Donate to NNNNM!

Translate

Welcome to Na Nach!

FREEDOM - LIBERTY - EMANCIPATION

Monday, May 13, 2024

קצת חידושי תורה מהשבוע של פרשת קדושים

 ב"ה

יט:יט פרש"י חקים אלו גזרות מלך שאין טעם לדבר, עיין שם. וקשה הלוא בודאי יש טעמים לכל החקים. וי"ל ש'דבר' גם מלשון דבר אחד לדור, מנהל. והחקים אינם מוכרחים להנהלת העם. טעם אלקים ע"ה בגמטריא דבר.

 

לא תקם ולא תטר וכו'

פרש"י לא תם, אמר לו השאילני מגלך, אמר לו לאו, למחר אמר לו השאילני קרדמך, אמר לו איני משאילך וכו' וכו'.

יש לעיין מדין לפני עור. עני שמבקש צדקה, הרי הוא מוקים האדם בנסיון שלא יעבור בלא תקפוץ ולא תאמץ, ועם כל זה בודאי זה הזכות של העני לבקש, אפילו מהמוחזק קמצן. אלא דנעל"ד שזה דוקא אם העני באמת עוד מקוה כל שהוא שיקבל ממנו, אפילו אם זה תקוה קטנה מאד הרי מספקת שהעני מבקש ויש בזה תקוה שהאיש כבר יתן. אבל אם העני באמת לא חושב כלל שיקבל ממנו, ורק מבקש להחליצו או משום ליצנות וכדומה, נראה שזה קרוב מאד ללפני עור.

והנה זה האיש שסירב להשאיל לחבירו, ועכשיו הוא בא גם לבקש מחבירו להשאיל לו, ויש כאן שני צדדין שהוא שם מכשול לחבירו, כי בין אם חבירו לא משאילו לו, ובין אפילו אם משאיל לו יכול שיכשל באיסור נטירה, ועם כל זה נראה שמותר לו לבקש, ואפילו אם האיש השני מוחזק קמצן שלא משאיל, אין בזה הקמצנות משום איסור נקימה ונטירה, הרי הוא לא ישאיל לו כדרך שלא ישאיל לאף אחד. ועיין במשנה בסנהדרין כז רבי יהודה אומר וכו' האוהב והשונא (- פסולים לעדות) וכו', שונא, כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה (-כמו שכתוב והוא לא שונא לו מתמול שלשום, יד רמה), אמרו לו לא נחשדו ישראל על כך. ופירשו שם שהחכמים חולקים רק לענין עדות, שיעידו מה שראו כאשר ראו, אבל מודים שפסול לדון, כדאיתא שם בדף כט., פסוק חד לדיין אידך כדתניא וכו' מכאן לשני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד, הרי בודאי שמחזיקים אנשים בשנאה. ובכהאי גוונא שהאיש השני מוחזק בשנאה לכאורה גם תהיה איסור לפני עור שהראשון שסירב יחזור לבקש ממנו.

 

 

אילולא הקב"ה עוזר לו לא יכול לו. נמצא כאשר האדם מגיע לנסיון חזק כזו שהוא צריך למשוך עזרת השם יתברך, על ידי זה גורם יחוד עליון, כי קודם היה השם יתברך מלעילא והבריאה והברואים למטה, ועכשיו גם השם יתברך מלמטה.

 

כתבתי בעבר לפרש בטחו בה' עדי עד, והבאתי ש'עד' בחי' מוחין דקטנות, ובהיות שהוא בחי' בטחון, על כרחך הכוונה שכאשר האדם בבחי' זו של מוחין דקטנות יש לו להתחזק בבטחון.

והבאתי בליקוטי מוהר"ן עו בענין מתי אבוא ואראה פני אלקים, שרבינו פרשה, שצריכים להביא מהצמאון לבחי' ראיה, ובפרפראות לחכמה הביא מהאריז"ל ש'פני אלקים' הוא אכדט"ם בחי' בטחון. והנלע"ד כתבתי שהוא ענין ראית פני ה' בבית המקדש (וכתבתי שהגמטריא פני אלקים, שם אדנ"י בריבוע, ועוד צריכים להוסיף מאה של שם אדנ"י כמבואר מהאריז"ל לעשות את הא' יו"י והנ' יש לו י' בראשה). ומה שבאמת פני אלקים הוא שם אכדט"ם, גם זה ענינו כנ"ל כאשר האדם בבחינת קטנות בבחי' שם אכדט"ם צריכים לבוא לבחי' ראיה (היפוך מפירושם שצריכים להתפלל להגיע לבטחון של שם זה. וכמבואר בתורה שם שצריכים לעלות ממוחין דקטנות להתחדשות המוחין וכו'. ובתורה סב ורלד מבואר שצריכים אמונה כל כך חזק שיהיה כאילו רואה בעיניו).

 

בספר ניצוצי שמשון פרש בלק, הביא לפרש (ב"ק פב.) אסיא דמגן במגן שויא, מג"ן ראשי תיבות מיכאל גבריאל נוריאל, והרי חסר רפאל, ולכן הוא לא שוא. ויש להעיר שמש"כ הגמרא, במגן שויא, שויא בגמטריא ורפאל.

