Breslov Books In ENGLISH!

English Breslov Books to Read Online on this blog

Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION
Showing posts with label צעקה. Show all posts
Showing posts with label צעקה. Show all posts

Wednesday, January 24, 2024

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו - פרשת בשלח

 ב"ה

פרשת בשלח

יד:טו ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.

ויאמר י', עם הב' תיבות בגמטריא נחמן מאומן. י' אל משה, בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. אל משה בגמטריא רבינו נ נח. תצעק אלי, עם הב' תיבות בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן.

ו'י-ה-ו-ה אל משה מה תצעק', הראשי תיבות יאממת, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בגמטריא הפתק. הסופי תיבות של: מה תצעק, עם האותיות והכולל, בגמטריא נ נח. הסופי תיבות של: ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי, ושל ה' אל משה מה תצעק אלי דבר, בגמטריא פצפצי"ה ובגמטריא נ נח נחמ נחמן ע"ה. הסופי תיבות של: משה מה תצעק אלי דבר אל בני בגמטריא רבי נחמן.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: י' אל משה מה תצעק בגמטריא רבינו נחמן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק בגמטריא לקוטי מוהר"ן ע"ה. אותיות היסוד של: ויאמר י' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק, עם הד' אותיות ב' תיבות והכולל, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. הראשי וסופי תיבות של: מה תצעק אלי דבר, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

אונקלוס תרגם: ואמר ה' למשה קבלית צלותך מליל עם בני ישראל ויטלון, ע"כ. ויש לפרש על פי ליקוטי מוהר"ן תורה עה, שצריכים לדבר בתורה ותפלה עד שיהיה הגוף בטל ואפס, שיהא הגוף אחד עם הדיבור עיין שם [ועיין שם, ובתורה ותפלה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה וכו' כי הצעקה בחי' חכמות בחוץ תרונה וכו' ובמשה כתיב ויצעק משה וכתיב וילך וידבר כו' שהיה מקהיל קהלות ברבים וזה בחי' חכמות בחוץ תרונה, ע"ש], ומבואר שם שהדיבורים של תורה ותפילה הם בחי' רגלים, ובבחינת צדק לפניו יהלך (תהלים פה) ועל ידי זה זוכין לבחי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הזתים עיין שם.

הרי בזה שמשה צעק בבחי' מה, דהיינו באפיסת הגוף שלו, בודאי נתקבל תפילתו, שנעשה הכלי מחזיק הברכה כמבואר שם, וזה מה שהשם יתברך אמר לו, שמה שתצעק אלי, דבר עם בני ישראל, דהיינו כי בני ישראל הם כמו הגוף של משה רבינו, כי משה רבינו הוא הנשמה להם, ולכן הוא צריך להיות בשר אחד איתם (וכמבואר גם בתורה כב, שצריכים להיות בשר להצדיק שהוא בחי' עצם), על ידי דיבורי התפלה, כמו שהוא זכה לזה בפרטיות לעצמו, ואז ממילא יזכו ל'ויסעו' – לבחי' צדק לפניו יהלך ועמדו רגליו וכו'.

והנה תורה עה לא נכתב בתחילה על ידי רבי נתן, והוא השתדל לכתבה יותר מבואר, אכן הודה על שני דברים שלא זכה להבינם, בסוף התורה כתב שלא זכה להבין כלל הכוונה בזה שבתורה ותפילה יש ב' גוונים מחשבה וצעקה. – כי בכל התורה מדובר על דיבור, ואיך זה קשור למחשבה וצעקה, ולא אפילו פירש איזה בחי' של מחשבה, רק שהצעקות בחוץ. ובאד"ה ובחי' זאת, כתב וזה בחי' שותא דינוקא בשוקא דאבוה ודאימא ע' לעיל זה איני מבין כלל, ע"כ. ולפי מה שפרשנו אולי י"ל שהמחשבה הוא בחי' הצדיק עם הדיבור של העם. ולכן הביא ממשה רבינו ודוד שהיו מקהלים קהלות, כי הדיבור יצא מהעם, והם, הצדיקים בחי' משה ודוד, הנשמה והמחשבה. וזה כמו שהתינוק מדבר דבריו בשוק מה שלמד מאביו ואמו, והשוק הוא בחי' חכמות בחוץ תרונה, הנאמר אצל הקהילות שעשו משה ודוד, וכן השוק הוא בחי' חמוקי יריכיך של המחשבה, כי התינוק אין מבין מה שאומר, רק אומר מה ששמע, והמחשבה והכוונה בהם אינם אלא על ידי האבא והאמא, בחי' הצדיק. 

מפתחות:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו – לק"מ קצח דף קיא:.

נ נח נחמ נחמן מאומן




Tuesday, June 13, 2023

הצלחה בהתבודדות

 ב"ה

הצלחה בהתבודדות על ידי שצף קצף דיבורי כיסופים

בסיפור ההתקרבות סבא סיפר איך שמצא ספר השתפכות הנפש והתחיל לעשות התבודדות וז"ל וראיתי פעם הראשון בחיי שהכח של הספר הזה – איזה כח של התבודדות, זה הורג כל המשחיתים, כל המזיקים, כל מיני מחלות רעות, כל מיני מעשים, כל מיני תאוות, ע"כ.

כאשר אני התחלתי לעשות התבודדות, לא ראיתי שום ישועות בזה ואדרבה אפילו בשעת ההתבודדות כמעט נהפך עלי לרעה, וכמו שהרחבתי כאן על הסכנות המעורבות בזה. אכן כאשר התחלתי להשתדל כמה דקות כל יום של כיסופין של קדושה (כמבואר בליקוטי מוהר"ן תורה לא, שעל ידי כיסופין דקדושה בכח ובפועל נתהוו נפשות שיוצאות ומתגלגלים בעולם ומחזירים העולם בתשובה, ומסורה בברסלב שזה אחד מהדרכים החזקים להביא את הגאולה) באמת ראיתי ישועות. ועיקר ההבדל הוא שטף קצף של דיבורים [ע' בשיחות הר"ן קכט מובא בהקדמה להשתפכות הנפש – אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט שקשה לו מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצעוקין, ואמר בזה הלשון וכו' והגביה ידיו קצת ולא אמר יותר, ע"כ. צועקים וצועקים וצועקים! ובספר שבחי הר"ן י' – גם היה רגיל לפעמים לומר בתהלים רק הפסוקים המדברים מתחנות ובקשות וצעקה להשם יתברך, והיה אומר רק פסוקים אלו והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו מכל ספר תהלים בפעם אחד, ע"כ. ובספר אבניה ברזל, סיפורים מרבינו אות ט, איך שתלמיד מהמגיד הוכיח את רבינו על מה שנדמה שהוא מבטל זמנו וכו', ואחר כך נסע דרך היער ושמע קול צעקה, ויאמר להבעל עגלה שיטה אזנו, והטו אזניהם ושמעו שהוא קול אדם, והטה הוא אזנו יותר ושמע שזה קול תפלה. וירד האיש מן העגלה והלך אחר הקול, ובא עד מקום רבנו זצוק"ל ומצאו מעטף בטלית ותפלין וצועק בקולי קולות עד לב השמים, וסביבו היה כמו נהר מן הדמעות והבכיות, והתפלל הללויות בפסוקי דזמרה, ונתבהל מאד, ע"כ. ועד סוף ימיו מצאו את רבינו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים בוכה להשם יתברך. ויש כמה סיפורים מסבא גם שסיפר על עצמו איך היה צועק בקולי קולות עד לב השמים. ופעם ביום כיפור אצל רשב"י היה צועק בכל כוחו שעות על שעות, קולות משונות מרוב התאמצות, עד שהתעלף וקיבל דלקת ריאות ר"ל, וסבל מזה כל ימי חייו. ושלמה קרלבך היה מספר כמדומני מר' אשר מסטולין ששאל את אביו ר' אהרן מקרלין, אם אדם מתפלל וצועק ומתחנן כאילו חרב חדה מונחת על צוארו, האם זה מספיק, וענה לו בודאי – להתחלה, אבל בהמשך צריך הרבה יותר), והבנתי שעד אז כל ההתבודדות היתה יותר מדי עצלות וחכמות. כי רבינו חיזק אותנו שלפעמים האדם אינו יכול לפתוח פיו – ולכן כבר היה לי רשות לא לדבר כל כך. ורבינו גילה שהדיבורים הם נשלחים מהשם יתברך והם בחינת רוח הקודש, אז כבר רציתי חכמות. ורק כאשר באתי לקיים הענין להוציא בפה הכיסופין שבכח, והייתי צריך לדבר הרבה בלי הפסקה, שכל מילה הולך בעולם להחזיר בתשובה וכו', רק אז התחלתי לטעום המכוון. [ודברי רבינו הנ"ל בודאי נצרכים מאד בפני עצמן, עד שהאדם יזכה וידע להתגבר בדיבורים, וכן שייכים לאיש שבאמת מרגיש עצמו עומד לפני השם יתברך, וכל כולו תפוס בהשם יתברך, מה שעוד לא זכיתי כל כך, והעצלות מתגבר ונשארים בלי כלום].

