לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן

 ב"ה

לימוד תורה כראוי וכהוגן להאיר אור השם לתכליתו, הוא בחינת הליכה כמבואר בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת השם. 

וידוע מהמדעים שכל מה שחפץ ממהר ומתקרב למהירות של הליכת אור speed of light, החפץ מתגדל ומתגדל.

ולכן כאשר האדם לומד תורה, שהוא אור השם, וכל מה שהוא לומד כראוי בודאי הוא נוסע במהירות עצום. אכן בשאר האדם הוא כל המציאות, אין לו איפה לנסוע אלא לעצמו, וכל איבר וגיד בגופו יאיר יותר באור השם. והמותרות שבגופו לא שייכים כלל להליכה זו. אבל האוכל שבגופו, שהוא בתהליך להיות חלק מגופו, הרי הוא שייך להליכה ונסיעה זו. וכיון שהאוכל עדיין לא נכלל לגמרי בגופו, בבחינת אדם, הרי יתגדל ויתגדל, עד שיהיה אי אפשר להמשיך. ולכן לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, שהמן היה נבלע באיברים מיד. 

וי"ל בזה מה שחז"ל גילו שרוב ת"ח סובלים מהמעים.

[ועיין בספר המידות, ערך חדושין דאוריתא אות יא: צריך אדם לשמור מלומר דברי תורה בעת ובמקום שאינם נשמעים, ואפילו בעת ובמקום שנשמעים, צריך לשקול אותם כמה יאמר, שלא יהיה בבחינת (משלי כט:יא) כל רוחו יוציא כסיל. כי על ידי זה מביא חולאת שקורין 'גישוויליכץ' - swelling, bloating, כי החולאת הזאת בא על ידי התגברות המים שבדם, וזה (איוב כח:כה) לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה, ע"כ (ובענין השמירה הזו, ע"ע ערך לימוד ח"ב אות ח ואות י', ובליקוטי מוהר"ן תורה קלד, ותורה ס). ויתכן שבכח הרוח במשקל יכול להביא כל צלמו ודמותו במהירות של האור, אבל כיון שהוציא רוחו, שוב אינו יכול להתמודד, ויתגבר המים בהגדלה כנ"ל]

שוב ראיתי שכבר כתבתי עיקר הרעיון כאן באנגלית לפני כשבע שנים NaNach: לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן – The Torah was not given – except to those that ate the manna (naanaach.blogspot.com)

נ נח נחמ נחמן מאומן