Youtube or its algorithms for years has been antisemetic and discriminatory so I'm turning more to Rumble

 

Blossoms of the Spring - Letter 33

Letter 33 (new: 35)

BH, The first day of Chol HaMoed (the intermediate days of the festival), 16th of Nissan, 5720 (Wednesday, April 13, 1960), Tel-Aviv

My brother, my precious one, and dear to me as my soul, the pleasant Mr. Z. Shazar,, Shalom, and good and long life.

---

Just now I have received his letter with the attached checks amounting to one hundred Israeli Liras (t.n. this is a very substantial sum in terms of purchasing power of that era), and it was a great joy for me. Proclamations of commendation (tishuas chen) for his honor. And in particular, that which he hastened himself to deliver it by way of express; may God repay him for his actions, and save him, so that he may continue with the likes of such – to snatch good from within the hell of this world, which is full of bitterness and affliction; for only this remains for the person, and his reward will not be deprived, and his righteousness will stand forever.

My eyes are fixed to God, that it should sprout from this the good fruit which we have been waiting for – to enliven us – which is the pleasantness, beloved, mellifluous, and sweetness of the sparking/sparkling of His blessed G-dliness, which the holy and awesome Rabbeinu (our Rabbi) drew (down) into the world, also in this orphaned generation, in our lowly situation like this. And he made it known to us that he is the true leader, the only one, and the “Master of the House” (bal habaye’is) of the world – until the end (Likutay Halachos, Birchas Harayach 4:44). Fortunate is the one who merits to draw close to him, and to go in his ways, in truth. ‘Blessed is our God, who created us for His glory, and separated us from those who go astray etc. (prayer of Oova Litzion).’

---

His truly loyal friend, who awaits and yearns with all-consuming longing of the soul to see him alive with peace and happiness, who wishes his wellbeing, his good, and the wellbeing of his house, with fierce love, and with blessings of a happy and kosher holiday.

Yisroel Dov Odesser

Ben Atar 28
Tel-Aviv

For more letters: naanaach.blogspot.com

אבי הנחל - הוצאת נקודה טובה

מכתב לג

 

ב"ה א' דחוהמ"פ ט"ז ניסן תש"ח. 13.4.60 תל אביב.

אחי יקירי וחביבי כנפשי, מר ז.שזר הנעים, שלום וחיים טובים וארוכים.

מכתבו קיבלתי זה עתה בצרוף הצ'קים על סך מאה ל"י והיה לי לשמחה רבה. תשואות חן לכבודו. ובפרט מה שזרז עצמו לשלוח על ידי אכספרס ישלם ה' פעלו, ויושיעו, שיוסיף עוד כהנה וכהנה לחטוף טוב מתוך הגיהנום של זה העולם, המלא מרירות ומכאובות, כי רק זה נשאר להאדם, ושכרו לא יקופח, וצדקתו תעמוד לעד. עיני תלויות אל ה', שיהיה נצמח מזה הפרות הטובים שאנו מחכים להם, להחיותנו, שהם נעימת ידידת ערבת מתיקת התנוצצות אלקותו יתברך, שהמשיך רבנו הקדוש והנורא בעולם גם בדור היתום הזה, בשפל מצבנו כזה. והודיע לנו שהוא המנהיג האמת היחידי והבעל הבית של העולם עד הסוף, אשרי הזוכה להתקרב אליו ולילך בדרכיו באמת! ברוך אלוקינו, שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים וכו'.

אוהבו הנאמן באמת, המחכה ומתגעגע בכלות הנפש לראותו בחיים ושלום ושמחה, דורש שלומו וטובתו ושלום ביתו באהבה עזה, בברכת חג כשר ושמח.

ישראל דב אודעסר

בן עטר 28

תל-אביב

Blossoms of the Spring - Letter 31

Letter 31

BH, Night of 15 MarCheshvan, 5720 (Sunday, November 15, 1959)

My eyes and my heart, Mr. Z. Shazar – who merited to thrust his head between the true kosher people of the generation who are bound to the True Tzaddik – who nullifies and exterminates the root of evil completely, and who turns around (transforms) the wicked ones into good ones, by way of the magnitude of his wondrous wisdom and righteousness. Shalom.

---

God sometimes brings things upon a person in order that he understand from them His compassion and His blessed Godliness (Sefer Hamidos, Knowledge 1). Through that which they speak [bad] about the Tzaddik, thereby, there philosophy gets stronger in the world, and so too the other way around [through good speech, the Tzaddik can overpower the philosophy] (Sefer Hamidos, Mireeva – Quarrel, 2:1).