ושים על לבך שאנחנו מאמינים שהשם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והוא יתברך תכלית הטוב. ואיך לא נצעק עד שנדעהו. משל למה הדבר דומה, חבר מתקשר אליך ואומר שהוא רואה אותך דרך איזה מצלמה, והוא רואה שממש לידך יש אבנים טובות יקרות מאד, ואתה בטוח שהוא לא משחק איתך, הלוא תשתגע עד שתמצא אותם [ועיין חיי מוהר"ן רצה – והלא אני אוצר של יראת שמים ומדוע לא יהיו להוטים ורצים אחרי לקבלו. ושאלו אותו איך אפשר לקבל והשיב עם הפה והלב צריכין לחתר ולבקש].

לצייר שם הוי"ה לפניך, וכן שאר השמות כפי היכולת. ויש לשלב את שמך הפרטי כחלק מהשכינה ושם אדנ"י.

בליקוטי מוהר"ן תורה כב מבואר ז"ל תכף שמתעורר קול דקדשה הם מתעוררים תכף ומתחילין לצעק ולקטרג נגדו וזהו קול ההברה שיוצא מקול הקדשה וכו' עיין שם. ולכן אחר שצועקים להשם יתברך, כדאי לסיים עם בקשה להנצל מקול ההברה.

וכדי להוציא שטף קצף של כיסופים, הנה כמה ביטוים שיש לחזור עליהם כמה שיותר:

Say repeatedly with conviction, scream as much as possible even if only in the mind (as Rabbainu explained elsewhere) work yourself into a frenzy (see Sichos Huran 74).

אבא רחמנא, רבונו של עולם. אבי שבשמים, מלך מלכי המלכים, אבי ומלכי, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין באהבתך ברחמיך ובחסדיך הרבים והעצומים האדירים הנצחים, בורא הכל יש מאין כל רגע, לית אתר פנוי מיניה ומאהבתך ומרחמיך וחסדיך הרבים והעצומים הנצחים.

מל את לבבי לאהבה וליראה את שמך, יחד לבבי לאהבה וליראה את שמך. Breakthrough to me…

תן אתה, תן לי אתה לאהבה וליראה את שמך, ולדעת את שמך, ולדבקה בך, ולהתבטל אליך, בכל לבבי ובכל נפשי ומאודי, עד אין סוף ותכלית. לעד ולנצח נצחים.

חנני. חוס עלי, רחם עלי, חמול עלי, הצל אותי, והושיע. פדני, גואלני, קדשני, טהרני, קרבני, למדני כי אתה אלהי ישעי אותך קויתי כל היום. מתי תבואה אלי.

ראה בעניי... הצל לקוחים למות (רוחני).

אנא בריה קלה שבים, מלמעלה מכל העולמות, המה היוצרים ישבי נטעים עם המלך במלאכתו, בתחילת המחשבה, ממני נמלך ונתיעץ בבריאת עולמו, והשתא אזלינא לפמא דלויתן... איה מקום כבודו. איה קדשתי.

רחם על נפשי רוחי ונשמתי, על גופי ואברי ובשרי ועצמי. בטרם אלך ואינני.quickly, before it’s too late, before it’s all over.

נפשי בכפי.

הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך (סליחות).

אנא כנה, עורי נא, התעוררי נא, עמדי נא, התיצבי נא, קומי נא, חלי נא, בעד הנפש חני נא, פני דר עליון (יוצר ליום הכיפורים, ועיין ליקוטי תפילות ס).

אל תעזבני, ואל תטשני, ואל תשכחני, ואל תזנחני, אל תסתר פניך ממני, אל תתעלם ממני, אל תדיחני, אל תרחיקני, אל תרחק ממני -

Not for a second, not for an instant, not for a bechina, not for anything

אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני (חסדך ואמתך תמיד יצרוני – תהלים מ:יב) – don’t shut me off from You

חושה לעזרתי. מהר להצילני. ענני. אל תעמוד מנגד.

אל תבישני משברי (תהלים קיט:קטז)

I need You (when saying multiple times, best to drop the I), I need You so much, I want You so much.

I’m screaming to/for You, I’m begging You, crying, pleading, I’m imploring. Desperate. Craving, longing, yearning. Thirsting, hungry, starving for You. Now, quickly, hurry.

Have mercy and pity and compassion on me.  Won’t You have mercy… [You have to have mercy…].

I need to feel You loving me, to feel Your love…

To love You…. With all my heart, with all my soul, with all my being, with everything I got. To fear You. To surrender to You completely, to give myself over to You completely, to be completely Yours. To fill my whole consciousness with You. To be with You more and more, closer and closer, deeper and deeper, mamash in Your presence – נוכח פני השם. In awe, fear, trepidation, shame and embarrassment, of all my failings, shortcomings and inadequacy - קטנות, and utter ignorance of Torah, and bitul Torah on top of everything, and love, burning love and desire for You.

To fill all my limbs and veins and arteries and bones and flesh and all my senses with awareness of You, with love for You, with fear and trepidation of You, with awe from You, with התפארות בך, with התבטלות אליך.

Duch and duch – through and through.

To be consumed with love for You, infatuated, engulfed.

To bask in Your love.

על מה שוא בראתני (ע"פ תהלים פט:מח) –  if not - To know You intimately, passionately. Desire You.

