורה של רבינו הקדוש פועל בכל אחד ואחד אפילו בהרחוקים והמנותקים רחמנא ליצלן, הרי שהתורה של רבינו בבחינת דבקות תמידית לה' יתברך.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וירא - רמזים לאור האורות רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן - מתוך ספר לקוטי נ נח

ב"ה

וירא

יח:ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם. הסופי תיבות של: ואקחה פת לחם וסעדו לבכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. והסופי תיבות של: לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. אחר תעברו כי על, הראשי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יח:י, יח:יד כע"ת ע"ה בגי' נ נח נחמ נחמן מאומן – השיר שיתער לעתיד לבוא (וכן בפרשת בלק – במדבר כג:כג ובכל מקום).

והנה המלאך בישר לאברהם, שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו. שגם כאן יש את הכע"ת, וגם בהסופי תיבות – כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה, תההןהךה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן (וכן מחיה עד שמעת). 'בן לשרה' בגמטריא בהפתק. גם 'פתח' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וידוע שבלקוטי מוהר"ן תורה מט רבינו גילה ששרה זה בחי' השיר פשוט כפול משולש מרובע. והוא הנקרא אחוריים, בחי' 'והוא אחריו' (וזה בחי' שוב אשיב, שתמיד חוזרים מהתחלה. גם בחי' תשובה המבואר בתורה מט מי עם זאת עולה, ולעשות מדלת ה'). וע"ש בתורה מט, שרבינו מפרש את הפסוקים (תהלים יט) לשמש שם אהל בהם (ושרה באהל!), והוא כחתן יצא מחפתו (מ'חפת'ו – בחי' נ נח נחמ נחמן מאומן!) ישיש כגבור לרוץ ארח (בחי' אורחים!), מקצה השמים מוצאו ותקופתו ואין נסתר מחמתו (מחמת – עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה) - - בחי' כחום היום שהיה בעת ביקור המלאכים אצל אברהם. שזה גם כן הבחי' של השיר פשוט כפול וכו', כמבואר שם שהוא בחי' תכלת דאכלי ושצי את הכל, ורק שאתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. שזה ממש מה שהיה אצל אברהם אבינו, שהש"י הוציא את החמה מנרתיקה, ואברהם נשאר דבוק בה'.

וכן להלן בפרשה (פסוק יד) היפלא מה' דבר למועד 'אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן', הסופי תיבות בגמטריא תרפ"ב שנה שסבא ישראל קיבל את הפתק. 'ולשרה' בגמטריא ישראל, 'בן', נ' מתחלף בד' באותיות השיניים – דטלנ"ת, הרי 'דב', ישראל דב. 'למועד אשוב אל' עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכע"ת ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן כנ"ל.

יח:טו ויאמר לא כי צחקת. צחקת, יש בה ח"ק באמצע, שהוא גמטריא נ נח, ומסביב צ"ת שהוא גמטריא ע"ה - נ נח נחמ נחמן מאומן. "לא כי" בגמטריא - אני. הרי אני נ נח - נ נח נחמ נחמן מאומן! (פרק 370:ו ע"ש).

יח:יח ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. היו יהי', אותיות, י, יה, יהו, והתיבה בעצמה של יהיה, שהוא בחי' השם הוי"ה לעתיד כמש"כ ביום ההוא יהי"ה ה' אחד. הרי רמז בפירוש להשיר פשוט כפול משולש מרובע! היו יהיה, גמטרא נ' ע"ה, ומעבירים את הכולל הלאה – "לגוי גד" עם הא' הנשארה כנ"ל והכולל = נח. ו"עצום" – בגמטריא נ נח נחמ, “ונברכו" ע"ה בגמטריא נחמן מאומן!

יט:כ לנוס שמה. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טו ארצי לפניך. בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כ:טז ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונכחת. הסופי תיבות של: הוא לך כסות עינים לכל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של: אמר הנה נתתי, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. כסות, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, בסוד כסותה.

כא:ו צחק עשה לי אלקים כל השמע יצחק לי.

כבר הארכנו ב"ה בענין הצחוק שזוכין ע"י נ נח נחמ נחמן מאומן, שזה מרומז בסוד ותאמר שרה כל השומע יצחק לי (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רכד), ונראה לפרש יותר, כי יצחק הוא ממש ענין של אין שום יאוש בעולם, כי שרה צחקה בעבור שהיתה המצב ממש אחר יאוש לגמרי, ובזה קבלה עונשה גם כן, כי בעקידה היה ג"כ אחר יאוש לגמרי, כי אפילו אחרי שהשי"ת מצוה לאברהם אבינו להוריד את יצחק ולא לשחטו, אברהם אבינו מבקש מהש"י.... אז פרחה נשמת שרה. הרי שיצחק הוא ממש הסמל של אין שום יאוש לעולם. והצחוק הוא מזה שרואים שיש הנהגה למעלה מיכולתינו והשגתינו, שאין לנו שום תפיסה בו, ומזה אנו באים לצחוק. וגם בתקיעת שופר בראש השנה, אנו מסירין ושולחין את המשפט שלנו להנהגה עליונה לאימא עלאה, למעלה מקטנות של הנהגת עולם הזה כמנהגו. ולכן בפתק הקדוש יש אותיות כמנין יצח"ק.

