פרשת ויצא - שכיבה במקום בית המקדש

 ב"ה

כח:טז וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש י' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. הסופי תיבות של: ויאמר אכן יש, עם הג' אותיות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. הסופי תיבות של: יש ה' במקום הזה, עם הד' אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הראשי וסופי תיבות של: וייקץ יעקב, בגמטריא נ נח. הראשי וסופי תיבות של: אכן יש בגמטריא רבי נחמן ע"ה.

ואנכי לא ידעתי, פרש"י שאלו ידעתי לא ישנתי במקום כזה, עכ"ל. י"ל שהגיע לתכלית הידיעה שלא נדע, אכן אילו היה עדיין רק בבחי' ידיעה לא היה יושן במקום קדוש זה. וכמו שרבינו גילה (לקוטי מוהר"ן תנינא ז) שהשגת בן, בחי' השגת רבי אליעזר הגדול הוא בחי' שינה.

ק"ק כי לעיל בפסוק יב רש"י הביא ז"ל שכב עליה, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (חולין צא:), עיין שם. הרי הש"י בעצמו שם את כל ארץ ישראל תחתיו, ואפילו אם היה יושן במקום אחר, הרי הש"י היה מביאו תחתיו. וצ"ל שעכ"ז לא היה ראוי לו לישון שם, והשם יתברך הטוב בעיניו יעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

קדושת הציון הקדוש

 ב"ה

תנינא תורה קט

שמקום גניזתם של הצדיקים אמתיים הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש, (ובודאי אינו ארץ ישראל ממש), ע"ש. במכתב הרב דמעזבוז כ' שמעתי אשר אא"ז הרה"ק ה"ר נחום מטשרנובל היה על ציון הבעל שם טוב הקדוש ז"ל בימות החורף והיה אז שלג רב וכפור גדול וחזק, והוא עמד על הציון בפוזמקאות בלא מנעלים, ושאלו אותו על זה, ואמר שהוא מכוון ועומד על הרצועה של ארץ ישראל לכן אינו מרגיש את הקור, ע"כ.

 

עיין במדרש לקח טוב על הפסוק (שמות ג:ה) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, וביהושע כתיב (ה:טו) קדש הוא, לפי שארץ ישראל היתה כלה קדושה, והמקום ההוא מכלל ארץ ישראל, ואמר קדש הוא. אבל המדבר לא היה קדוש כלו אלא מקום הסנה, לפיכך אמר 'אדמת קדש הוא', מחמת המלאך שנראה במקום, עכ"ל.

 

עמש"כ בפרשת בהעלותך עה"פ (יא:יב) האנכי הריתי וכו' שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו.

 

בספר ימי שמואל [וזה ציטוט מהוצאה החדש בלי הצנזוריה] כז"ל ובפרט בפרט, ההתעוררות והבטול במציאות על ציון רבנו הקדוש, והפחד והבושה – מי שלא הרגיש אין יכולים להטעים. איני יודע אם הכהן הגדול ביום הכפורים היה לו פחד כזה והרגש ובטול, כמו השעה שהיינו על ציון הקדוש וכו' (והעקר זוכים להרגיש דוקא כשהיו קדם בארץ הקדש, כי אז יש לו כלים לאור נורא כזה שאין כמוהו), עכ"ל.

ודבריו צריך עיון, כי הלוא לפי המבואר בתורה תנינא קט הציון בעצמו בקדשת ארץ ישראל ממש, ומה נפקא מינה להיות קודם בארץ ישראל. ודבריו גם כן קשים, כי אם העיקר זוכים על ידי להיות קודם בארץ ישראל, אז כל שכן הכהן גדול שעומד בקודש הקדשים יש לו כלים להרגיש הקדושה, והרי מבואר בספרים שהעיקר הוא הכלים, כי הרי מלוא כל הארץ כבודו, ויותר ממה שהעגל רוצה לינוק וכו'. ותכף כאשר יש כלים הם מתמלאים.

לכאורה מוכח דסבירא ליה, שמה שהציון הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש, זה אינו אלא מצד הרוחני, ולכן עדיפא ארץ ישראל שקדושתה בעצם הגשמיות שבה. ולכן רק בארץ ישראל זוכים לבחינת כלים.

אכן צריך עיון האם באמת ניחא לו לומר כן, שרבינו לא נותן כלים חס ושלום. ומה למשל עם כל המניעות להגיע אליו, הם לא נותנים כלים?

וי"ל כוונתו, כמו שמצינו הרבה פעמים, שלומדים יסודות בתורה במקומות אחרים, ואחר כך כאשר חוזרים ללמוד רבינו, רואים שנכלל בדבריו אותם היסודות, אף על פי שלא היינו מבינים אותם היסודות לולא שלמדנו אותם בפירוש במקומות אחרים. וכן לעניננו, שיש יותר הרגשה כאשר קודם היה בארץ ישראל, אף על פי שרבינו נותן את הכל, עם כל זה יש יותר הרגשה כאשר לוקחים בפירוש את הכלים בארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

התחלת התורה מבראשית

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

ריט. והיה רגיל להזכיר כמה פעמים גדל עצם נפלאות הטובה שעשה לנו משה רבנו עליו השלום, שנתן לו את התורה ופתח בה, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וגלה לנו האמונה הקדושה בלי שום חכמות וחקירות, ע"כ.

רבינו שבח את פתיחת התורה משום שקובע האמונה בפשיטות, אכן עיקר הטעם שהתורה פתחתה כך אינה אלא משום שרצה לקבוע זכותם של בני ישראל לארץ ישראל כמבואר ברש"י בהתחלת התורה ז"ל לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב:ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים (תהלים קיא:ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו', ע"ש (וירשת הארץ היא משכר המצות וחושבה כמצוה, ועיין מזה באריכות ברא"ם ויפ"ת) ורבינו בעצמו מביא את במ"א. הרי מבואר שעיקר התורה הוא המצות, ואפילו כל ענין של התחלת התורה במעשה בראשית אינה אלא להקים זכותם של בני ישראל בארץ ישראל מקום המצות.