To You, with You, for You, from You, by You. Engulfed, immersed, surrounded, engrossed in You, possessed by You. Wrapped up.

I need to feel You beating in my heart, pulsing and coursing through my veins and arteries, I need to feel You in my lungs on my tongue on my lips on my breath, I need to taste You, and hear You, smell You, and feel You, more and more…

I don’t want to be without You anymore. Don’t leave me to stagnate like this bereft, cut off, from You. I’m helpless without You. You are everything. Life itself.

Don’t forsake, abandon, desert, ignore, reject me. Don’t turn me away, don’t turn away from me. Pick me up. פנה אלי וחנני...

Please… Rescue, help, save, redeem, fix, me.

Cleanse me from all the disgusting things I thought and did, from all my sins שחטאתי שעויתי ושפשעתי לפניך,

return me בתשובה שלמה לפניך

heal me, fix me to be נאמן לפניך, קדשני טהרני.....

I’m still here, waiting for You, hoping for You – לך ה' קויתי, חיכיתי, איחל, אצפה.... 

נ נח נחמ נחמן מאומן



Wednesday, February 1, 2023

כאיש אחד בלב אחד - צועקים בהתבודדות - פרשת בשלח

 ב"ה

פרשת בשלח

 

יד:י ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י'.

ופרעה בגמטריא רבי נחמן ע"ה. את ע"ה בגמטריא ברסלב (=נחמן בן פיגא) נ נח. ויצעקו בגמטריא רפ"ב. והנה מצרים נסע, עם הג' תיבות והכולל, בגמטריא נון נון חית. בני ישראל אל, בגמטריא נון נון חית, עם הג' כוללים.

הראשי תיבות של: ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם, ושל: הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם ואת, עם הז' אותיות והכולל, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של:והנה מצרים נסע אחריהם וייראו, עם הה' אותיות, בגמטריא נ נח. הראשי תיבות של: והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו, בגמטריא נחמן ע"ה.

הסופי תיבות של: וישאו בני ישראל את עיניהם והנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י', בגמטריא רפ"ו סימנים שיש בלקוטי מוהר"ן קמא, ובגמטריא נחמן מאומן ע"ה.

אותיות היסוד (אלו שלפני הסופי תיבות) של: וישאו בני ישראל את עיניהם והנה, בגמטריא נ נח. אותיות היסוד של: אחריהם וייראו מאד ויצעקו ע"ה בגמטריא נ נח. אותיות היסוד של כל הפסוק חוץ מהתיבה הראשונה, עם הכולל, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. אותיות היסוד של: והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י', בגמטריא נחמן מאומן.

הראשי וסופי תיבות של: ישראל את עיניהם ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן, רבנו נחמן בן פיגא. הראשי וסופי תיבות של: וישאו בני ישראל את ע"ה בגמטריא ליקוטי מוהר"ן. הראשי וסופי תיבת של: ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את, עם הו' תיבות ושני כוללים, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי וסופי תיבות של: עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל, עם הי' תיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הראשי וסופי תיבות של: בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן.

פרש"י ז"ל נסע אחריהם בלב אחד כאיש אחד, ע"כ. וראיתי בשם האבני נזר, שלכן יראו בני ישראל. ופירש שבעצם הם נפרדים לגמרי זה מזה, וכאן על ידי שהיה להם רצון שוה היו כאיש אחד, אבל אצל בני ישראל רש"י פירש (בפרשת יתרו עה"פ ויחן שם ישראל) כאיש אחד בלב אחד, שבשרשם הם אחד, ורק צריכים להשיג רצון אחד. וראיתי כעין מה שאפרש, כי איש הוא על פי הדעת, כמו שרבינו גילה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה ז', שצריכים למלאות את האדם עם בני אדם, דהיינו בני דעת עיין שם. ובתורה לג רבינו הורה שצריכים לקשר הלב להדעת, שהלב יהיה ברשותו, שיכופף את יצרו, עיין שם. וכאיש גבורתו (והוא ענין תיקון הברית עיין תורה יא), ועיקר הגבורה הוא בלב (לק"מ תנינא תורה מג, ובעוד מקומות, ועיין תורה עב, גבורה תמן ס"א דאיהו יצר הרע). וזה מש"כ אצל בני ישראל כאיש אחד בלב אחד, ולהיפוך במצרים.

פרש"י ז"ל ויצעקו, תפשו אמנות אבותם, באברהם הוא אומר (בראשית יט:כז) אל המקום אשר עמד שם, ביצחק (בראשית כד:סג) לשוח בשדה, ביעקב (בראשית כח:יא) ויפגע במקום, עכ"ל. ויש לדייק מכאן שהאבות היו צועקים בתפלתם, וההתבודדות של ויצא יצחק לשוח בשדה, לא היה רק שקט והתבוננות, אלא צעקות. ותמיד בהתבודדות לחפש את הנקודות טובות, כמו שרבינו הורה בתורה רפ"ב – בגמטריא ויצעק"ו.

מפתחות: ופרעה הקריב – לקמ"ת יג, עט. ל"ה יו"ד א' יין נסך ד:כד, עכו"ם כד, אה"ע כתובות יט, אשות ד:יט. עלים לתרופה מכתבי מוהרנ"ת עה, צח. מכתבי ר' נתן ב"ר יהודה קכא, קלג, קמו. ימי שמואל ח"א הקדמה שניה, ח"ב פרק נד. סיפורים מר' שמואל הורוויץ ג'. נתיב צדיק פה, צז, קי.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Monday, April 18, 2022

קושיות על השם יתברך - קושיות על הצדיק - קושיות על התורה - נ נח

 ב"ה

ספר ליקוטי מוהר"ן

 

תנינא תורה נב

מה שקשה קשיות על הצדיקים זהו מוכרח להיות, כי הצדיקים מתדמים ליוצרם כמובא, וכמו שקשה קשיות על השם יתברך כמו כן בהכרח שיהי' קשה קשיות על הצדיק כי הוא מתדמה אליו ית'.                                ובענין הקשיות שקשה על הש"י מרגלא בפומי' לומר, אדרבא, כך ראוי להיות דייקא שיהי' קשיות על הש"י, וכך נאה ויפה לו ית' לפי גדולתו ורוממותו, כי מעוצם גדולתו ורוממותו שהוא מרוממם מאד מדעתינו, ע"כ בוודאי א"א שנבין ונשיג בשכלינו הנהגתו ית', וע"כ בהכרח שיהיו עליו ית' קשיות, כי כך נאה ויפה להבורא ית' שיהי' מרומם ונשא מדעתינו, שעי"ז קשה הקשיות כנ"ל, ואם היה הנהגתו כפי חיוב דעתינו א"כ הי' ח"ו דעתו כדעתנו, ע"כ.

עיין בשיחות הר"ן אות קמו, כי הצעקה בלבו בעצמה הוא בחינת אמונה, כי אף על פי שבאים עליו כפירות גדולות וקושיות עם כל זה מאחר שצועק על כל פנים בלבו בודאי עדין יש בו ניצוץ ונקודה מהאמונה הקדוש וכו' נמצא שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה והבן זה. וגם על ידי הצעקה זועין לאמונה, הינו שהצעקה בעצמה הוא בחינת אמונה כנ"ל רק שהאמונה הוא בקטנות גדול. ועל ידי הצעקה בעצמה יכול לזכות לאמונה הינו להעלות ולגדל את האמונה עד שיסתלקו הקושיות ממנו, ע"ש.