 

יט:יז וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל-נַפְשֶׁ֔ךָ אַל-תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל-תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל-הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן-תִּסָּפֶֽה.

ויהי כהוציאם אתם החוצה ע"ה בגמטריא רבינו נ נח נחמ נחמן מאומן. כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט, עם הה' תיבות, בגמטריא פתקא נ נח נחמ נחמן מאומן ע"ה. על נפשך, עם הב' תיבות, בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אל תביט אחריך, עם הג' תיבות, בגמטריא רבי נחמן מברסלב. ואל תעמד ע"ה בגמטריא אני נ נח נחמ נחמן מאומן. אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן נ נח נחמ נחמן מאומן (-היינו ד' פעמים נ נח נחמ נחמן מאומן), עם הד' פעמים.

הראשי תיבות של: אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה ע"ה בגמטריא רבינו נחמן בן שמחה. הראשי תיבות של: ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן.

הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר, בגמטריא ברסלב ע"ה. הסופי תיבות של: כהוציאם אתם החוצה ויאמר, בגמטריא נחמן מאומן. הסופי תיבות של: כהוציאם אתלם החוצה ויאמר המלט, בגמטריא ברסלב, נחמן בן פיגא. הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך, בגמטריא נ נח נחמ נחמן. הסופי תיבות של: ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל, עם הי"ד אותיות, בגמטריא נ נח נחמ נחמן מאומן. הסופי תיבות של: אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה ע"ה בגמטריא נ נח נחמ נחמן.

ההרה המלט, פרש"י אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנאמר ויעתק משם ההרה (יב:ח) ע"ש. והנה למעשה (פסוק ל) ויעל לוט מצוער וישב בהר, וצ"ע אם זה ההר שהיה אברהם יושב בו. כי באמת מצינו אחר כך (כ:א) ויסע משם אברהם, ופרש"י להתרחק מלוט. ועל כל פנים, לכאורה זה היה ההר הכי קרובה, ועכ"ז תלה הדבר באברהם, או שבאמת לוט הלך לאותו הר בשביל זכותו של אברהם.

ועוד יש להעיר שלוט הוא בנו של הרן שנהרג על קידוש השם, ועיקר שמו 'הר' כי הן' אינו אלא להקטין. וי"ל שבכלל מאתים מנה, שזכותו של הרן נכלל בזכותו של אברהם, כי סמך את עצמו על אברהם.

 

 

במדרש רבה שמות יג:ד מהו הנני מביא מחר ארבה בגבלך, ולא בגבול בני חם, ועל זה נאמר וכו' עיין שם.

וק"ק דלא משמע כן בתהלים קה, שכתוב שם בפסוק כז שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם, שמשמע שכל המופתים היו בכל ארץ חם, ובפסוק לא שם אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם, ובפסוק לג, ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם (-בברד), ואז כתוב בפסק לד, אמר ויבא ארבה וכו' ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם, ויך כל בכור בארצם וכו'. והרי מכת בכורות היתה אפילו בבכורי מצרים שלא היו במצרים, ומבואר ש'בארצם' אינו מוגבל דוקא למצרים, והרי אצל ארבה כתיב בארצם. וצריכים לדחות שעכ"פ כן הוה כפי המדרש רבה. אלא דיש רמז קטן להמדרש, כי מש"כ ויאכל כל עשב בארצם, כל עשב ע"ה בגמטריא בגבול מצרים.

 

בענין ההפסקה שרבינו כתב בליקוטי מוהר"ן להפסיק אחר, אתה סתר לי, לבין, מצר, שהם ראשי תיבות סמא"ל. י"ל שדוקא כאן יש ענין להפסיק, כיון שאותיות אס"ל בא"ת ב"ש הם אותיות חת"ך.

והנה בבראשית ט:ב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. ואילו היה כתוב חיתכם מלא י', היו האותיות בא"ת ב"ש סמא"ל, אכן אפילו כאשר הוא חסר הי\מ עדיין יש את הם שבסוף התיבה. ועיין בניצוצי שמשון פרשת שלח, שהימים ימי בכורי ענבם, האותיות שלפני ענבם הם סמא"ל. ועיין במפרשים שם שהלוא בתורה כתוב ענבים מלא.

ומה שמבואר שהס"מ ממש כרוך אחר הענבים, עיין מש"כ במעשה של הבעל תפילה בכת שבחר שיכרות, שרק על אותו כת רבינו אמר שהיה הראש שלהם ערל ובזוי, ע"ש.

 

ישעיה כו:יא י' רמה ידך בל יחזיון וכו'.

פרש"י ז"ל ה', נסתלקה יד גבורתך מעל צריך, בל יראו גבורתך, כי ראו דרכם צלחה, עיין שם.