ולכאורה מבואר מזה גודל חשיבות עם ישראל, שהם חשובים אפילו יותר מהמסר שרבינו שבח, ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן מאומן 

פרשת ויצא - האם יעקב אבינו היה צדיק הדור בעוד שיצחק אבינו היה חי - קודשת ארץ ישראל מהצדיק

 ב"ה

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא.גמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

ועוד יש לראות מדברי חז"ל אלו, שהצדיק הוא הודה וכו', שאפילו בתוך ארץ ישראל, העיקר הוא הצדיק, שהוא החן והיופי. ואע"פ שזה דבר פשוט, ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה מ' שקדושת ארץ ישראל בא מהצדיק, עכ"ז הרבה צריכים הוכחות על זה. וכן ברש"י לקמן פסוק יג, קיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, ע"ש. כי יעקב לקח מאבני המקום וישם מראשתיו (פסוק יא), וכרש"י ז"ל זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, ע"ש, ומבואר שלא רק האבנים נעשו אחד, אלא כל ארץ ישראל התאחד תחתיו, שישכב עליו. ועיין במפרשים (חתם סופר, זכרון יוסף – (פיורדה תקל"ג)) שדנו ופלפלו איך יעקב אבינו שכב על אבני קודש, ועל כל פנים הקב"ה זה שהזמינו כמש"כ רש"י (פסוק יז) צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ע"ש. והרי רואים שכל ארץ ישראל ואפילו אבני קודש הקדשים – ויתכן שהם היו אבני המזבח של אבותיו, הכל אינו אלא לשמש הצדיק.

ועוד הרי מעשה שמים וארץ – כולל ארץ ישראל ביד אחד נבראו, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב שני ידים, כמבואר במסכת כתובות (ה.).

ובנין זה יש להזכיר שב' שבטים וחצי לא לקחו חלקם בארץ ישראל, אלא בחרו להיות בעבר לירדן מזרחה להיות בארץ שבו משה קבור, כמש"כ בפרשת וזאת הברכה (דברים לג:כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחקק ספון, ע"ש ברש"י.

נ נח נממ נחמן מאומן

Balfour Declaration

 ב"ה

July 19, 1922 – כג תמוז התרפ"ב - זה התאריך שסבא קיבל את הפתק הקדוש. ה' ימים אחר כך –

יום ב' שבת חזון כ"ח תמוז התרפ"ב – July 24, 1922 –הצהרת בלפור שהאומות (בעלות הברית) כבר אישרו את ונכללה במנדט הבריטי על פלסטין, אושר רשמית על ידי חבר הלאומים (League of Nations formally approved of the Balfour Declaration which was previously endorsed by the Alied powers)!

1 November 1922 – י' חשון תרפג (מחרת הילולא של ר' ישראל קרדונר בט' חשון) - ביטולה הרשמי של הסולטנות העות'מאנית בוצע על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, הסולטן הוכרז כפרסונה נון גרטה מהארצות שבה שלטה השושלת העות'מאנית מאז 1299.

March 3, 1924, הסתיים ממשלת האיסלם – Ottoman Caliphate, ששלטה בעולם משנות ה1300, וכבשו יותר מהעולם מהרומנים, והצליחו לרצוח ולאבד יותר ממאתים ושבעים מיליון אנשים. ואולי זה חלק ממה שסבא אמר לא ליתן את הננח לערבים. וכן מצינו שכשנתיים אחר לידת רבינו התחיל המרד לעצמיות של אמריקה.

והנה יש להבין ענין של בלפור – שבו ההשגחה האלקי מרמז לנו על הסכנה והטומאה של בעל פעור. שלמה קרליבך תמיד אמר שהשם יתברך בנה את ארץ ישראל על ידי החילונים כדי שיהיה ברור שהוא מתנת חנם ולא משום שום זכות [אכן מאד מעניין שבבנין בית המקדש השני, עזרא הסופר דוקא העלה עמו לארץ ישראל את כל הפסולים – קידושין סט.:]. אכן יותר מזה רואים, שהקימו בסמכות בעל פעור, והרי רק משה רבינו מציל את העולם מטומאת בעל פעור, בהיות קבור מול בית פעור. פעור בגמטריא ושמ"י ה' לא נודעתי להם (וארא ו:ג), הרי עיקר המלחמה להכניע בעל פעור על ידי שמו של הצדיק שהוא משותף בשם ה' (כדאיתא בירושלמי תענית פרק ב' ובעוד כמה מקומות – עיין לקמ"ת תורה סו), משה ע"ה בגמטריא שמו. ומפני שמי נחת הוא (מלאכי ב:ה), נחת בגמטריא בעל פעור. וזה דברי חכמים בנחת נשמעים כמבואר לקמן. וקבורת משה רבינו לא ידע איש מקומו, ובמקומו ניתן לנו את קבורת רבינו הקדוש באומן. והרי כל קיום ישיבתנו בארץ ישראל נגד הבעל פעור, אינו אלא על ידי רבינו באומן, וצריכים להביא את הציון לארץ ישראל.

עוד י"ל שהרי מבואר בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי הלכות שהטעם שהצדיקים קבורים בחוץ לארץ ומול בית פעור, שהם עומדים בבית הבליעה של הס"א ומכריחים אותו ליתן הקאות. ואולי זה הענין של בלפור, מה שנכרח הס"א לעשות הקאה.