ועיין שיחות הר"ן קיח, שמעתי בשם רבנו ז"ל שאמר בלשון תמה: על השם יתברך קשה קושיות הרבה מאד. מה טוב ונעים להאיש הזה שזוכה לדעת שלם שיושב לו ורואה ויודע שאינו קשה שום קושיא כלל, והכל נכון וישר כי ישרים דרכי ה'. וכן אנכי שמעתי וכו' וכו' וכונתו היה כמתלוצץ מזה, שקשה לקצת בני העולם קושיות הרבה וגדולות על השם יתברך ח"ו. אבל באמת בודאי אסור להרהר אחרי דרכיו יתברך. כי בודאי צדיק ה' בכל דרכיו וכו'. רק שאי אפשר לשכל אנושי להבין דרכיו והנהגתו את העולם בשום אפן, ע"כ.

ועיין שיחות הר"ן אות מ' על הקושיות שאינם קושיות. ובשיחות הר"ן אות לב, על הקושיות של שטות, שבאמת זאת הקושיא הוא תרוץ וכו' על כן צריך האדם לסלק מדעתו ולברח מקושיות וכו' רק לחזק את עצמו באמונה לבד כנ"ל, ע"ש.

הרי מבואר שבודאי יש קושיות, וראוי להיות קושיות, רק שצריכים להגביר את האמונה, עד שלא יהיו אלו דברים קשים לו, ואדרבה מתוך אמונתו וידיעתו של גדולת השם יתברך, יבין שזה גופא התרוץ, דהיינו שראוי שיהיו קושיות כמבואר.

 

הנה רבינו הקדוש כתב כאן על הצדיקים ועל השם יתברך, שראוי להיות קושיות עליהם. ומצאתי בספר סוד ישרים לר' גרשון חנוך מאיזביצ'א שכתב כעין זה על התורה הקדושה. ז"ל ושאינו יודע לשאול את פתח לו. היינו כמו שאמר אאמו"ר וכו' (רבינו?!) אשר מי שלומד דברי תורה ואינו קשה לו בהם שום קושיא זהו סימן מובהק שלא נגע עדיין בדברי תורה, כי מאחר שהשכל של דברי ורה הוא באמת להיפך מהשכל של זה העולם, וא"כ מהיכן ישר בעיניו כ"כ ולא קשה לו שום קושיא אלא בטח לפי שלא נגע עדיין בהם. אולם מי שקשה לו ב"ד ומייגע א"ע אח"כ לתרץ זאת הוא ד"ת, ולכן מי שאינו יודע לשאול ואינו קשה לו כלום, זה בטח לא נגע עדיין בדברי תורה, לזה את פתח לו, היינו שצריכין להשתדל עמו ולפתוח לו דרך שיהיה ג"כ יכול לשאול ולתרץ, ולזה אמרו ז"ל בגמ' לעשות פעולות במכוון כדי שישאלו התנוקות, היינו למען שיהי' חידש בעיני הרואים ויקשה, כגון חוטפין מצה מלפני התנוקות כדי שישאלו, ע"כ.

והנה לדבריו התורה הקדושה בסוף כן מובנת, רק ראוי שיהיה מוקשה בתחלה, ואחר כך יזכה לתירוץ ולהבין את התורה. ויתכן שבזה התורה הקדושה שונה מהשם יתברך והצדיק, שמורם השם יתברך מעל על שאלה וקושיא, ואילו התורה נתנה לנו להבין ולהשכיל דייקא. אכן י"ל שגם בתורה, הרי תכלית הידיעה היא לדעת שלא נדע, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, שכל מה שזוכים להבין, באים להכרה יתירה שלא התחלנו להבין.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Saturday, November 13, 2021

לצעוק נ נח נחמ נחמן מאומן בשווקים וברחובות

 ב"ה

בספר חיי מוהר"ן  אות כג. ומהרנ"ת זצ"ל שמעו איך שמגלה לפניו ענין הזה שעשה מדעתה דנפשה, ומה שזוכין עי"ז, וגם מעצם הרגשתו בנעימות הדברים הקדושים האלה, נתבטל מגשמיותו, ויצעק בקול ואמר, גיוואלד ארוצה נא בשוקים וברחובות ואצעק אהה מה הם חושבים לנפשם. ומגדל תבערת לבבו עד שממש יצא מגדר אנושי, רצה באמת לרוץ ולצעק כנ"ל. ומיד חטף אותו אדמו"ר זצ"ל בבגדו, ואמר לו עמד כי תפעל כלל "שטייא דוא וועסט ניט פועלין", עכ"ל.

בסוף ספר שיחות מתוך חיי הסבא (עמ' תמג) סבא ישראל אמר על זה: "אז היה ככה, אבל עכשיו אפשר לרוץ ולצעוק!"

נ נח נחמ נחמן מאומן



Sunday, June 13, 2021

להאמין ולקבל שהכל לטובה - אבל לא לשיר על זה חלילה - רק להלל ולשבח את השם יתברך על מה שבאמת טוב לו ואז לצעוק לישועה על הצרה

ב"ה

בלקוטי הלכות 

חושן משפט ח"ב

הלכות הפקר ונכסי הגר (פריקה וטעינה ד:יד)

"כי באמת אם היו הכל שומעים לקול הצדיקי אמת לילך בדרך זה להאמין תמיד בה' יתברך שהכל לטובה, ולתן שבח והודיה תמיד לה' יתברך בין בטובו בין בעקו, כמו שכתוב, בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, בודאי היו מתבטלים כל הצרות וכל הגליות לגמרי וכבר היתה גאלה שלמה. אך עקר עכוב הגאלה בכלל ובפרט הוא על ידי רבוי החולקים וכו'" עכ"ל.