ובגמרא מס' שבת (פט:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב (ישעי' סג) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אומר אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים אפשר דבעי רחמי עלייהו, אומר לו בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם ימחו על קדושת שמך, אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה, אומר לו ליצחק בניך חטאו לי, אומר לפניו רבונו של עולם בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי, עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם – שבעים שנה. דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל חמשה ועשרין דלילוותא פשו להו חמשה ועשרין דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך, ואם תמצא לומר כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך, פתחו ואמרו כי אתה אבינו, אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעינייהו, מיד נושאין עיניהם למרום ואומרים אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, ע"כ. והנה לעיל בגמרא יש מ"ד שאפילו יצחק אבינו אינו יכול להגן על עם ישראל, ואז בא רשב"נ בשם ר"י ואומר שאע"פ שעם ישראל מייואשין מצד אברהם ויעקב, יצחק – בחי' רבינו הקדוש, מגן על עם ישראל. ועד שמקלסין לרבינו נ נח נחמ נחמן – מקלסין להאומן של העולם – מאומן.

כא:לד ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. ימים רבים ע"ה בגמטריא שמחה, וכו' עמש"כ בפרק 370:ג.

כב:א ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. ויהי אחר הדברים – התורה הקדושה מרמז לנו לעיין בסופי התיבות פה, האלה' והאלהים' נסה' את' אברהם', ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ואח"כ הש"י אומר לאברהם קח וכו', קח בגמטריא נ נח.

כב:ה שבו לכם פה, עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ותראה ש"לכם" אותיות מלך, ושבו, זה לשון שבי, כי פה אברהם כבש את ישמעאל ואליעזר להיות עם החמור, וזה גם ענין של הר”ת שלף, בחי' שלף את הנעל, לסלק ולהשליך את החומריות. ועוד שלכ"ם ר"ת מוח לב כבד, שהם הכסא לנפש רוח נשמה, שהם שורים בהשלשה רווחים שיש בין נ נח נחמ נחמן, ופה, זה הפה, מאומן.

ואגב על הפסוק הזה יש כמה פרפראות בס"ד

ונשובה אליכם, אליכם בגמטריא 101, רמז על החזרת הלימוד מאה ואחד פעמים (חגיגה ט: עה”פ במלאכי (ג:יח ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו). וכעין זה ממש תמצא בבעל הטורים בשמות (לב:לד, וגם פה כתיב נלכה, וממש כמו שהוא ז"ל כתב. וגם כאן יש להעיר שכתוב ונלכה וכו' ונשתחוה, שזה בחי' הלכה וקבלה, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה יא). וגם א"ש מה שכתוב ואני הנער נלכה עד כה ונשובה אליכם, כי נלכה עד כה זה בחי' לימוד עד מאה פעמים, כי עד כה עם הכולל בגמטריא מאה, ואז ונשובה עוד אליכם, 101 פעם! ובזה יש לפרש דברי חז"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, שמילת לא יש לפרשו לו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק בכל צרתם לו צר, היינו החילוק בין עובד אלהים זה אברהם אבינו, לאשר לו עבדו, בחי' עבדיו של העובד אלהים, עבדו של אברהם אבינו, אליעזר, וישמעאל בנו.

ואני והנער נלכה עד כה, ע' בפרש"י שני פירושים, כי גם הביא מהמדרש מפאת קושי הפירוש. ונראה שיש פה עד רמז כי "עד כה" בגמטריא 99 שזה היה הגיל של אברהם כאשר קיבל את הבשורה ששרה תלדי את יצחק.

כב:ו, י המאכלת: אברהם אבינו לקח "מאכלת" לשחוט את יצחק, דהיינו סכין, וחז"ל דרשו למה נקרא שמו מאכלת, מפני שאנו אוכלים משכרה עד היום הזה. והנה גם יש לראות ש,מאכלת' היא ר"ת (תהלים - הלל) מ'ה א'שיב ל'ה' כ'ל ת'גמולוהי א'לי, שזה ענין של שירה והודאה להשם יתברך. וכן בתפלת שחרית בברכה ראשונה של קריאת שמע אנו אומרים, ת'מיד מ'ספרים כ'בוד א-ל, ר"ת מאכלת (עם כל המלה האחרונה, וכן מצאתי בקדמונים שיכולים לעשות את זה), שזה ענין של שיר ושבח והודאה להשם יתברך.