התורה הראשונה בליקוטי מוהר"ן – דע כי על ידי התורה, נתקבלים כל התפילות וכו' והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין הן ברוחני הן בגשמי, כי עכשיו בעו"ה חן וחשיבות האמתי של ישראל נפל וכו' כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל וכו' עיין שם באריכות, ורבינו גילה שם הדרך לזכות להרים החן והחשיבות ביסוד של דברי חכמים בנחת נשמעים. נחת בגמטריא בעל פעור. רמז לבלפור כנ"ל שהאומות קבלו הצהרתו. וזה דברי – ראשי תיבות רבי ישראל דוב בער. דברי חכמים לבלפור בגמטריא תרפ"ב. נשמעים בגמטריא שיר, השיר שנתגלה, נ נח נחמ נחמן מאומן. וכן הסופי תיבות של דברי חכמים בנחת נשמעים ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

צריכים קטנות להגיע לארץ ישראל

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קמ. ועל כן לא היה יכול הבעל שם טוב זכרונו לברכה לבוא לארץ ישראל כי לא היה יכול לירד לתוך קטנות כזה, עיין שם.

מסופר על הבעל שם טוב שטרם שהפליג לים לארץ ישראל, אמר לאדל בתו ולמשמשו ר' הירש כי יכול לפרוש מטפחתו על המים ולעבור את הים הגדול בדרך זו. אבל בתנאי שבכל עת ישוו במחשבתם שם אחד ללא הרף. אדל הסכימה, אבל ר' הירש הסתפק ביכלתו. ומבואר שהבעל שם טוב לא היה אפילו ללכת רק עם בתו בלי שמש. אכן גם רבינו לקח שמש איתו. הרי שאין זה הנקודה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

להיות עם הצדיק ולהיות בארץ ישראל זה כל ההבדל אפילו אם חס ושלום מרגישים אחרת

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

שטו. ענה ואמר אפלו אם עוברים כמה שנים ואינו נעתק ועולה ממדרגתו למדרגה עליונה ממנה ביראת שמים, רק הוא עומד במדרגתו הראשונה כבתחלה, ואפלו אם הוא גרוע יותר מבתחלה, אם הוא מקרב לצדיק האמתי, ההתקרבות בעצמו הוא טוב בלי שעור וער (ואם לא היה מקרב להצדיק היה גרוע עוד יותר ויותר), עכ"ל.

עיין בספר המדות, צדיק קצח. לפעמים יש אחד שמקרב בהתקרבות גדול לצדיק ואינו מרגיש בעצמו שום יראת שמים, ידע כי אם לא היה מקרב לא היה ראוי לחיות כלל, ע"כ.

ועי' בסיפורים מר' שמואל הורוויץ, בסוף אות ג' ז"ל ופעם אחת סיפר ר' אברהם עם אנ"ש מקדושת ארץ ישראל, ואמר אתם חושבים שאני אומר רק שיש שם אנשים יראי שמים ולהם מועיל ארץ ישראל, יש שם גם חפשים (ואפיקורסים) וגם להם מועיל ארץ ישראל (שאינם כמו שהיו בחוץ לארץ), ע"כ.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מסכת גיטין - עד דף ז - דף יומי

 ב"ה

גיטין

ג*י, י*ט, ט*י, י*ן בגמטריא נון חית מם נון. ג, י*ט, ט*י, י*ן ע"ה בגמטריא רב נחמן מברסלב. גמל יוד טית יוד נון ע"ה בגמטריא נון נון חית, עם הט' אותיות. גט – גמל טית בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

 

ב. בפני נכתב ובפני נחתם, בגמטריא נון נון חית נון נון חית (-פעמיים נ נח, אחד על הכתיבה ואחד על החתימה).

 

ו: שלח ליה ר' אביתר (שהיה בארץ ישראל) לרב חסדא (-בבבל) גיטין הבאים משם לכאן אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

אביתר בגמטריא תרי"ג. אביתר גם מרמז על השיר פשוט כפול משולש מרובע, בסוד השם אבגית"ץ. א"ב פשוט כפול – נ נח, עד י', שהוא הסכום של א-ב-ג-ד. גם אב"י ראשי תיבות ישראל בער אודסר. ת"ר בגמטריא נ נח נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. וכתב בלי שירטוט – שיר ט' עולים וט' יורדים כידוע. גם בחי' תו"ת תפילה ותורה. במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין, כי ארבע זה כבר בחי' שיר פכ"ש מרובע (רש"י פירש שלא שמיע ליה הא דר' יצחק, אכן אפילו מהברייתא לא שמיע. והביאו במפרשים מר' נפתלי כץ שכיון שפירש את הפסוק שלא כפשוטו לא היה צריך שרטוט).

 

אמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא, ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה, בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן (יואל ד:ג) ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו, וכתב ליה בלא שירטוט.

פרש"י ז"ל שהיו משתהין בארץ ישראל ומניחין נשותיהן עגונות ובטלים מפריה ורביה, שנקל בעיניהם ילדים וילדות, ע"כ.

ותוספות פירשו ז"ל לפי שהן משתהין בארץ ישראל היו בניהם ובנותיהם משתעבדים בשביל מזונות והיינו בזונה, בשביל מזונות, ועוד כדאמר בירושלמי עובדא הוה בחד שמכר בתו ללמוד תורה והלך ולמד, עכ"ל.

ועיין בחתם סופר ובני יהושע שפירשו לשבח שעזבו את ביתם ובניהם בשביל ללמד תורה.

עיין בשיחות הר"ן רמא – שמעתי בשמו שהקפיד מאד על המלמדים שלומדים בעיר אחרת חוץ לביתם וקרא אותם בלשון גנאי גדול. ואמר שהמלמד שלומד חוץ לביתו דומה אצלו כמו שפחה כנענית, ע"כ [-רבינו בכלל לא רצו שאנשיו יהיו מלמדים, עיין שם בשיחות הר"ן רמ, ובספר חיי מוהר"ן תסה, תקצא].

והנה בין לרש"י בין לתוספות יש ענין שהיו משתהין, ואילו רבינו הקדוש כאשר הלך לארץ ישראל, רצה לחזור מיד לאחר שפסע ד' אמות. ועכ"ז הלך על דעת זה שאפשר שישעבדו קצת בני ביתו. עיין בסיפור נסיעתו לארץ ישראל, שבחי הר"ן ב:ו וכאשר שמעה אשתו זאת שלחה בתה אליו לשאל אותו איך אפשר לו להניח אותם, מי יפרנסם. והשיב כך: את תסעי למחתנך, אחותך הגדולה יקח אחד אותה להיות בביתו משרתת קטנה שקורין 'ניאנקע', אחותך הקטנה יקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות, ואמך תהיה משרתת קעכין וכו' עיין שם.

 

ותזנה עליו פילגשו רבי אביתר אמר זבוב מצא. עיין ספר המדות אהבה ב:ב אהבת אשה לבעלה נכר בזבובים ויתושים שבבית וכו'. אמונה ט – על ידי מעוט אמונה נתרבו הזבובים בעולם. המתקת דין קט- כיון שהגיע מדת הדין של מעלה על האדם, אף על פי שעדין אינם שולטין עליו, יכול להרגיש את מדת הדין על ידי הזבובים שבבית, ע"כ.

 

ז.

מפתחות:

והוא יפיל לך חללים: לק"מ ו:ב דף ו:.

אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהם צדקה: לק"מ סט:פז..

אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וכו' שוב אין מראין לו סימני עניות: לק"מ ד:ח דף ד..

נ נח נחמ נחמן מאומן

הדרך לארץ ישראל לקפוץ בחבלים - על פי הדף יומי סוף מסכת כתובות

 ב"ה

מסכת כתובות דף קיב.

קיב. ר"ז כי הוה סליק לא"י לא אשכח מברא למיעבד נקיט במצרא וקעבר א"ל האי צדוקי עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו א"ל דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה אלא מי יימר דזכינא לה.

עיין פרפראות לחכמה ח"ב.

 

רש"י פרש ז"ל נקט במצרא, יש מקום שאין גשר ומשליכין עץ על רוחב הנהר משפה לשפה, ואינו רחב לילך עליו כי אם אוחז בידיו בחבל המתוח למעלה הימנו קשור שני ראשיו בשתי יתידות אחת מכאן ואחת מכאן בשני עברי הנהר, עכ"ל. וזה מזכיר שגם רבי נתן בנסיעתו לארץ ישראל היה צריך לקפוץ על ידי חבלים, עיין ימי מוהרנ"ת ב:עט וכן הוליך אותנו מספינה לספינה דרך כמה ספינות, וכשיצאנו מספינה לספינה, ובאמצע עמדו ספינות קטנות נמוכים שבהם מוליכין חחטים מאדעס לספינה הגדולה וכיוצא בהם, על כן הכרחנו לירד לקצתם, כמו מעליה לארץ ובקצתם לא היה סלם ולא דרגות רק הכרחנו לירד בחבל, אבל מרב שמחתי ורחב לבי אז לא היה לי שום פחד כלל לירד בחבל מספינה לספינה על הים בדרך שלא עברתי בו מעולם, רק עברתי מספינה לספינה בזריזות כמו שעבר להבדיל המאטראס וכו' ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

כל המתים מביאים לארץ ישראל

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

קב. שמעתי בשמו שספר, בירושלים יש בית הכנסת שמביאין לשם כל המתים שבעולם, ותכף שמת אחד בעולם מביאין לשם תכף אותו המת, ושם דנין אותו היכן יהיה מקומו, כי יש מתים בארץ ישראל שנושאין אותן לחוץ לארץ וכן להפך כמובא (זהר תרומה קמא.) וכו' ע"ש.

עיין בפרקי דרבי אליעזר פל"ד ז"ל רבי חנינא אומר כל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ נפשותם נאספות לארץ שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. וכל המתים מן הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע חוץ לארץ וכו', ע"ש.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ענין הצדיק הרבה יותר חשוב ועיקרי מקדושת ארץ ישראל

 ב"ה

פרשת שלח

יג:כ ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ והימים ימי בכורי ענבים. היש בה עץ, עם האותיות והתיבות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה.

היש בה עץ פרש"י אם יש בהם אדם כשר שיגין עליהם בזכותו, עכ"ל. זה עוד ראיה מהרבה מקומות בחז"ל שענין של הצדיק עוד למעלה הרבה מקודשת ארץ ישראל. ואע"פ שזה דבר פשוט, ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן שכל קדושת ארץ ישראל בא מהצדיק, כמה אנשים צריכים הוכחות לזה.

פרשת ויצא

כח:י ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ויצא ע"ה בגמטריא נ נח.

הראשי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה, בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

הסופי תיבות של: ויצא יעקב מבאר שבע וילך ע"ה בגמטריא ברסלב. הסופי תיבות של: מבאר שבע וילך חרנה בגמטריא ברסלב ע"ה.

רש"י פירש ז"ל לא היה צירך וכו' ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות (רות א), ע"כ, והוא המדרש רבה (סח:ו). ויש לדייק בלשונה, שיציאת צדיק, ולא כתב הצדיק (ומש"כ אח"ר שבזמן שהצדיק, הצדיק, היינו אותו צדיק שאנחנו מדברים בו), היינו שאין הדבר תלוי כאן במה שיעקב הוא מיוחד, וכמו שמצינו שהוא בחי' שבאבות, אלא אפילו כל צדיק. והגור אריה הוכיח את זה לענין מה שרש"י הביא דוגמא מנעמי.

והנה במדרש רבה שאלו על זה, שתינח אצל נעמי, שלא היתה שם אלא אותה הצדקת בלבד, אלא הכא דהוי יצחק ורבקה, ותירצו ז"ל רבי עזריה בשם רבי סימון אמר לא דומה זכותו של צדיק אחד לזכותו של שני צדיקים, ע"כ. והכוונה בשני צדיקים לכאורה לשלושה צדיקים שהיו שם מעיקרא, יצחק ורבקה ויעקב. ואף על פי שהתירוץ נראה קצת דחוק, כי לשון חז"ל היה שהצדיק הוא הדרה וזיוה, ולשון זה אינו משמע סתם תוספת, וצ"ל שבדרך כלל הצדיק הוא הודה וזיוה, ולכן אפילו כאשר יש עוד צדיקים שנותנים הוד וזיו למקום, מ"מ כאשר אחד מהם עוזבת, יש פגם בהודה זיוה והדרה. על כל פנים גם כאן מדוייק במדרש שלא דחו לתרץ שיעקב יותר מיוחד מיצחק ורבקה, שיעקב הוא בחיר שבאבות וכדומה, ולכן אע"פ שהשאיר שם שני צדיקים, הוא היה הודה וזיוה וכו', אלא דחקו ליישב כנ"ל שכל צדיק בעלמא מוסיף ומגרע בהודה וזיוה של המקום.

ומכאן יש לפקפק טובא על מכתב ר' געצ'י ז"ל לחבריו בפולין (ספר נחלי אמונה, מכתב כא) שרצה שכולם יקראו ויקחו מוסר הלכה למעשה, וכמה הבינו שעיקר הנקודה והמסר של המכתב במש"כ ז"ל וזה פירוש ויהי עשו איש שדה, היינו שינק רק מבחי' שדה מבחי' יצחק. והוא היה צריך לבוא לצדיק שבדורו בחי' יעקב, והבן כי נכון הוא בע"ה.     ונצרך לעובדה ולמעשה בכל דור ודור ופלאי הוא, ע"ש.

והרי הוכחנו לעיל כמה שמדוייק במדרש ובלשון רש"י לא לעשות יעקב אבינו באותו מעמד כבחיר ומיוחד מעל ליצחק, והשוו אותם שהיו שני צדיקים. וזה לא מונע לפרש שעשו היה צריך להכניע את עצמו ליעקב וללמוד ממנו, אבל לא מחמת ענין של "צדיק הדור".

ועוד יש לראות מדברי חז"ל אלו, שהצדיק הוא הודה וכו', שאפילו בתוך ארץ ישראל, העיקר הוא הצדיק, שהוא החן והיופי. ואע"פ שזה דבר פשוט, ורבינו כבר גילה בליקוטי מוהר"ן שקדושת ארץ ישראל בא מהצדיק, עכ"ז הרבה צריכים הוכחות על זה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

מקום הצדיקים האמיתיים בחינת ארץ ישראל

 ב"ה

פרשת בהעלותך

יא:יב הֶאָֽנֹכִ֣י הָרִ֗יתִי אֵ֚ת כָּל-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אִם-אָֽנֹכִ֖י יְלִדְתִּ֑יהוּ כִּֽי-תֹאמַ֨ר אֵלַ֜י שָׂאֵ֣הוּ בְחֵיקֶ֗ךָ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יִשָּׂ֤א הָֽאֹמֵן֙ אֶת-הַיֹּנֵ֔ק עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתָּ לַֽאֲבֹתָֽיו.

הריתי, עם הה' אותיות, בגמטריא נון נון חית. הריתי את כל, בגמטריא הפתק נ נח נחמ נחמן מאומן. ילדתיהו כי, עם הב' תיבות, בגמטריא רבי נחמן מאומן. ישא בגמטריא רב נ נח ע"ה. את ע"ה בגמטריא ברסלב נ נח. נשבעת בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה ע"ה.

הראשי תיבות של: תאמר אלי שאהו בחיקך, בגמטריא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן. הראשי תיבות של: כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את, בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של : האנכי הריתי את כל העם ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: ילדתיהו כי תאמר, ושל: כתאמר אלי שאהו, בגמטריא נ נח נ נח. הסופי תיבות של: ישא האמן את הינק ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמנ חמן מאומן. הסופי תיבות של: האמן את הינק על האדמה אשר בגמטריא ברסלב נ נח נחמ נחמן מאומן.

צ"ע מש"כ על האדמה אשר נשבעת לאבתיו, והרי אדרבה משה רבינו היה נגזר מליכנס. ועיין תרגום יונתן – עד זמן ימטון לארעא דקיימתון לאבתהון. ויש שרצו לפרש על פי אדרת אליהו שמשה רבינו היה טוען ומבקש כאן שיצוה לישא את ישראל בארץ ישראל. ובספר זאב יטרף מפרש שאכילת בשר היה פגם בדרגה דמשה, ואינו שייך אלא כאשר יכנסו לארץ ישראל (ולפי זה התרגום יונתן מובן להיפוך מהעולם), ורק בהסתלקות דרגה דמשה שייך אכילת בשר. ועיין בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קט ז"ל ואמר כי (תהלים לז) צדיקים יירשו ארץ, הינו שהצדיקים אמתיים יורשים ארץ ישראל, שזוכין שמקום גניזתם (אומן – האמן) הוא קדוש בקדשת ארץ ישראל ממש, ע"כ. אכן כאן כתוב בפירוש על האדמה אשר נשבעת לאבתיו, משמע ארץ ישראל גופא.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ארץ ישראל נישג על ידי געגועים ורצונות - דף יומי מסכת מגילה דף כו

 ב"ה

כו. ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מוזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפזיכן לשכינה (פרש"י שהיה ארון בחלקו), ע"ש. – מסכת יומא דף יב.

הרי מבואר שבתחילה מקום הארון לא היתה קבוע להיות בחלקו של בנימין, והיתה אפשרות שתשכון השכינה במקום אחר, ורק מחמת צערו של בנימין קבעה השכינה את מקומה בצד מערב, כדי שיהיה קודש הקדשים שבו הארון בחלקו של בנימין שבמערב, כן מבואר בריטב"א (יומא יב. ד"ה מה).

ובזה יש להעמיק בדיבור של רבינו מובא בשיח שרפי קודש (ב-קכב) ספרו לרב מחמעלניק מחתנו של רבנו, שהרב מואלטשיסק (גם הוא מחתנו של רבנו) כבר מתגעגע ארבעים שנה שיזכה לבוא ולהיות בארץ ישראל, ואמר הרב מחמעלניק: מה הרעש והגעגועים משך ארבעים שנה לבוא לארץ ישראל? לוקחים מעות ונוסעים! – כשספרו זאת לרבנו, אמר: הרב מואלטשיסק שיש לו געגועים לארץ ישראל, יזכה לבסוף להיות בארץ ישראל, והרב מחמעלניק, שאמר שלוקחים מעות ונוסעים, לא יהיה בארץ ישראל. וכך הוה וכו'.

שהרי אצל בנימין הגעגועים ורצונות שלו פעל אפילו שהשכינה קבעה מקומה בחלקו, ואכן עכשיו על ידי הגעגועים ורצונות האדם יכול לפעול שיזכה להיות שחלקו יהיה במקום שקבעה השכינה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ציון רבינו הקדוש באדמת קודש של ארץ ישראל - לא פחות מהרב מטשעהרין

 ב"היידוע שהנאמנים לרבינו תמיד התפללו והשתדלו להביא את הציון של רבינו לארץ ישראל, כמו שרבינו אמר בפירוש שהוא רוצה לנסוע שנית להסתלק בארץ, וכבר הארכנו בזה במקומו. וכנגד הקול דקדשה יש תמיד קול ההברה, שאומרת אסור לגעת בציון חס ושלום, כידוע. ובשום פנים ואופן יתנו לקיים רצון האמיתי של רבינו. וכבר מוכח מאד שאין כוונתם לשם שמים, כי אם באמת ענין של רבינו היה חשוב, באותו זמן שהנאמנים היו טורחים ומשתדלים במסירת נפש להביא את הציון לארץ ישראל, למה הם לא עסקו בשלהם - לפתוח את הגישה לציון הקדוש באומן - למה למשל לא השתדלו לפתוח את השדה תעופה באומן?! רק עסקו לרכוש ולעשות כסף וכדומה השם ירחם.

והנה מצינו אצל אחד מחסידי ברסלב הוא הרב מטשעהרין ז"ל שכתב בצוואה (נדפס בספר כוכבי אור) ז"ל

 

יב

עַל עֲלִיַּת בֵּיתִי מֻנָּח כָּעֵת שְׁנֵי טָארְבִּילֶיךְ (שַׂקִּיקִים) עִם עֲפַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ בָּהֶם עָפָר פָּשׁוּט וְנִשְׁחָק, וְעָפָר לָבָן וְקָשֶׁה כָּאֶבֶן. עַל־כֵּן יַכְתִּישׁוּ זֶה הֶעָפָר לָבָן גַּם־כֵּן, וִיפַזְּרוּ הֵיטֵב מִזֶּה הֶעָפָר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל גּוּפִי הַרְבֵּה, וְעַל כָּל אֵבָרַי וּבִפְרָט עַל בְּרִית קֹדֶשׁ, וְיֹאמְרוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הַפָּסוּק "כִּי דַּם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְכוּ' וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ". וְכָל זֶה יִהְיֶה בִּשְׁעַת
הַהַנָחָה לַקֶּבֶר.
וּמִגֹּדֶל חִבַּת אַדְמַת קֹדֶשׁ לְכָל יִשְׂרָאֵל עַל־כֵּן יַשְׁאִירוּ קְצָת מֵהֶעָפָר הַלָּבָן שֶׁלֹּא נִשְׁחַק אֵצֶל בְּנֵי בֵּיתִי לְקַיֵּם: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ" וְכוּ', וְלִהְיוֹת לָהֶם לְזֵכֶר עוֹלָם שֶׁזָּכִיתִי בָּעוֹלָם הַזֶּה לִהְיוֹת בַּחַיִּים חִיּוּתִי בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וּלְנַשֵּׁק אֶת אַדְמָתָהּ אַדְמַת קֹדֶשׁ. וְעַל־יְדֵי כָּל זֹאת יִתְעוֹרֵר הַתְּשׁוּקָה גַּם אֶצְלָם לִזְכּוֹת לָזֶה. וְאוּלַי אֶזְכֶּה עוֹד אֲנִי וְהֵם, אוֹ עַל־כָּל־פָּנִים הֵם לְבַדָּם לִישִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלִקְבֹּעַ דִּירָתָם שָׁם, בְּוַדַּאי אַשְׁרֵי לָהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם. מִי יִתֵּן שֶׁאֶזְכֶּה
לָזֶה בְּחַיַּי גַּם אֲנִי וְכָל בְּנֵי בֵּיתִי שֶׁיִּחְיוּ.

ואם ככה ביקש וזכה אחד מחסידי רבינו, על אחת כמה וכמה עלינו לקיים את זה ברבינו, וכל עוד שהמתנגדים לא נותנים להביא את הציון של רבינו לארץ, לכל הפחות עלינו להביא הרבה עפר מארץ ישראל ולמלאות כל הקבר של רבינו מעפר ארץ ישראל, וגם המצבה שעל הקבר - שתהיה אבן גדול מארץ ישראל.

נ נח נחמ נחמן מאומן

איך זוכים לעלות לארץ ישראל

 ב"ה

הוספות לחיי מוהר"ן

אות נ' (ונמצא גם בסיפורים מר' שמואל הורוויץ אות א, ובשיח שרפי קודש ב:קכב) ז"ל סיפרו לפני רבינו ז"ל שהרב הצדיק מוואלטישסק (שהיה מחותנו של רבינו ז"ל) שאמר שארבעים שנה כבר כוסף ומשתוקק לעלות לארץ ישראל, ואמר הרה"צ מחמעלניק ז"ל (שהי' ג"כ מחותנו של רבינו ז"ל) למה צריכים כ"כ לכסוף, אם רוצים ליסע רק פותחים התיבה שמונה המעות, ולוקחים מעות ונוסעים. ואמר רבינו ז"ל שזה יסע ויבא לארץ ישראל, וזה לא, כי העיקר הוא הרצון והכיסופין, ע"כ.

בסוף ספר שיחות מתוך חיי הסבא (עמ' תמ) סבא ישראל אמר למישהו שביקש סגולה לעלות לארץ ישראל "תעלה! זה הסגולה!" ע"כ. ויש לעיין אם זה דבר כללי לימינו, שהיום כבר צריכים ליסע מיד (וכמו שסבא ישראל אמר שהיום כבר יש לצעוק בחוץ, עיין חיי מוהר"ן כג), או שסבא הכיר באותו האיש פרטי שלא היה הדבר תלוי אלא שיעלה.

נ נח נחמ נחמן מאומן

ארץ ישראל ירושת שם

ב"ה

רש"י בהתחלת התורה כתב ז"ל שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עכ"ל. וצ"ע שהרי רש"י בריש פרשת לך לך (יב:ו) כז"ל והכנעני אז בארץ, היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד:יח) ומלכי צדק מלך שלם, לפיכך (יב:ז) ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת, עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם, עכ"ל. הרי מבואר שלעולם ארץ ישראל היה שייך לזרעו של שם, ולא נתנה השם יתברך לאומות.

ועוד קושי יש לי בדברי רש"י, יעויין בפרשת נח כתוב (י:י) ותהי ראשי ממלכתו בבל וארץ ואכד וכלנה בארץ שנער (-בבל). פסוק יא: מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה וכו' ופרש"י כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד, ומורדין במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם (ב"ר לו, ד), עכ"ל.

וקשה כי בהמשך כתוב (י:כא) ולשם ילד וכו' (י:ל) ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם. וכו' (יא:א) ויהי כל הארץ שפה אחת וכו' (יא:ב) ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם, ופרש"י בנסעם מקדם, שהיו יושבים שם, כדכתיב למעלה ויהי מושבם וגו' הר הקדם, ונסעו משם לתור להם מקום להחזיק את כלם, ולא מצאו אלא שנער, עכ"ל. ומשמע שיציאתם לשנער כבר היה בכוונה לחטוא, אז למה הלך איתם אשור לשנער ורק אז פירש מהם.

נ נח

צריכים להביא את ארונו של רבינו הקדוש כדי לכבוש את ארץ ישראל

ב"ה

המעיין במסכת סוטה (דף יג.) יראה גודל הכח של ארונו של יעקב אבינו, וגודל הכח של יוסף הצדיק. וכתוב שם שכל הארבעים שנה שהיו במדבר היו שני ארונות הללו - אחד ארונו של יוסף ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה וכו' עיין שם בסוף העמוד.

והנה גם בכניסתם לארץ ישראל שנסעו לכבוש תחילה את יריחו, היה ארון של יוסף הולך לפניהם, כמו שכתוב (יהושע ג:ד) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו, לשון רבים, וכמו שפרש"י שם ז"ל שני ארונות היו, של שכינה ושל יוסף מהלכין יחד, עכ"ל.

ומזה נוכל לשער קצת בדעתינו כמה תועלתי יהיה כאשר נזכה להביא את ארונו של רבינו הקדוש לארץ ישראל במהרה בימינו אמן. 

נ נח נחמ נחמן מאומן

החלום של רבינו להיות בארץ ישראל

ב"ה 

בספר חיי מוהר"ן אות צג. יום שני כ"ד איר תק"ע באומין, ספר לי חלום שחלם לו באותו הלילה. וראה בחלום שהיתה חתנה והלך גם כן אל החתנה והיה יודע שם החתן. והסתכל וראה שם אדם מעולם הבא הינו אדם מת. ויתפלא מאד ואמר בדעתו הלא אם יראו אותו העולם יהיה רעש גדול מאד. והיה יודע שם זה המת גם כן, ואמר שהשמות אלו של החתן ושל המת אינם שמות העצם רק הם שמות ממש שמרמזים למה שמרמזים כמו כל שמות הקדושים. אחר כך ראו גם העולם את המת הנ"ל ודברתי עמהם הלא זהו מת, ואמרו אף על פי כן, ולא היה אצלם שום חדוש כלל.                        אחר כך הוטב בעיני לילך שם לאיזה בית הכנסת באשר שמשם יהיה טוב יותר להסתכל על החתנה, וסבבתי שם (כזה) והיה מורה בעצבע איך היה מסבב, ובאתי אל הבית הכנסת והיו מזמרים שם (הינו במקום החפה) להחתן בזו הלשון: "איין בחור איז דער. איין חתן איז דער" בחור אחד הוא זה, חתן אחד הוא זה. וגם ידעתי את הנגון והיה נגון יפה, נגון של שמחה. והייתי מסתכל שם מן הבית הכנסת הנ"ל, אחר כך גם שם לא הוטב בעיני והלכתי לביתי. ובאתי לביתי ומצאתי שהחתן הוא שוכב על הארץ ונערתי אותו, הלא מזמרים לך כל כך וכו' כנ"ל ואתה שוכב כאן.             (והדברים סתומים מאד, ואחר כך אמר רבנו ז"ל בעצמו שהוא פלא ששם היו מזמרים ל וכל כך וכאן הוא שוכב. והדבר סתום ונעלם מאד) ואמר שבחלום נראה לו שהמקום ששם בית הכנסת יש לו שם אחר והמקום שהלך שם לביתו יש לו שם אחר (ואמר שידע ושכח, ואני מספק אם על הנגון אמר שידע ושכח אם על אלו השמות של המקומות אמר שידע ושכח, אבל שמות הנ"ל של החתן והמת אמר שהוא יודע אותם עדיין) ואמר שיש עוד בזה דברים שראה בחלום הנ"ל, עכ"ל.

והנה לקמן באות קצז, רבי נתן מביא שיחה ארוכה של רבינו שממנו נמשך לספר מהחלום הנ"ל, כי קודם רבינו דיבר על איך שיש לו רצון להשליך את העולם ולא לעסוק לקרבם, ונמשך לגלות שעיקר העבודה הוא הבחירה, לדעת במה לבחור, ועל זה היה לו יסורון איך לבחור, אם לעסוק בעיקר בעזרת החיים או המתים, ומזה רבינו המשיך לגלות בחירתו להיות באומן ולהיות קבור שם, ואחר כך סיפר החלום הנ"ל.

הרי שיש סמיכות גדול לפרש שהחלום קשור מאד למקום קבורתו ולענינים הנ"ל. ואולי נוכל לפרש שבית הכנסת  זה בחינת ארץ ישראל, ושם בארץ ישראל רבינו נתגלה בשם החדש שלו, נ נח נחמ נחמן מאומן, והוא שם ממש המרמז למה שמרמז לא סתם שם העצם. ולאחר פטירת תלמידו היקר, וגם הוא בעיקר בחתונה באומן, אבל קמו אנשים שטענו, ששניהם אחד, חתן אחד הוא זה, והיה נדמה שיותר טוב לראות את החתונה משם בארץ ישראל, אבל בסוף לא הוטב בעיניו, והרי רבינו עוד נשאר שוכב באומן. ועוד לא נגמר, כי יש עוד דברים בחלום, כי עיקר החלום של רבינו ושל כולנו להביא את הציון לארץ ישראל בב"א.

ועוד צריך הרבה עיון בכל זה, וכתבתי רק לפתוח את הרעיון.

נ נח נחמ נחמן מאומן

הביזיון של ישוע

ב"ה

במסכת ערכין (דף לב:) מבואר שעזרא הסופר ביקש רחמים מהשם יתברך לבטל היצר הרע של עבודה זרה, ונענה בחצי, והגמרא מקשה על יהושע בן נון למה הוא לא ביקש והתחנן להשם יתברך על זה, והגמרא אומרת שבאמת זה טענה חזקה נגדו ובגלל זה אחד מהפסוקים הקדושים מהנביא לא קורא אותו יהושע אלא ישוע! והא לך לשון הגמרא עם פירוש "חברותא":

ואידך התנא שסובר שקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא, איך יפרש את הפסוק בנחמיה שלא עשו סוכות עד ימי עזרא?

ומשנינן: שאין משמעות "סוכות" כפשוטו, אלא דבעי עזרא רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא של עזרא עלייהו על ישראל כי סוכה!

והיינו דקא קפיד קרא עילוייה דיהושע [שהקפיד הכתוב על יהושע] דוקא, שהזכיר הכתוב אותו ולא את אחרים, וגם דבכל דוכתא כתיב "יהושע" והכא כתיב בלשון גנאי: כי לא עשו מימי "ישוע" בן נון. והטעם: דבשלמא משה לא בעא רחמי על ביטול היצר של עבודה זרה דלא הוה לו זכותא דארץ ישראל שהרי לא נכנס לא"י, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל הקפיד הכתוב עליו: אמאי לא ליבעי [ביקש] רחמי.

ומבואר הדבר שהשם ישוע הוא גנאי.

ונראה לעניות דעתי שיש להביון יותר עמוק בגמרא זו, שכיון שיהושע לא ביקש והתחנן לבטל היצר הרע של עבודה זרה, מזה היה כח לכל הקליפה של הנוצרות שבונים על השם ישוע, שם רשעים ירקב.
ולפי זה מסתברא שכדי לבטל הקליפה של נוצרות צריכים הכח של ארץ ישראל, ולא מספיק אפילו הבחינה של ארץ ישראל שיש לצדיקים אמיתים, כי הגמרא הנ"ל הניחה למשה רבינו ע"ה שלא היה לו להתפלל על ביטולו של ע"ז מחמת שלא היה לו הזכות של ארץ ישראל. אכן יתכן שרבינו שזכה להיות בארץ ישראל כבר יש לו גם את הזכות הזו והכח לבטל אפילו הרע הזו, ועם כל זה בודאי כחו יהיה הרבה יותר חזק כאשר יהיה מושבו ממש בארץ ישראל, בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן

עיקר ביאור התורה הוא למעשה לקיים - ובפרט יישוב ארץ ישראל

ב"ה

בריש פרשת דברים (פסוקים ה-ח) כתיב:

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. ה' אלקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה. פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון וכו' ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ...

הרי כתוב שמשה רבינו ביאר את התורה לאמר, ולא המשיך לספר מה זה שאמר בענין באור התורה, רק המשיך בדיבור שלכאורה אין לו קשר לביאור התורה. ולכן יש להבין שזה מה שכתוב בהמשך שה' אלקינו דבר אלינו לעזוב את הר סיני וללכת לכבוש וליישב את ארץ ישראל, זאת ביאור התורה למעשה.

נ נח נחמ נחמן מאומן