והנה בזמננו קמו אנשים שלא למדו ושמשו כל צרכן, ובדו מלבם פירוש עקום בדברים הנ"ל, #thankyouHashem , והקימו את הדברים הנ"ל לאות ומופת שיש עצה פלא לבטל כל הצרות והגלות, והוא על ידי שמשבחים ומהללים את השם יתברך על כל צרה וצרה, תיפח רוחם. והרי הגמרא כותב בפירוש, וכן מובא להדיא בלקוטי מוהר"ן ריש תורה ד', שהאידנא מברכין על הטובה הטוב והמטיב, ועל הרעה דין אמת, ורק לעתיד נוכל לברך על הרעה הטוב והמטיב [ומה שאומרים בשם הצל"ח הוא גם כן טעות גמורה, וז"ל הצל"ח במסכת פסחים דף נ – ולעולם הבא כלו הטוב והמטיב, פירוש שיראה למפרע שכלו הי' מדת טובה והיה לו לברך על הכל הטוב והמטיב, עכ"ל, ודבריו ברורים שעד שהאדם ישיג את השגת עולם הבא, רק אז למפרע ידע שהיה לטובה עד כדי כך לברך עליו הטוב והמטיב, אבל ח"ו להוציא מדבריו שהוא פוסק שיכולים כבר לברך הטוב והמטיב על סמך ההשגה העתידה. אכן לשון הקיצור ליקוטי מוהר"ן (תורה ד) מבואר שיכולים להשיג בעולם הזה השגה כזה לברך הטוב והמטיב על הכל, ז"ל ועל ידי זה זוכה לידע שכל מארעותיו הם לטובתו, ויברך על הכל הטוב והמטיב, שזאת הבחינה היא מעין עולם הבא, עכ"ל, וזה דרגה שלכאורה לא זכו אליה בכללי אפילו רבי עקיבא ורבו נחום איש גם זו, שהם סתם קבלו בשמחה ובאמונה את הגזירה, (ורבי עקיבא הפסיד את התרנגול והחמור אע"פ שזה היה לטובתו אבל הפסיד אותם – ובודאי גם זה היה תכלית הטוב אבל הוא לא ראה את הטוב בזה רק שעדיף לאבד אותם להינצל מהליסטים) אבל לא ממש ברכו עליה שהיא טובה], והמכחיש דברי חז"ל ודברי רבינו הקדוש בכלל אפיקורוס רחמנא ליצלן, ולא רק שמכחישים דברי חז"ל (וכן עיין במסכת מגילה דף לא ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות, ובתוספות שם פירשו משום דאמר הקב"ה אני אמרתי 'עמו אנכי בצרה' ואם כן אינו דין שיברכוני על הצרות שלהם. ועיין בשיח שרפי קודש ב:תרפד שפעם רבינו ביזה את רבי נתן, ורבי נתן המשיך לאכול, ורבינו הקפיד עליו וצוה אותו להפסיק. ועיין במסכת ברכות דף ס. שעל הרעה שיתהפך לטובה צריכים לברך ברוך דיין האמת), מכחישים את השכל, ופורקים עול מלכות שמים, שבן אדם בצער, על כרחך צריך לעשות חשבון נפש על מצבו, ולא חס ושלום לצאת מדעתו ולהשתגע ולהתחיל לשיר ולרנן [ומה שמצינו במסכת עירובין (יט.) אדם מתחייב הריגה למקום שותק שנאמר לך דומיה תהלה ולא עוד אלא שמשבח וכו', וברש"י שם נוחין לו יסורין שמקבלן באהבה, ע"כ, לכאורה היינו משום שדנו אותו בפירוט על עון מסויים, ומצוה עליו לקבל את פסק הדין, ולכן יש לו לשבח, אבל סתם יסורים מאמינים ואומרים שהם לטובה, אבל רק בעולם הבא משיגים באמת טובתם. ובזה י"ל הגמרא במסכת מגילה דף לא: אין מפסיקין בקללות, מנא הני מילי אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי דאמר קרא מוסר ה' בני אל תמאס, ר"ל אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. אמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתו"כ אבל קללות שבמשנה תורה פוסק, מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן, ע"כ. החילוק של אביי הוא שכל עוד שהיסורין הם כלליות ומן השמים אי אפשר להתיחס אליהם אלא כרעים, מה שאין כן מאחר שהם באים דרך משה, שהוא ראש סנהדרין, והם שייכים רק להיחיד, הוא בחטאו יומת, ומקבל עליו את הדין, אם כן שפיר יש היכולת להתיחס עליהם כתיקון. ועיין בשיחות הר"ן אות קב ז"ל ואפלו היסורין שיש לאיש כשר מחמת הצער של החרטה כשנזדמן לו איזה פגם או איזה עברה חס ושלום, אפלו אם חס ושלום עבר עברה ממש רחמנא לצלן, אחר כך כשזוכה להתחרט עליו אף על פי שיש לו צער גדול מאד ויסורים גדולים על שבא לידי מכשול או לידי עברה רחמנא לצלן, אף על פי כן גם אלו היסורין אינם יסורין כלל, כי זה הצער והיסורין שיש לו על שעבר עברה חס ושלום, אלו היסורין הם מוסיפים חיים להאדם בבחינת (משלי י:כז) יראת ה' תוסיף ימים, עכ"ל. הרי מדובר שהאדם מצטער ומתחרט על העברה שעשה, אז בודאי זה תקון ישר שאפילו בעולם הזה יש להכיר טובתו]. וכל הצדיקים כמו נחום איש גם זו, שהיה אומר שגם זו לטובה, דהינו שקיבל את הכל שהוא לטובה, אבל לא מצינו שהוא התחיל לשיר להשם יתברך ולהודות על הצרה, וכן רבי עקיבה, וכן רבינו הקדוש בעת שביתו נשרף, הוא קיבל את זה בשמחה, אבל לא התחיל לשיר ולהודות ולרנן להשם יתברך על זה, אפילו שהיה ממש בשמחה, כי עד שממש רואים ומרגישים הטובה אין זה שבח והלל להשם יתברך לשיר עליו, וזה פשוט וברור מאד. ואין כוונת רבי נתן פה אלא לקבל את הכל באמונה שלמה שהוא לטובה, ויכול להודות להשם שהיה יכול להיות הרבה יותר גרוע ר"ל[1]ואפילו להגיד תודה על המצב שלא טוב שאתה מאמין שהכל לטובה כי גם בעולם הזה מברכים על הרע ומודים שהכל לטובה, ולשיר ולהודות להשם על כל שאר הטובות שנעשים לו בכל עת, כמו שרבי נתן כתב בכמה מקומות שכן צריכים תמיד לעשות, למצוא דברים להודות עליהם להשם יתברך, ולהודות עליהם, וכן להודות על מה שלא הגיע לא יותר גרוע כמובא, ואז יכולים להתמודד עם כל מצב שבו נמצא, לצעוק להשם עליהם לישועה (לא לאבד את השכל ולהודות על הצרה[2], רק להאמין שהוא לטובה ועליו לצעוק להשם לישועה).

(בהשגחה, אחר שכתבתי את זה, מי שהוא הראה לי ממפרסם אחר, שכתב לפני ג' שבועות, בפרשת בשלח תשע"ט שאין עושים הודאה רק על הטובה, והביא (אות טז) איך שהשכינה מצטער כאשר יש צרות בעולם, ושאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה (ב"ר ג:ו).) . ועיין במסכת שבת (קיח:) הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף, ופרש"י ז"ל, שנביאים הראשונים תיקנו לומר ברפקים לשבח והודיה, כדאמרינן בערבי פסחים, וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ, עכ"ל. ומזה יכולים לדון קל וחומר ובן בנו של קל וחומר שהנותן שבחים להשם יתברך על הרעה, הוה ממש לץ גדול רחמנא ליצלן וכמחרף ומגדף, השם ירחם.

והם מפרסמים ומבטיחים נסים על זה, ואני מאמין להם, כי זה בדיוק מה שמבואר במסכת עבודה זרה (נה.), יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין אותן שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני, ועל ידי סם פלוני, כיון שהגיע זמנן לצאת – הלך זה לבית עבודת כוכבים! אמרו יסורין, דין הוא – שלא נצא, וחוזרין ואומרים, וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן, אנו נאבד שבועתינו, ועיין שם שאדרבה העבודה מטעה את העולם לעבוד אותה רחמנא ליצלן בהראות להם קיום הדברים השם ירחם, וכן הוא ממש ככה, שזה רצון הסטרא אחרא להוציא בני אדם מהשכל, כמבואר בלקוטי מוהר"ן תורה א', שרוצה לעשות אותם משוגע ממש, וזה דרך שגעון להרבות בהודאה על יסורין – ועוד לחשוב שבאמת הגעת למדרגה כזו, השם ירחם.