עיין ליקוטי מוהר"ן נה:ג שהאדם ניצל מרע עין של הרשע על ידי לימוד זכות שלמד על הרשע, כי לסלק הדין והמשפט, צריך לזה התגלות היד, בבחי' ותאחז במשפט ידי (דברים לב), שלא לשלוט על הרשע, וכשנתגלה יד ה', אזי נעשה צל, שבו נתכסה הצדיק מארס של הרע עין וכו' וכו' ועל ידי הצל כהו מאור עיניו ונחשכים, שאין הארס שלהם יכול להזיק, עיין שם.

אכן כאן הנביא ממשיך ומתפלל, יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם. וי"ל שזה המבואר שם נה:ח שעל ידי תפילה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות, בבחי' חלה זכות אבות וכו' באתר דאבהן תמן שכינתא תמן, דהיא בחי' חלה, היא ארץ ישראל, ועל ידי בחי' ארץ ישראל לא די שניצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם מה שהם רצו לראות בו וכו' וזהו (תהלים לז) קוה אל ה' ושמור דרכו, זה בחי' תיקון התפילה, בחי' דריכת הקשת, בחי' התפילה, והן תלת גוונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל, על ידי זה בהכרת רשעים תראה וכו' עיין שם.

כי בראשי תיבות של יחזו ויבשו קנאת עם אף אש, השני אלפין הם ב', והרי אותיות יעקוב. וכן הו' ושני אלפין הם ח', ועם הק' של קנאת, והצ' של צריך, הרי יצחק. והראשי תיבות של אש צריך תאכל אצ"ת (וכן התיבה 'תאכל') בגמטריא אברם אברהם. הרי זכות אבות.

וכן בראשי תיבות מרומז הפסוק קוה אל ה' ושמור דרכו, כי התיבה עם ע"ה בגמטריא קוה, והק' של קנאת מתחלף לאות ד' בא"ת ב"ש (כמו שפירש רש"י על קטרת), והרי, קוה - והראשי תיבות של יחזו ויבשו וד' של קנאת-עם אף, כראשי תיבות של 'אל י-ה ושמור דרכו', אז ממילא וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה, ובצדק התפלל יחזו ויבשו וכו'.

 

תפילה לתורה עו

צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי מתי אבוא ואראה פני אלקים. זכני לכיסופים ורצונות חזקות של קדושה ולבוא להצדיק ולבית המקדש, שלא תהיו לי לצמאון בלי גבול, אלא לבחינת ראיה ממש את פני אלקים, וחזקני בבטחון להסתכל ולצפות להשם יתברך ולעשות כלי להשפעת חסדו בעת הצורך, וזכני לתשובה שלמה לפניך מאהבה מסטרא דימינא בחי' אברהם, שלא ישאר שום רושם מעוונותי, ועל ידי זה זכני להתחדשות המוחין, להרים ולנסות את המוחין דקטנות בחי' אלקים דינין, בחי' אחר הדברים, ולזכות לשכל צח שהוא ראיה חזק ויפה, מוחין דגדלות, מוחין חוורין ככסף בחי' זרע אברהם אוהבי, שאוכל להתפלל וללמוד בלי עיון.

 

בבא מציעא

בגמטריא נ נח נ נח. המסכת דנה בעיקר על מטלטלין. ועיין בליקוטי מוהר"ן תורה כד אמצעות דעלמא היכא. כשעושה המצוה בשמחה אזי מעלה השכינה מהקליפות, ויש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת הש"י עיין שם. ואלו הם בחי' בבא קמא, להוציא מהמזיקין שהן הקליפות, ובבא מציעא שהיא על המטלטלין שהולכים מיד ליד. עד שזוכים לעשות ההיכלות. והיכלות הם בחי' קרקע, בחי' בבא בתרא, גם בתרא לשון אתרא, מקום. ושמחה בחי' רב, כמו שפרש"י (בראשית מה:כח) רב עוד יוסף בני חי, רב לי עוד שמחה וחדוה. וכן רב לשון משיחה, כמו שמתורגם בכל התורה, לשמן המשחה, למשחא דרבותא. וכן בתרא אותיות רבותא.והרי הג' בבות בבחי' חוט המשולש, בחי' חבל, יעקב חבל נחלתו, וזה בחי' אייתו אשלי ומושחו המבואר בסוף התורה שם.

כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים (משלי ט:יא). י"ל כי, הם הל' פרקים של הג' בבות (כידוע שהם כמו הל' פרקים של מסכת כלים של טהרות, התוספתא של מסכת כלים בת כ"ה פרקים מחולקת לבבא קמא מציעא ובתרא. תוספות יום טוב ריש ב"ק). 'בי ירבו', עם הו' אותיות בגמטריא רל"ו כמנין הדפים במסכתות בבא קמא ובבא מציעא (שמסיימים בדף קיט, ומתחילים בדף ב). ויוסיפו לך שנות, בבא בתרא מסיימת בדף קעו, ותוסיף שנים, בגמטריא 'ויוסיפו'. ויוסיפו, לשון סף הבית. אי נמי, קע"ה דפים הם ש"נ עמודים, וזה ש"נות חיים.  

 

נ נח נחמ נחמן מאומן



No comments: