הפסד של סמים

ב"ה

עיקר וכל תכלית היותינו בעולם הזה הוא דעת - לדעת, לידע ולהודיע את מציאת השם יתברך, יחודו וטובו יתברך. ועל כן פשוט מאד שכל דבר שמפסיד את הדעת הוא תכלית האסור ומסוכן מאד וצריכים להתרחק ממנו. וכן הכת השיכורים בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות מבעל תפילה, הכת היחיד שהמליך דוקא מה שרבינו מכנה "נכרי" זה כת השיכורים. כי זה ממש לא שייך ליהודי לאבד את הדעת לגמרי על ידי שתיה רחמנא ליצלן. וכן ידוע שסבא ישראל אמר שסמים זה גרוע יותר מניאוף, והרי נאוף זה מעשה אחד או כמה פעמים חס ושלום שנכשל, אבל הסמים ממש מאבדים את הדעת. ובנוסף, הרי רבינו גילה בכמה מקומות שעיקר הנסיון האמיתי בעולם הזה הוא הבחירה, ועיקר הבחירה, ובפרט אצל צדיקים, זה נסיון לדעת אמיתית רצון השם יתברך, ורבי נתן כותב שבעולם הזה באמת אי אפשר לדעת איפה אתה עומד, ואם כן איך בכלל אפשר לזרוק את השכל לדמיונות של סמים ולהמנע מהאפשרות בכלל לעמוד על דעת אמיתת קורות חייו.

ועיין בלקוטי מוהר"ן תורה רמה:

דע שיש חדרי תורה, ומי שזוכה להם, כשמתחיל לחדש בתורה, הוא נכנס בהחדרים, ונכנס מחדר לחדר ומחדר לחדר, כי בכל חדר וחדר יש כמה וכמה פתחים לחדרים אחרים, וכן מאותן החדרים לחדרים אחרים, והוא נכנס ומטיל בכלם, ומלקט משם אוצרות וסגלות יקרות וחמודות מאד - אשרי חלקו. אבל דע, שצריך לזהר מאד, לבל יטעה בעצמו, כי לא במהרה זוכין לזה, כי יש כמה וכמה חדושין שאינם באים משם, רק מהיכלי התמורות, כי את זה לעמת זה עשה אלקים. ואף שנדמה לאדם להשגה גדולה, אף על פי כן, גם שם יש חדושים נאים שנדמין להשגות.

 וכולו וכולו

ודע שכל אדם קדם שמשיג בתורה השגה של אמת, צריך לילך בהכרח דרך אלו היכלות התמורות, אבל הכלל שאסור לטעות בעצמו, לסבר שכבר בא אל ההשגה הראוי, כי אם יסבר כן ישאר שם חס ושלום, אבל כשידע שעדין לא התחיל לכנס לחדרי תורה האמתיים, אזי יתחזק בעבודת השם, וירבה בתפלות, ויפציר עד שיפתחו לו שערי הקדשה באמת, ואז יראה ההפרש. ואפלו אם עשה עבדות ותעניתים וסגופים בשביל השם יתברך, ואחר כך זכה לחדושין, אף על פי כן אל יעמד על זה לסבר שהם השגות של אמת הנ"ל, כי אפלו להדמיונות של היכלי התמורות צריך עבדות ותעניתים, ואפלו בתאוות עולם הזה יש דגמא לזה, וכו' וכו'.

הרי מבואר היטב איך אפילו בדרך הקדושה האדם צריך לעבור את היכלי התמורות, שלא ידע מה תורה אמיתי ומה דמיונות שוא והבל וקליפה רחמנא ליצלן, ואם כן איך יעלה על הדעת שיכול להגיע לשום אמת אם אפילו נוגע בקצה של סמים?!

ועוד הרי שנינו (סנהדרין ע.) אמר רב חנן (-ננח!) לא נברא ייון בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים שנאמר (משלי לא:ו) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, עד כאן. ופירש רש"י ז"ל לשלם שר לרשעים שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה. לאובד, היינו רשע שנטרד והולך לו, עד כאן לשונו.

הרי מבואר שהשיכרות - זה שלוקח את דעתו ורגישתו של האדם חוץ ממציאות של העולם הזה עולה לו ח"ו לשכרו לעולם הבא, ומפסיד את הנצחיות של שכר המעשים טובים שלו ח"ו. והוא נקרא אובד - רשע, רחמנא ליצלן.

ובסיפורי מעשיות משנים קדמוניות, מעשה מבעל תפילה, הכת היחיד שרבינו מכנה להראש שלהם ערל, זה היה כת השיכורים.

נ נח נחמ נחמן מאומן

פורים - מחיית הספקות של עמלק על ידי שמחה

ב"ה בארץ ישראל כל המועדים, הימים טובים הם יום אחד, חוץ מראש השנה שהוא יומא אריכתא, מה שאין כן בחוץ לארץ מחמת ספקא דיומא עושים שני ימים טובים. אכן בפורים יש כמה מקומות אפילו בארץ ישראל שנוהגים שני ימים מחמת ספקא דיומא, כמו טבריה שיש ספק אם דינה כעיר מוקפת חומה או לאו.

והנה ספק, ידוע גמטריא עמלק ימח שמו. ולכן פורים שהוא ממש נקבע על מחיית עמלק, דוקא בפורים יבוא לנו ספקות של עמלק, ובפורים נהרוס ונאבד לגמרי זכר עמלק, כי עיקר הניצחון וההירוס של עמלק והספקות זה על ידי שמחה. ולכן יבואו כל הספקות בפורים ונהפוך אותם אשר ישלטו היהודים על ידי שמחה.

וימי הפורים האלו לא יעברו, שמכאן ואילך כל פעם שיש ספק, יהיה לנו עוד שמחה. וכמו שקרה לי בתחילת התקרבותי לנ נח שמעתי אישה שואלת את בעלה מה לעשות כי היתה לה איזה שאלה על ספק ברכה, אז הוא ענה לה ואמר אז תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן! ובשמעי זאת דמי התחיל להרתיח... מה הקשר?! יש פה שאלה הלכה, צריכים לדעת מה לעשות, והוא בא ואומר תגידי נ נח נחמ נחמן מאומן?! אכן כמה הוא צדק... כי אין עצה ואין תבונה נגד הרע שכל יום מבקש להשמיד אותנו רחמנא ליצלן, רק להיות שמח בהשם יתברך וצדיקו, נ נח נחמ נחמן מאומן. 

ולכן נ נח נחמ נחמן בגמטריא שמחה ע"ה, ויהי אומן את הדסה היא אסתר, היה ממש מאמן את כל ההסתרות ואפילו את ההסתרה שבתוך ההסתרה - מאומן. וכמו שרבינו גילה בתורה כד, שעל ידי השמחה יוצאים מהיכלי התמורה, ששם שורש כל הספקות, על ידי השמחה נגאלים מכל התמורות.

ולכן הראשי תיבות של נ נח נחמ נחמן מאומן בגמטריא עמלק, בסוד ראשית גוים עמלק, ואחריתו -- באחוריים-- עדי אובד. עדי לשון כתר כידוע, והוא בחי' שמחה כמו שכתוב ושמחת עולם על ראשם. שהשמחה מאבדם. ולכן אפילו המילה שמחה מורה על זה כי שמחה זה ש-מחה לשון מחית עמלק והעצבות והעצלות והקרירות והספקות והכפירות. בב"א.

נ נח נחמ נחמן מאומן!