וע"ע במסכת פסחים (נד:) ת"ר שבעה דברים מכוסים מבני אדם, אלו הן יום המיתה ויום הנחמה וכו' ע"ש ופרש"י ויום הנחמה, של כל אדם מתי יתנחם מדאגתו, ופירש הבן יהוידע (ד"ה שבעה) כיון שאם היה יודע, היה שמח בישועתו קודם שיגיע זמנה, וכיון שהקב"ה קצב לאדם מידה מסוימת של צער כדי שיתכפרו עוונותיו עד ליום ישועתו, ועל ידי ידיעתו את יום ישועתו יצטער פחות, אם כן נמצא שלא יתכפרו כל עוונותיו על ידי כך וכו' ע"ש. ובודאי על האדם להתגבר באמונה להאמין שהכל לטובה, ובזה בודאי יתכפר לו עונו. אבל על כל פנים מבואר שהאדם חייב להתיחס לגזירת השם יתברך שהוטל עליו לכפר עוונותיו.  ועיין בשיחות הר"ן אות קב ז"ל אבל איש כשר מאחר שמאמין בהאמת, ועקר תקותו הוא לעולם הבא, על כן חייו טובים מאד. כי כל מה שעובר עליו הוא מאמין שהכל לטובה כדי להזכירו שישבו מעוונותיו או בשביל כפרה על עוונותיו כדי שיזכה לחיי עולם הבא לטוב הנצחי וכיוצא בזה (והמשך דבריו מה שנוגע כאן הבאתי למעלה בענין שהיסורין הם לטובה ע"ש), ע"ש.


נ נח נחמ נחמן מאומן

(נדפס כאן פעם ראשונה 2/18/19, ועכשיו עם תוספות).

#ננח #ננחנחמנחמןמאומן #הודאה #לטובה #גםזולטובה #הכללטובה #כשםשמברכיםעלהטוב #ברוךדיןאמת #הטובומטיב #רבינחמן #ברסלב #ליקוטיהלכות #שלום #צרות #צרה #אמונה #בטחון #גןהשקר #להודות #נחוםאישגמזו #רביעקיבה



[1] וכמובא בספר צידה לדרך (ר"ו ע"ב הובא בחק לישראל פרשת וישלח יום חמישי) ואמרו הקדמונים כי אחד ראה לחסיד מכה ברגלו ואמר לו אני חס על המכה אשר ברגלך, ואמר לו אני מחזיק טובה ליוצרי שלא נתנה בעיני, עכ"ל. [וזה פשוט שלא החזיק טובה על עצם המכה – רק החזיק שהיה לטובה, ואפילו טוב לו עכשיו שהיה רק בגלו].

[2] ותמה עצמך, כאשר נפטר בן אדם, האם יתחילו להודות ולהלל להשם יתברך ברוך השם שלקח אותו?! יכולים להודות להשם על הרווחים שיש בפטירתו, שניצל מיסורים, ויש עכשיו ירושה וכדומה, אבל על פטירתו אין לנו אלא לברך דיין אמת, וזה פו"ב.נ נח נחמ נחמן מאומן


Monday, June 11, 2018

אל תאמרו מים מים

ב"ה

איתא בפרק אין דורשין (חגיגה יד:):

תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס, עלו לרקיע על ידי שם [רש"י], ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר [אלישע בן אבויה], ורבי עקיבא.
אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעים ברקיע אצל אבני שיש טהור [שהוא מבהיק כמים צלולין], הזהרו שאל תאמרו: הרי מים מים יש כאן ואיך נלך? ! משום שנאמר: דובר שקרים לא יכון לנגד עיני! וזה שיש הוא ולא מים. 
ורבו המפרשים בענין ההזהרה הזו שלא תאמרו מים מים (וע' בלקוטי מוהר"ן תורה נא שהוא ענין של שקר, כי מים מלוחים לא מרוים את הצמאה וצריכים עוד מים).

ונראה לפרש בס"ד כי מצינו כאשר דברו מרים ואהרן על משה בסוף פרשת בהעלותך, השם יתברך נגלה אליהם פתאום (במדבר יב:ד) ורש"י פירש שם: נגלה עליהם פתאום והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים, להודיעם שיפה עשה משה מה שפירש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר, ואין עת קבוע לדבור: עד כאן לשונו.

ולפי זה אתי שפיר מה שרבי עקיבא אמר להם שלא תאמרו מים מים, דהיינו שיקפידו על הפרישות והטהרה שלא יקרה להם שיצטרכו לצעוק מים מים.

וזה הזהרה הוא רק כאשר מגיעים אצל אבני שיש טהור, לדרגה כזו שמשתדלים תמיד להיות באור פני ה', ולכן אם לא מתנהגים בפרישות הרי זה שקר מיניה וביה.

נ נח נחמ נחמן מאומן



Saturday, April 4, 2015

צעק נ נח

ב"ה בפסח צועקים בתפלה. אורות היה לי ואמרתי את השחרית ברמה והם ביקשו להשתיק אותי אז יצאתי לחוץ ואף שם התלוננו ור מזו לי שאני מפריע, אז התרחקתי והתפללתי בציון של ר' עקיבא.
אחר התפלה הם קיבלו צעקות מריבות בסתמא מהשתיה ואז באה האשה וצעקה ובעיות וקללות והם המשיכו בה צעקות גם כן עד שהייתי צריך להתרחק עוד הפעם לציון.
ובסתמא הם לא אפילו שמו לב למה שקרה ... כי גם לזה צריכים זכות ליישב הדעת תמיד בחשבון נפש.
כדאי לצעוק נ נח להרים את הקול בקדושה ולא תפסיד רק תרומת נ נח!


Monday, September 22, 2014

תפלה לצדיק והתקשרות

700. תפלה לצדיק והתקשרות.

א] כ' בישעיה (מה:יד) שהשם יתברך מבטיח לעם ישראל: 'ואליך ישתחוו אליך יתפללו!', הרי מפורש שאין שום טעות להתפלל להצדיק ואפילו להשתחוות להצדיק (וכמו שהשבטים ואפילו יעקב אבינו השתחוו ליוסף הצדיק), ועיין בהמשך הפסוק 'אך בך אל ואין עוד אפס אלהים' ופרש"י ז"ל אך בך אל, יהיו מודים שאין אלוה אלא ה' לבדו, עכ"ל. הרי שרק דרך זה שמתפללים להצדיקים, יתגלה יחוד ה'!

הנה עוד מצינו בתורתינו הקדושה, ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' (במדבר יא:ב). מבקש מעשיר - תבקש מהצדיק, כי כל השפע בא דרכו. וע"ע בפ' כי תשא בפרש"י על הפסוק (לג:ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אהל מועד. והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אשר מחוץ למחנה, שמבואר, שזה שבא לבקש ה', אפילו מלאך השרת (דהיינו מעולם אצילות), בקשתו יביאו להצדיק (ואגב יש להעיר ש”כל מבקש” בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע”ה, וא”ש).

ב] וענין התקשרות לצדיק אין כאן מקומו, ואינו כמו שמבינים העולם, שהם מגשימים כל התורה הקדושה בעוונותינו הרבים. ועל כן הם טוענים ששמים הצדיק כאמצעי בינינו להשי"ת. ובאמת הפסוק אומר בפירוש, אנכי עומד בין ה' וביניכם (ואתחנן לפני העשרת הדברות), ובאמת יותר מזה אנו מצווים להלכה לקבל את התורה רק ע"י הצדיק, יעו' בשולחן ערוך הלכות קריאת התורה (או"ח קמא:ד) ז"ל אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולקרות, צריך שיעמד אחר אצלו, שכשם שנתנה תורה על ידי סרסור, כך אנו צריכים לנהג בה על ידי סרסור, עכ"ל!

אכן בה"ד על פי מה שפי' האלשיך, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם, ובחינת אין, כמו שאמר ואנחנו מה, הרי לא חצץ כלל, לא אפילו כזכוכית. [וע' בישראל סבא עמ' תז ז"ל יש ח"ו שאומרים שאנחנו עושים עבודה זרה מרבנו. אבל מה שאומר רבנו, מה שגלה רבנו, הוא גלה רק טפה מן הים מגדלתו, כלום, זה נעלם…עכ"ל. וראוי לציין גם כן שהגר"א כותב (אבן שלמה ה:ג) ז"ל תורה ומצות יש ביד האדם להשיגן, אבל יראה ואהבה פנימית, זה אין ביד האדם, והוא מתת אלהים, אלא כשאדם עושה את שלו, אז ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים, עכ"ל. ואילו בליקוטי מוהר"ן (תורה יז, ובעוד מקומות) מבואר שמקבלים אהבה ויראת ה' מהצדיק. ולפ"ז מבואר היטב שהצדיק, לפי הגר"א הוא ממש כאלקים (ויעו' בפירוש הרמב"ן עה"ת שפי' הפסוק אתה תהיה אלהים לפרעה ואהרן אחיך תהיה נביאך, דהיינו כפשוטו ממש). וכן ידוע הסיפור שהיה עם ר' נחמן הורדינקא סבא של מוהר"ן, מובא בכתבים של שמואל הורביץ ז"ל, שכדי להדליק הלולקא של הבעש"ט הטה את עצמו על הקרקע בפישוט ידים ורגלים, ואחותו שראה את זה וידעה מגדולת אחיה הקדוש תמה מאד על זה ונחלשה דעתו, והוא אמר לה, תדעי שאילו ידעת כמוני מי זה הבעש"ט היית חושבת שהוא השי"ת, אבל ב"ה יש לי יותר שכל ממך, ואני יודע שהבעש"ט הוא רק עבדו של השי"ת].

ג] ועצם קשר דברים מכונה צדיק. ואינו כעולם הגשמי שהחיבור הוא כבר דבר ניתוסף. אבל אי אפשר להבין את זה ולהסביר את זה לאנשים שלא רוצים לעזוב שטחיות ההבנה המגושם. ועל כן מסרבים ומתלוננים הם.

אבל מי שמבטל קצת ישותו, ודוקא כפי שמבטל ישותו, אינו דואג וחושש שהצדיק לוקח ממנו חלקו האישי בהשי"ת, ואדרבה מבין ומחשיב שכל זכות והתקשרותו להשי"ת נקרא על שם הצדיק, ואכמ"ל.

ד] ראוי לציין למה שאיתא בריש איכה רבתי (אות ט) ז”ל: רבי יצחק פתח (ירמיה נא, נא): בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית ה', את מוצא בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר (איכה א, י): ידו פרש צר על כל מחמדיה כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבאו בקהל לך. נכנסו לבית קדשי הקדשים ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים, לא הייתם אומרים שאין האמה הזאת עובדת עבודת כוכבים, ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כה, ח): יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה, באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר (צפניה ב, ט): לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה, כיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה, ע"כ. הרי שיש הלכה שצריכים לכוון בתפלה דרך קודש הקדשים, ומה יש בקודש הקדשים, הכרובים, ויכולים לטעות ח"ו שמתפללים להכרובים, והשי"ת כעס מאד על עלילה זו, שאין מקום לזה כלל, שצריכים להאמין בפשיטות שאף שאנו מכוונים התפילה דרך הכרובים, אין אנו מתפללים אלא להשי"ת. ובזה מובן כאשר כעס עליהם השי"ת נשבע דייקא לקעקע ביצתן, כי זה הבחינה של הצדיק, ואם הם מתילים ספק בכוונת התפלה, אז הם מתילים ספק בעסק הצדיק להעלות את התפלה, ולכן מדה כנגד מדה יקעקעו ביצתן.

ה] אביא כאן בעזה"י ההקדמה להאגרות של בעל הסולם (פרי חכם ח"ב):

אנו מבחינים בהרבה מדרגות ובהרבה הבחנות בהעולמות. ויש לדעת אשר כל המדובר במדרגות והבחנות, הכל מדובר מענין השגת הנשמות בערך מה שמקבלים מהעולמות. וזה לפי הכלל, מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.

והוא כי המלה שם יורה על השגה, כמו אדם הנותן שם לאיזה דבר לאחר שהשיג בו דבר מה, ולפי השגתו.

וע"כ כללות המציאות מתחלקת לענין ההשגה הרוחנית לג' הבחנות:

א': עצמותו ית'.
ב': א"ס ב"ה.
ג': הנשמות.

א: בענין עצמותו ית' אין אנו מדברים כלל. מטעם כי שורש ומקום הנבראים מתחיל ממחשבת הבריאה, אשר שם המה נכללים בסוד 'סוף מעשה במחשבה תחילה'.

ב: א"ס ב"ה. שענינו הוא מחשבת הבריאה, בסוד, רצונו להטיב לנבראיו בבחינת א"ס, המכונה א"ס ב"ה. והוא הקשר שיש בין עצמותו להנשמות. קשר זה מובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראים.

א"ס ב"ה הוא תחלת העסק. והוא נקרא אור בלי כלי אלא שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. הרצון הזה מתחיל מעולם א"ס, ונמשך עד עולם העשיה.

ג: הנשמות. שהם מקבלי ההטבה, מה שיש ברצונו להטיב.

א"ס ב"ה נקרא כן, משום שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' להנשמות, המובן אצלנו בסוד רצון להנות לנבראיו. וחוץ מהקשר הזה של רצון להנות אין לנו שום דיבור. ושם הוא תחילת העסק, והוא נקרא אור בלי כלי, אבל שם מתחיל שורש הנבראים, היינו, הקשר שיש בין הבורא לנבראים, הנקרא רצונו להטיב לנבראיו. והרצון הזה מתחיל מעולם א"ס ונמשך עד עולם העשייה.

וכל העולמות כלפי עצמם נבחנים כמו אור בלי כלי שאין בהם דיבור. והם נבחנים כמו עצמותו ית'. ואין בהם שום השגה.

ואל תתמה מה שאנו מבחינים שם הרבה הבחנות, והוא משום שהבחנות אלו הם שם בבחינת כח, אשר אח"כ, כשיבואו הנשמות, אז יתגלו ההבחנות האלו אצל הנשמות המקבלות את האורות העליונים כפי מה שתיקנו וסדרו, באופן שיהיה יכולת להנשמות לקבלם כל אחד לפי כוחו והכשרתו. ואז מתגלות ההבחנות האלו בפועל. אבל בזמן שאין הנשמות משיגות את האור העליון, אז הכל בערך עצמם נחשבים לבחינת עצמותו ית'.
[ה"ע ע' ליקוטי מוהר"ן תורה עו ד"ה ודע שהסתכלות עושה כלי, דהינו גבול וזמן. כי מוקדם ראותו הדבר הוא בלי גבול, וכשרואה הדבר, נעשה לו גבול ע"כ. וע' בליקוטי מוהר"ן תנינא א', שהנשמות הם מקומו של עולם]

ובערך הנשמות המקבלות מהעולמות, נבחנים העולמות בסוד א"ס ב"ה. והוא מטעם, כי הקשר הזה שיש בין העולמות להנשמות, היינו מה שהעולמות משפיעים לנשמות, זה נמשך ממחשבת הבריאה, שהוא בחינת יחס משותף בין עצמותו ית' להנשמות. והקשר הזה מכונה בשם א"ס כנ"ל. וכאשר מתפללים ומבקשים מהבורא שיעזור לנו, ויתן לנו מבוקשנו, הכוונה לבחינת א"ס ב"ה, ששם שורש הנבראים, שרוצה לתת להם טוב ועונג הנקרא רצונו להטיב לנבראיו.

והתפלה היא להבורא ית' שברא אותנו, ושמו הוא 'רצונו להטיב לנבראיו', והוא מכונה בשם א"ס. משום שהדיבור הוא לפני הצמצום. ואפילו לאחר הצמצום לא נעשה בו שום שינוי. שאין שינוי באור. ונשאר תמיד בשם הזה.

וכל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים מכונה שם א"ס ב"ה. וגלוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון הנקרא רצונו להטיב לנבראיו בלי סוף. וע"כ אנו מתפללים להבורא ית' שנקרא א"ס, שמאיר בלי צמצום וסוף. ומה שאח"כ נעשה סוף, זה תיקונים עבור המקבלים שיוכלו לקבל אורו ית'.

אור העליון מורכב מב' בחינות: משיג ומושג. וכל מה שמדברים בענין אור העליון הוא רק ממה שהמשיג מתפעל מהמושג. אבל כל אחד בפני עצמו, דהיינו, המשיג לבד, או המושג לבד, אינם מכונים בשם א"ס. אלא שהמושג מכונה שם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחינה מחודשת, שהוא חלק מהכלל. והוא מחודש בזה שנטבע בו הרצון לקבל. ומבחינה זו נקראת הבריאה בשם יש מאין.

ובערך עצמם נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט ואין שינוי באלוקות, שה"ס אני הוי' לא שניתי. ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו. כי זה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא, כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להטיב לנבראיו.

וכדי שנוכל להשיג מה שרצה שנשיג ונבין בסוד רצונו להטיב לנבראיו, ברא ונתן לנו את החושים האלה, וחושים אלו משיגים מה שמתפעלים מהאור העליון.

ובשיעור זה נעשו לנו הבחנות רבות. כי החוש הכללי נקרא רצון לקבל, והוא מתחלק לפרטים מרובים לפי השיעור שהמקבלים מוכשרים לקבל. בערך זה יוצא הרבה חלוקות ופרטים המכונים עליות וירידות, התפשטות, הסתלקות, וכדומה.

והיות שהרצון לקבל נקרא 'נברא' ו'בחינה מחודשת', לכן דווקא ממקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל – משם מתחיל הדיבור. והדיבור הוא הבחנות בחלקים של התפעלות. כי כאן יש כבר יחס משותף בין האור העליון להרצון לקבל.

וזה מכונה בשם אור וכלי. אבל באור בלי כלי לא שייך שם הדיבור, כנ"ל, כי אור שאינו מושג למקבל נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור משום שלא ניתן להשגה. ומה שלא משיגים, איך אפשר לתת לו שם.

ומזה נבין שבתפילה שאנו מתפללים לה', שישלח לנו ישועה, רפואה וכדומה, יש להבחין בזה ב' דברים: א', הבורא ית'. ב', דבר הנמשך ממנו.

בחינה א' שנבחנת לעצמותו ית', כאן אסור הדיבור כנ"ל. בחינה ב', הדבר הנשמך ממנו, שהוא נבחן לאור המתפשט לתוך הכלים שלנו, היינו לתוך הרצון לקבל שלנו, את זה מכנים בשם א"ס ב"ה. שזה הקשר שיש להבורא ית' עם הנבראים בחינת מה שרצונו להטיב לנבראיו. שהרצון לקבל נבחן לאור המתפשט, שבסופו מגיע להרצון לקבל.

ובזמן שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט, אז נקרא האור המתפשט בשם א"ס, והוא בא לידי המקבלים ע"י כיסויים רבים בכדי שהתחתון יוכל לקבל אותם.

נמצא לפי זה, אשר כל ההבחנות והשינויים נעשו דווקא בהמקבל בערך ולפי מה שהמקבל מתפעל מהם. אלא שיש להבחין בענין המדובר. כאשר מדברים בבחינות בהעולמות, מדובר בהבחנות בכח, וכשהמקבל משיג אותן בחינות, אז הם נקראים בפועל.

וההשגה הרוחנית היא כאשר המשיג והמושג באים יחד. כי באין משיג – אין שום צורה למושג, כיון שאין מי שיקבל את צורתו של המושג. לכן נבין בחינה זו בשם עצמותו ית', ואין שם מקום לדבר כלל. ואיך שייך לומר שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו.

ואין לנו לדבר אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השלחן, אז לפי חוש המישוש אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מדת אורך ורוחב, והכל פי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשלחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השלחן אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך כי אין אנו יודעים את חושיו.

ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו. וכך היה רצונו ית' שאנחנו נשיג אותו.

וזה פירוש: 'אין השתנות באור'. אלא, כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמ"כ באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים, עכ"ל.

והנה מה שבהקדמה הנ"ל מכנה לנשמות, שע"פ הנשמות כן יהיה בפועל בעולמות, מובן שעיקר הקמת וקיום כל העולמות הוא ע"י הצדיק יסוד עולם, שמשיג כראוי בהשגה גמורה, כי כל אחד יודע בנפשו מיעוט השגתו ובלי יכולתו להקים אפילו חלק קטן מרצונו יתברך להטיב עמנו, וע"כ השי"ת כביכול סומך על הצדיק יסוד עולם שע"י ועל פיו יצאו ויבואו כל העולמות עד אין סוף, וזה פשוט וברור. ובתוך ונכלל בהשגת הצדיק יסוד עולם, יהיה השגה פרטית של כל אחד ואחד. וממילא מובן איך שכל חיינו ותפילתינו ולימודנו הכל תלוי לגמרי בהצדיק יסוד עולם.