There is a serpent, and an ant in its mouth, and this ant certainly has no rest since it is in the mouth of the serpent. And the serpent sometimes it goes (crawls), and sometimes it flies. The difference between going (crawling) and flying is that by flying, it can fly and soar a great distance in one instant, but when going (crawling), it goes along bit by bit, in the way of one walking, which is a heavy motion. And with all the bad speech that is spoken, and in particular when they are touching (-about) the great Tzaddik, with this speech they make wings for the serpent so that it will be able to fly. And the serpent, are those ‘wise to do evil’ – who engage in philosophy and heresy, and they are the aspect of the serpent, the aspect of, “And the serpent was the shrewdest from all beasts of the field” (Genesis 3:1). And through evil speech, wings are made for these intellectuals – who are the aspect of the serpent – so that they can fly and soar. That is, their wisdom and heresy flies out and proliferate in the world, and greatly damages the world. Also, in their actual wisdoms and analyzations, they ‘fly’, like somebody who has a ‘flying’ intellect (-super fast and agile), that is, their intellect flies swiftly, and their wisdom greatly opens up for them. But if the snake doesn’t have wings, that is, they don’t have evil speech (as mentioned above), then the serpent only has the form of going (crawling), that is, the aforementioned ‘wise to do evil’ only have what they analyzed between themselves, and they don’t fly out in the world, that is, their wisdom doesn’t spread and fly about in the world, and they can’t harm the world, just to someone who is close to them, like their students and friends, but distant from them, they can’t harm, such as one who walks, he walks only a little, and he cannot go far swiftly like something flying. And also, among themselves, their intellect doesn’t fly, that is, the wisdom isn’t opened up for them that much, and they aren’t flying and racing with their wisdoms – they only investigate with their wisdoms little by little, such as one who walks. And also, the damage they wreak on others with their wisdom, is only in the aspect of walking – it doesn’t fly and penetrate deep into the mind and heart. But when they possess, God forbid, wings from the evil speech (as mentioned above, then), their intellect flies, and it also harms for a distance, like something flying, which can fly very far in an hour; and also, their twisted wisdoms fly, and enter, and are bound in the mind and heart, with very great depth.

And the ant which is resting (-placed) inside the serpent’s mouth is the aspect of the Sage of the generation, who is an upright sage, and the Tzaddik, and a master of good traits. For the Sage is the aspect of the ant, as it is stated, “Go to the ant, lazy one, observe its ways and become wise” (Proverbs 6:6), for this Sage teaches knowledge [daas] and God’s ways to the people. When these intellectuals enter with their analyzations to investigate these wisdoms, the Sage then suffers extremely great pain, and he is constantly engaged in a great war with them, that is, with the aspect of the serpent (mentioned above). And whether the serpent goes (crawls), and whether it flies, he has great anguish and a big battle – but definitely, when there is flight, his pain is immensely greater. And he has no rest whatsoever, whether it is going (crawling) or flying – but there is an intermediate stage between the going (crawling) and the flying, and it is when it stops the flying, and it brings itself down from the flight, from on high to down low, as is the way of something flying when it wants to gradually lower and let itself descend down. And then the ant (mentioned above) has rest, for it is then neither going (crawling) or flying; that is, that there are a few times when the intellectuals are at rest, and they aren’t analyzing – like during sleeping and eating, and then there is rest for the Sage – who is the aspect of the ant in its mouth (Likutay Moharan 63).

And the great Tzaddik who is the aspect of Moses – he needs to specifically delve into these heretical works, for through his studies in which he delves there, he raises from there many souls that fell and sunk into the midst of the heresy (Likutay Moharan 64). Through conflict on the Tzaddik, the Torah is forgotten (Sefer Hamidos, Tzaddik 146). The strife waged (dissenting) against the Tzaddik is the aspect of the destruction of the world (Oatzar Ha’Yirah, Machlokes Vineetzachon, 47).

Peace is the aspect of calm and pure air, which thereby the words of the Tzaddik are heard far away, all over the world, until the holy words will fly – just as a bow and arrow – to the good that is held captive amongst the Other Side (Realm of Evil). To the extent that the good will hear, and “the arrow will split the liver” of the Other Side, and the good will leave from there in peace (Likutay Moharan 17). Shalom (peace) [שלום] is an acronym of (Avos 2:14) “And know what to respond to the heretic (Vi-da Ma Shetushiv Li’apikorus)” (Likutay Moharan 62) – for by way of peace, every person knows what to answer to the heresy in his heart. Attachment to the Tzaddik is a great healing (Sefer Hamidos, Tzadik 196).

Sometimes, specifically when a person reaches a place, low and very, very far from the holiness of a Jew, Hashem yisburach then arranges for him there hints in accordance with that place, and He arranges for him some merit – so that he can merit in accordance with that distant place specifically (Likutay Halachos, Orach Chaim 2, Birchas Harayach Oobirchas Hoadu’a 4:45). The Tzaddik is the Covenant of Peace – he makes harmony between all the opposites. And when they defect his honor, and all the more so when they oppose him, then there isn’t one to make peace, and strife abounds severely in the Jewish people and among the nations of the world, and wars abound in the world. For most people’s minds are extremely different and opposite from one another, and when the light of the Tzaddik who is the Covenant of Peace doesn’t shine into them, then automatically strife abounds severely. And through this, the lust of money becomes overly stronger, which (this) is the primary bitterness of this world – which embitters a person’s life so much so that he dies out of grief and sorrow, and all their days are full with rage and torment, and for their toil they will take nothing to the World to Come. And all this was caused by the immenseness of the defect of the strife which is waged (dissenting) against the True Tzaddik. For the main sweetening of the bitterness of the world, of the bitterness of the strengthening of the lust after money – which the greatest downfall of all downfalls is there – the main rectification and sweetening for this is only through the True Tzaddik (Likutay Halachos, Shutfin 4:3).