מאכלת בגימטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

כב:טז ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך.

הראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם, בגמטריא נ נח, והראשי תיבות של: ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען, בגמטריא נחמן. נאם ה' כי, עם הכולל, בגמטריא נחמן.

בי נשבעתי. נש"ב של נשבעתי, ראשי תיבות נחמן בן שמחה, ונשאר: ביעתי, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נשבעתי (נאם ה') כי יען, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בנך את יחידך, ראשי תיבות כראשי תיבות ישראל בער אודסר.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת לך לך - רמזים מהספר לקוטי נ נח

ב"ה

פרשת לך לך

יב:א ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

לך לך. עמש"כ סוף פרק 70. [אגב מעניין שבג' פרשיות הראשונות של התורה מתחילים עם כפל הלשון: ברא"שית ברא, נח נח, לך לך]. וע' בלקוטי הלכות (גנבה ה:ז) ומש"כ בפרק 260.

במדרש הנעלם – זוהר של פרשת לך לך יש את הענין של סבא של הפתק עיין שם.

הסופי תיבות של: מארצך וממולדתך ומבית אביך אל ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ו"מבית אביך אל" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הה' תיבות.

יב:ג ואברכה מברכיך. בגמטריא בוכ"ו (וסוד זה השם פירשו בזוהר – ב'רכה ו'חסד כ'ח ו'משפט, ר"ל השכינה – ברכה, בראש הג' אבות, שהם סוד חסד כח משפט, בסוד חסד דין רחמים) נ נח נחמ נחמן מאומן.

ונברכו בך כל משפחת האדמה. משפחת עם האותיות בגמטריא: בשם נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ד וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך: הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם ב"צאת"ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:ו ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז. הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון. הראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יב:יז וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם. אותיות היסוד של פרעה נגעים גדלים ואת ביתו, עייאת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות הממתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן! וינגע י- בגמטריא נחמן ע"ה. וכן הראשי תיבות של וינגע י' את פרעה נגעים ע"ה בגמטריא נחמן. ע י-ה-ו-ה את פ בגמטריא התקע"א ע"ה שנה שנפטר רבינו. וינגע י' את פרעה, ראשי תיבות בגמטריא אומן. אותיות היסוד - גואע בגמטריא יסוד. ו"ה את פ - בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. ה את פר ע"ה בגמטריא התרפ"ב. ת פרעה בגמטריא תשנ"ה שנת פטירת סבא ישראל. סופי תיבות ביתו על דבר שרי אשת אברם ע"ה בגמטריא התרפ"ב.

יב:יט - לאש'ה ועתה ה'נה - הועתהה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.  הנה אשתך בגמטריא התשעו. קח - נ נח - ולך - נו!

יג:ב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. ואברם מאד במקנה (בלי המילה: כבד), בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ג וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה בין בית אל ובין העי. הראשי תיבות שכל כל הפסוק, תפ"ה, ועם ראש התיבה של המילה שלפניה – ובזהב, הרי תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: אהלה בתחלה בין בית אל, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יג:ו ולא נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו. הראשי תיבות של: יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אתם הארץ בגמטריא אמר נ נח נחמ נחמן מאומן. הארץ לשבת סופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:יג ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם. ויבא, זה בחי' י'שראל ב'ר א'ודסר בעל הפתק. הפליט, זה בחי' י' הלפ'רן ט'שק (המכונה כן על שם שהיה תמיד שמח) – ר' ישראל קרדונר (הילולא שלו ט' חשון). ויגד, בחי' להגיד לך שכתוב בפתק. אברם, בחי' השיר שהוא א"ב – פשוט כפול, רם – הגמטריא של הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן. גם אברם רמז על ר' מ'שה ב'רסלבר שמסר את המסורה של ברסלב לר' ישראל קרדונר. העברי, עברי עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. והוא שכן באלני – באלני עם האותיות והכולל בגמטריא אומן. ממרא, עם האותיות בגמטריא נחמן מאומן. אשכל, עם האותות בגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. והם בעלי ברית אברם, הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יד:יד וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו. נשב"ה, ר"ת ה'רב נ'חמן ב'ן ש'מחה. 'את חניכי'ו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'ילידי ביתו' עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:ב ויאמר אברם א"י מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ערירי, זה חסר א' מהגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן, 'בן משק' הוא א' יותר על הגמטריא של נ נח נחמ נחמן מאומן. והס"ת של 'הולך ערירי ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר' גמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. גם הר"ת של 'י-ה-ו' מה תתן לי ואנכי הולך' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

טו:טז ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמרי עד הנה. דור רביעי ישובו, זה הענין של השיר שחוזר על עצמו ארבעה פעמים, שזה בחי' שלמות הדיבור, כמבואר בלקמ"ת תורה ב', ששלמות הדיבור ברבוע ע"ש, ולכן דור רביעי זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם עשרה של עשרה מיני נגינה, וזה "כי לא שלם עון האמרי" כי אין שלמות להאמרים רק על ידי השיר פשוט כפול שלוש רבוע. ועל כן ישובו הנה. זה אותיות יהו"ה משולב עם האותיות נב"ש - נחמן בן שמחה, שהוא בעצמו זה השיר, שמחזיר כל העולם להשי"ת.

ונראה שיש בזה רמז ג"כ להעלאת הציון של רבינו לירושלים, כי הר"ת של התחלת הפסוק הם יר"ו, והם צריכים להיות של"ם בשלמות האמורים כנ"ל. אז הר"ת שמפסיקים הם הר"ת כלה, בחי' כלה כל הקיצים. ובסתמא יש פה סוד על מה באמת מעכב ומה לעשות שהשי"ת יאיר לנו ויזכה אותו בב"א. ושוב עמדתי על עוד נקודה, 'האמרי' עם ש"ל זה ירושלם (בכל התנ"ך חסר), וש"ל זה ראשי תיבות שכבת זרע לבטלה, כידוע שהשיר נ נח נחמ נחמן מאומן הוא התיקון לעון זה. וזה כי לא ש"לם עון האמרי עד הנה, הנה עם האותיות והכולל, בגמטריא סבא. גם 'עד' ע' פעמים ד' עם המילה 'עד' בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הנה, להביא אותו לארץ ישראל בב"א.

והנה עכשיו יצא לאור ספר אוצר נחמני (זכרונות של נ.י.ב) וכ' שם אות קסג ז"ל עוד שמעתי מרבי גדליה ברגר ז"ל, כששאלתי אותו מה שרבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל כותב בבאור הלקוטים דף מב ע"ב שבהיותו על ציון מוהרנ"ת ז"ל בברסלב בא אצלו במחו ענין נורא על ארץ ישראל. ואמר הנ"ל ששמע ממנו שהתנוצץ אז במוחו הפסוק "ודור רביעי ישובו הנה." ואמר על עצמו שהוא דור רביעי מרבנו ז"ל אשר גלה גדל קדשת ארץ ישראל ושאי אפשר להיות יהודי עולה מדרגא לדרגא בלי זה וכו' (היינו: רבנו ז"ל, ומוהרנ"ת ז"ל, ור' נחמן טולטשינער ז"ל, ובנו ר' אברהם ז"ל). ועל כן התישב בארץ ישראל בהיותו צעיר לימים רק בן ארבעים וחמש שנים עוד קדם היותו בן ששים, ואלו תלמיד מוהרנ"ת ובו רבי יצחק ז"ל באו לגור כאן אחרי היותם בני ששים. ובזה הדבר הוא חושב עצמו לדור רביעי מרבנו ז"ל, עכ"ל. ויתכן מאד שבאמת התנוצץ במוחו שצריכים כבר להביא את הציון של רבינו הקדוש לארץ ישראל, וכמו שהארכתי למעלה מהפסוק הזה.

טו:יז ויהי השמש באה 'ועלטה היה והנה תנור עשן' הראשי תיבות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. והנה תנור עשן ולפיד אש 'אשר עבר בין הגזרים' האלה. הסופי תיבות ררןמ ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אש'ר עבר בי'ן – רעברבין - עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז:א התהלך לפני – עם הכולל בגמטריא פני נ נח נחמ נחמן מאומן.

יז:ד אני הנה בריתי אתך -- והיית לאב המון גוים. ס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, וע"ש בר"ת אותיות גאולה.

יז:יז ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, בת עם עוד תשעים זה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, וי"ל שהלבן מאה שנה יולד רמז על הפתק שהגיע יותר ממאה שנה אחר פטירת רבינו. וע' בפנים מש"כ על ענין שכל השומע נ נח זוכה לצחוק דקדושה (פרק 370 אות ו, וע' ברמזים קעג, רלג),

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת וישב והפטרה - רמזים נוספים

ב"ה

ריש פרשת וישב פסוק והנה קמה אלמתי, אותיות היסוד ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, קמה אלמתי עם האותיות בגמטריא קמ"ה נ נח נחמ נחמן מאומן – בחי' השם הק"ם שבו ממליכים מלכים כמו שגילה רבינו בלקוטי מוהר"ן. וזה בחי' לפתוח פה של האלם בשירה. קמ"ה עם האותיות בגמטריא נחמן, וכן "וגם נצבה" נצבה עם הכולל בגמטריא נחמן, ותרגומו ואף אזדקפת, אזד-זה, קפת-פתק, זה הפתק, בחינת ניצב מלך.

פסוק ט: ויחלם חלום עוד אחר ויספר אותו – הסופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויספר אותו לאחיו, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ויאמר הנה חלמתי, אותיות היסוד עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק י: ויאמר – לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך, הסופי תיבות בגמטריא התרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק. חלמת הבוא – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וע' ברש"י הבוא נבוא, הלוא אמך כבר מתה אלא שהדברים מגיעים לבלהה, וי"ל לבלהה בחי' בלי בול, שכך גילה סבא ישראל שהוא סוד הפתק שהוא קיבל אותו (לאחר מיתת רבינו שהוא בחי' אמא כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה ד) בלי בול.

פסוח יח ויתנכלו אתו (אותו) להמיתו, להמיתו בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ויש כאן רש"י מפרסם שכז"ל אתו: כמו אתו עמו כלומר אליו, עכ"ל. ואחד גילה שיש כאן הסוד של מט"ט וכמעט נתחייב כליה על זה רחמנא ליצלן. אותיות היסוד של אתו עמו כלומר אליו ע"ה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק כח, לא נכנו נפש. נך נונפש עם ה' אותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הפטרה לפרשת וישב, עמוס ב:יב ותשקו את הנזירים יין, ס"ת עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ועל הנביאים צויתם לא תנבאו, לא תנבאו עם הכולל נ נח נחמ נחמן מאומן.

פסוק יג – כאשר תעיק העגלה – תעיק בגמטריא פתק, עגלה בגמטריא נ נח.

ג:ג הילכו שנים יחדו בלתי אם – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן. נועדו ע"ה מאומן.

ג:ז כי לא יעשה אדנ"י אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. "כי אם גלה [אדנ"י] סודו אלא עבדיו הנביאים" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רמזים על נ נח מספר משלי פרק ח

ב"ה

משלי ח:יג רע ופי תהפכות שנאתי, סופי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

משלי ח:כג מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ. מקדמי עם האותיות והכולל בגמטריא ר' עם ארץ הרי נ נח נחמ נחמן מאומן.

משלי ח:כד באין תהומות חוללתי, חוללתי עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

משלי ח:כה לפני גבעות חוללתי, חוללתי כנ"ל, לפני גבעות – לפן יגבעות – בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

משלי ח:כו עד לא עשה ארץ וחוצות, עד לא עשה, עם האותיות תיבות וכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. ארץ וחוצות סופי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

משלי ח:כז בהכינו שמים שם אני, בהכינו עם האותיות והתיבה בגמטריא ק', עם שמים והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

רמזים על הפתק הקדוש מהקטרת, הפטרה ראה, ותהלים

ב"ה

ישעיה נה:יג (הפטרה ראה): והיה לה' לשם לאות עולם לא [יכרת] – הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ביום צרתי אקראך כי תענני – הראשי תיבות בגמטריא כ"ב (אותיות) נ נח נחמ נחמן מאומן.

בלקוטי נ נח כבר כתבתי קצת באריכות כמה וכמה רמזים נפלאים על הפתק הקדוש, עיין שם, ואלו מוסיפין על הראשונים...:

תני בר קפרא, בר קפרא עם התיבות בגמטריא הפתק, אחת לששים או לשבעים שנה, הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והראשי תיבות בגמטריא רבי נחמן עם התיבות. וסבא קיבל את הפתק בשנת התרפ"ב שזה מאה וחמישים שנה אחר לידת רבינו בהתקל"ב, בחי' אחת לששים- המספר הכי גדול של ששים – ס"ט, או לשבעים – המספר הכי גדול של שבעים – ע"ט – ביחד הם בגמטריא נחמן, ועם השני כוללים בגמטריא ק"ן – מאה חמישים!  וכן להיפוך – אם תיקח המספר הכי קטן השייך לששים, דהיינו חמישים ואחד – שכבר יצא מחמישים ועולה לששים, וכן המספר הכי קטן השייך לשבעים – דהינו ששים ואחד, ביחד הם יב"ק, עם התקע"א של שנת פטירתו של רבינו, עולה התרפ"ב עם הכולל.

היתה באה של שירים לחצאין. שירים – זה בחי' שיר, לא רק שזה אותם אותיות, אלא שגם השיר רבינו גילה שהוא נבנה מהשיריים מבחי' אזמרה לאלקי בעודי. לחצאין, חצאין – בגמטריא נחמן י' – דהיינו נחמן בבחי' הי' מיני נגינה, בי' אותיות של נ נח נחמ נחמן. והסופי תיבות עם הכולל בגמטריא מא(ו)מן.

ועוד תני בר קפרא: אלו היה נותן בה קרטוב של דבש, אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) בגמטריא התשמ"ד עם הכולל, השנה שר' משה פינשטיין נתן הסכמה לסבא ועל הפתק הקדוש, שסבא אמר שאילולא הסכמה זו לא היינו יכול לעמוד נגד ההתנגדות – בחי' אין אדם יכול לעמד מנפי ריחה. וכן "היה נותן בה קרטוב" עם הי"ד אותיות בגמטריא משה פינשטיין.

כי התורה אמרה כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'. נראה שיש בזה רמז למה שסבא אמר שאילו היה מגלה הסוד של שני מילים של הפתק היה מתבטל הבחירה. ועוד, "שאר וכל דבש" בגמטריא ראש השנה עם התיבות, לא תקטירו – לא להפסיד – ממנו – אותיות מ(א)ומן – אשה לה' – ללכת לירושלים. עד שנזכה להביא את הציון הקדוש אל המנוחה ואל הנחלה בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרפראות נ נח

ב"ה

נהרות ימחאו כף יחד (לכו נרננה - תהלים) ס”ת ע”ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקצז. ה' ברצונך העמדתה להררי עז (תהלים ל:ח), הררי עז בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

תקצח. ארך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי (תהלים צא:טז), ישעותי – זה יש – עותי – עם האותיות והכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תקצט. עזרי מעם י' עשה שמים (שיר למעלות – תהלים קכא:ב) – הראשי תיבות עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

תר. כן עינינו אל ה' אלקינו עד שיחננו (תהלים קכג:ב), “עד שיחנן" בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

נ נח נחמ נחמן מאומן מציל ממחבלים ר"ל

ב"ה

רמז מהפטרה פרשת נח (לפי האשכנזים) מישעיה (נד:טז-יז).

ישעיה נד:טז-יז ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' זאת נחלת – 'נחלת' עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה – עבדי ה' וצדקתם מאתי – צדקת 'םמאתי' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן – נאם ה'.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת נח - רמזים על הפתק הקדוש שקביל סבא ישראל

ב"ה

תקמא. פרשת נח (ז:יא) בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו. הנה כבר כתבנו לעיל אות ק', שהמבול התחיל בח"י חשון, יום הילולא של סבא ישראל, והמ' ימים נפסקו ביום המילה שלו ע"ש. הסופי תיבות של 'תהום רבה וארבת השמים נפתחו' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. אותיות היסוד של 'ארבת השמים' – ב"י, ראשי תיבות ישראל בר. 'נפתחו' בגמטריא בן נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, כי הוא תלמיד יקר בחי' בן (וכן חשון זה לפי ר' אליעזר, בחי' בן, ע' תורה ז' בלקמ"ת, ואילו ר' יהושע שאמר איר, הוא בחי' תלמיד סתם). וכן הראשי תיבות של 'וארבת השמים נפתחו' בגמטריא אני, שזה סוד של נ נח, כמבואר בפנים הספר. 'בחדש השני' עם התיבות והכולל, בגמטריא תרפ"ב, השנה שסבא קיבל את הפתק – בשבעה עשר יום לחדש – שהתחיל מביטול הצום בשבעה עשר בתמוז. 'יום לחדש ביום הזה' בגמטריא יז בתמוז ע"ה.

ז] בהפטרה פרשת נח  -- ישיעה נג.  {ח} מֵעֹ֤צֶר וּמִמִּשְׁפָּט֙ לֻקָּ֔ח וְאֶת-דּוֹר֖וֹ מִ֣י יְשׂוֹחֵ֑חַ כִּ֤י נִגְזַר֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים מִפֶּ֥שַׁע עַמִּ֖י נֶ֥גַע לָֽמוֹ: {ט} וַיִּתֵּ֤ן אֶת-רְשָׁעִים֙ קִבְר֔וֹ וְאֶת-עָשִׁ֖יר בְּמֹתָ֑יו עַ֚ל לֹא-חָמָ֣ס עָשָׂ֔ה וְלֹ֥א מִרְמָ֖ה בְּפִֽיו: והנה בגמרא (סוטה יד) פרשו שזה קאי על משה רבינו וכן מפורש על פי משה רבינו בעצמו בזוהר הקדוש (כי תצא דף רפב). אכן בישיעה פרש"י ז"ל  את כל הפסוקים שם שקאי על עם ישראל. ופרש ויתן את רשעים קברו . מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים : ע"ש. ויש לפרש את זה על רבינו הקדוש נ נח נחמ נחמן מאומן, כי נגזר מארץ חיים -- ארץ ישראל, ויתן את רשעים קברו -- להיות באומן. ובזה י"ל מש"כ על לא חמס עשה וכו', שהטעם שאנו לא זוכים להביא את רבינו לארץ ישראל הוא על לא חמס עשה - חמס בגמטריא נ נח, חמס עשה עם האותיות והתיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן - וכיון שזה חסר אנו לא זוכים, וזה - ולא מרמה בפיו - חמס = נ נח, בפיו = נחמ, מרמה = נחמן מאומן! אז צריכים להתחזק מאד עם נ נח נחמ נחמן מאומן בלב בפה ובעשיה ב"ה, ונזכה לראות את ציון רבינו בארץ ישראל ובביאת גואל צדק בב"א.

עוד בהפטרה (ישעיה נד:ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך. הנה כבר כתבנו בפנים הספר שמי נח, אותיות מחני, מהפסוק (כי תשא לב:לב) ואם אני מחני נא מספרך, שמשמאל לימין נקרא 'אני נחמן' והראשי תיבות מאומן וכו' ע"ש. וכן 'נשבעתי' זה נשב-עתי, נש"ב – ראשי תיבות נחמן בן שמחה, שהוא איש עתי (לשון מוכן לכך). 'מעבר מי נח ע' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

ישעיה נד:י כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך. הסופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. וחסדי מאתך לא, 'מאתך ל' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרשת וזאת הברכה - רמזים נפלאים להפתק הקדוש שרבינו הוריד לסבא ישראל

ב"ה

תקלג. פרשת וזאת הברכה (דברים לג) 'וזאת הברכה' עם האותיות והתיבות בגמטריא תרנ"ז הוא השנה שנולד סבא ישראל (בכ' כסלו, כמובא בריש ספר לראות באב"י הנחל), 'הברכה אשר ברך משה איש' – אותיות האמצעיות הם "שר שיר", 'ב'רך משה' עם האותיות והכולל בגמטריא תקע"א השנה שרבינו נפטר. 'האלהים את' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה, 'את בני ישראל' ראשי תיבות ישראל בער אודסר. 'ברך משה איש האלקים את בני' ס"ת עם הכולל בגמטריא תשע"ו. 'האלקים את בני ישראל לפני מותו' הס"ת בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם התיבות.

פסוק ב. ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר – שעיר גמטריא פתק – למו הופיע מהר – ראשית תיבות רבי מאיר (בעל) הנס – פארן – ראשית תיבות רבינו נחמן אבן פייגא, ואתה – אתה בא"ת ב"ש תצ"א בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. 'פארן ואתה מרבבת קדש' סופי תיבות תשנ"ה השנה שסבא ישראל נפטר. מרבבת, בחילוף המ' לל' בסוד אותיות הסמוכות, והת' לס', הרי אותיות 'ברסלב'. ואם נשאיר את הת', לרבבת בגמטריא 'לרדת', 'קדש' עם הכולל – קשה, מימינו = נננו, ובחילוף נ' לה' בסוד העשיריות ובסוד הנ"ך, 'הההו' בגמטריא היה ע"ה, 'אש דת למו' אותיות היסוד (היינו אלו שלפני הסופי תיבות): אדם. הרי מסיפא לרישא: מאד היה קשה לרדת – התחלת הפתק הקדוש! (ומילת 'לי, יכולים להשלים עם הל' של למו, ויתרון י' שיש להמ' של מרבבות שהחלפנו לל').

'אש-דת למו' ראשי תיבות אד"ל (שם קדוש, וגם השם של בת הבעל שם טוב, סבתא של רבינו), בגמטריא התשע"ו. ובא"ת ב"ש – תבקאכיפ, בגמטריא תרי"ג.

פסוק ג. אף חבב עמים, אותיות היסוד ראשי תיבות ישראל בער אודסר. כל קדשיו בידך, בגמטריא אבגית"ץ שהוא ממש בסוד ננננ"מ כמבואר אצלינו. והם תכו לרגלך ישא מדברתיך, ראשי תיבות עם האותיות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. מדברתיך עם האותיות בגמטריא תרפ"ב ע"ה, השנה שסבא קיבל את הפתק.

פסוק ד. תורה צוה, ראשי תיבות ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. תורה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הנקודות (ד' פתח = 24, ג' שוא = 60, ב' קמץ = 32, הרי 116), ועם ד' כוללים של השיר פכש"מ (ולהשלים לתרי"ג זה נ נח, הנקודות, התיבות, והכולל). צוה, בא"ת ב"ש, הפ"צ, רמז להמלאך פצפצי"ה שבפתק. קהלת יעקב, בגמטירא להתרפ"ב.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת בלק רמזים

ב"ה פרשת בלק כד:יז 

שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת.

הסופי תיבות בגמטריא התשע"ו הבא עלינו לטובה.

פאתי שמו חץ את מואב, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

פאתי מואב וקרקר כל בני - הראשי תיבות בגמטריא נחמן. פאתי מואב וקרקר סופי תיבות רבי.

פאתי מואב וקרקר כל בני - אותיות היסוד, אלו שלפני הסופי תיבות, בגמטריא פתקא.

ב-ני שת- בגמטריא התשנ"ה - השנה שנפטר סבא ישראל.

פרשת בלק עוד רמזים

ב"ה פרשת בלק כג:יח

קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר.

האזינה עדי בנו - הראשי וסופי תיבות הם י-ה-ו-ה ע"ב, עב זה המילוי הכי חשוב של שם ה' והוא עוד מרמז על שם השם באחוריים: י,י"ה...

 בגמטריא ע"ב. ואותיות היסוד של האזינ'ה עד'י בנ'ו צפ'ר - פקד, גמטריא שם ע"ב באחוריים: יוד, יוד-ה'י....

בנו ציפור, הבן של ציפור, ביידיש ציפור זה פייגא - אימא של רבינו, בן ציפור. והמשך הכתובים בפסוק יט: לא איש אל וכזב ובן - הסופי תיבות בגמטריא לשמחה. ובן אדם ויתנחם ההוא - הסופי תיבות עם כל התיבה ההוא וה כולל בגמטריא נחמן.

ושמע האזינה עדי בנו, אותיות היסוד: נדמן - עם הד' אותיות = נחמן.

צפר. בגמטריא של התיבה המלאה ציפור עם הד' אותיות הכתובות = פשוט. עדי בנו בגמטריא וכפול. עם הכולל בגמטריא ומאומן.

נ נח

פרשת בלק עוד רמזים על הפתק הקדוש

ב"ה ויהפך ה' את הקללה לברכה...

פרשת בלק כב:לח ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר.

הנה באתי בגמטריא יז בתמוז

אליך 'עתה הי'כל עתההי עם הכולל בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, ועם הה' אותיות בגמטריא תלמידי עם הכולל. דהיינו באתי אליך תלמידי. הי'כל אוכל דבר' עם הג' תיבות בגמטריא היקר. מאומה הד- עם הכולל בגמטריא להגיד לך.

היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים, ראשי תיבות 'מאד היה' (עם עוד א). הסופי תיבות של ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה בגמטריא קשה.

הי-'כל' = נ, אוכל עם הכולל = נח. דבר = נ נח נחמ. מאומה - מאומן (כי ה כפול י - כולם בחכמה עשית = ן).

דבר מאומה בגמטריא דברסלב.

ישים בגמטריא רבי נחמן.

הדב-ר אשר ישים אלהי- בגמטריא ראש בני ישראל עם הגיע' תיבות.

אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר סופי תיבות בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם ה' תיבות.

אותיות היסוד של אלהי'ם בפ'י את'ו אדב'ר בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן עם הכולל.

ישים אלהים בפי ראשי תיבות אבי - ישראל בער או דבר.

כל זה ממש בהשקפה קלה, טעימה...

דרוש עוד וקבל נ נח נחמ נחמן מאומן

חידושים על הפתק וספר המדות

ב"ה

ספר המדות

ממון מג. מי שמיגע את עצמו יומם וליל אחר פרנסה, ואינו מוצא את פרנסתו, תקנתו – שיחזיר בני אדם בתשובה, ע"כ. (ובמראה מקומות רמז רחוק מאיוב יג:כו משיג יגע ולא יבלע). רמז מתהלים (נא:טו) אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. (נא:טז) הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי תרנן לשוני צדקתך. דמים זה ממון, פרנסה, אלהים אלהי אותיות יום לילה (כי א"ה = ו, וא' אחד יתירה), הינו שכדי שיהיה הצלה מיגיעת הפרנסה יום ולילה, אלמדה פשעים דרכיך.

רמזים על נ נח נחמ נחמן מאומן מתהלים

קעב. תהלים פז:ב אהב י-ה-ו-ה שערי ציון מכל משכנות יעקב, ר"ת של כל הפסוק בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן, והסופי תיבות של שערי ציון מכל משכנות יעקב בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

בסוף המזמור (תהלים פז:ו) ה' יספר בכתוב עמים זה ילד שם סלה, 'זה ילד שם סלה' בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.