Now, at the end of the exile when it’s already very close to the end, and we need now to ascend to a great height, and to merit to the final redemption in which (then) the Jewish people will ascend the utmost ascent – therefore, the downfall and the concealment became very, very strong, to the extent that we have become very much estranged from the Torah – the likes of which have never been so from the days of old. For, the falsehood is going and getting stronger, and the “truth is becoming herds and herds”, and each one says that the truth is by him, even though he knows of himself the plagues of his heart, and all that which he has sinned and defected – even still he boasts of great things and wonders, that he attained the true way, and he knows new wisdoms in the service of Hashem, and he wants to rule and lead the world, and he says the truth is with him (Likutay Halachos, Giveyas Chov Mayisomim 3:5). The fighting which the Satan brings in, to fight against the Tzaddik – this is the main War of Amalek (Likutay Halachos, Shabbos 5:9).

---

I will conclude with wishes of wellbeing, with fierce love, from the midst of the depths of the heart, and with deep longing to hear from his wellbeing and to see one another with great love and joy.

The one who constantly supplicates on behalf of his salvation and success, in this [world] and the next [world],

The transcriber,
Yisroel Dov Odesser

House of Zalman Odesser
Tiberius

For more letters:

http://naanaach.blogspot.com/2018/05/blossoms-of-spring-table-of-contents.html?m=1

מכתב לא

 

ב"ה, ליל ט"ו מרחשון תש"כ.

עיני וליבי, מר ז.שזר, שזכה לתחוב את ראשו בין כשרי הדור האמיתיים המקושרים לצדיק האמת המבטל ומבער שורש הרע לגמרי ומהפך רעים לטובים בגודל נפלאות חכמתו וצדקתו, שלום.

פעמים הקדוש ברוך הוא מביא על האדם דברים, כדי שיבין מהדברים רחמנותו ואלקותו יתברך. על ידי שדוברין על הצדיק על ידי זה נתגבר הפילוסופיא בעולם, וכן להפך. יש נחש ונמלה בתוך פיה, וזאת הנמלה אין לה נייחא בוודאי מחמת שהיא בתוך פיה של נחש. והנחש פעמים הולך ופעמים מעופף, והחילוק שבין הליכה לעפיפה, כי בעפיפה יוכל לעוף ולפרוח ברגע הרבה, אבל בהליכה הוא הולך מעט מעט, כדרך ההולך שהוא תנועה כבדה. ובכל הדיבורים רעים שמדברין, ובפרט כשהם נוגעים על הצדיק הגדול, באלו הדיבורים הם עושים כנפיים להנחש שיוכל לעופף, והנחש הם אלו החכמים להרע החוקרים פילוסופיא ואפיקורסות, והם בחינת הנחש, בחינת "והנחש היה ערום מכל חיות השדה", ועל ידי דיבורים רעים עושים כנפיים להחכמים אלו שהם בחינות הנחש שיוכלו לעוף ולפרוח, היינו שמעופפת ומתפשטת חכמתם ואפיקורסות שלהם בעולם, ומזיק מאד להעולם. וגם בחכמתם וחקירותם בעצמם הם מעופפים כמו מי שיש לו שכל מעופף, היינו ששכלם מעופף במהירות ונפתח להם חכמתם מאד. אבל אם אין להנחש כנפיים, היינו שאין להם דיבורים רעים כנ"ל אזי אין להנחש רק בחינת הליכה, היינו שאין להחכמים להרע הנ"ל רק מה שחוקרים בינם לבין עצמן, ואינם מעופפים בעולם, היינו שאין מתפשט ומעופף חכמתם בעולם ואינם יכולים להזיק להעולם, רק למי שסמוך אליהם כגון תלמידיהם וחבריהם, אבל בריחוק מהם אינם יכולים להזיק, כמו ההולך שהולך רק מעט ואינו יכול למהר למרחוק כמו המעופף. וגם בינם לבין עצמן אין שכלם מעופף, היינו שאין נפתח להם החכמה כל כך, ואינם מעופפים ומהירים בחכמות שלהם, רק חוקרים בחכמתם מעט מעט כמו ההולך, וגם מה שמזיקים לאחרים בחכמתם הוא רק בבחינת הליכה, שאינו מעופף ונכנס בעומק לתוך המוח והלב. אבל כשיש להם חס ושלום כנפיים מדיבורים רעים כנ"ל אזי שכלם מעופף, וגם מזיק למרחוק כמו המעופף, שמעופף בשעה אחת למרחוק, וגם שמעופף חכמתם המשובשת ונכנס ונדבק בהמוח והלב בעומק גדול מאד. והנמלה המונח בתוך פי הנחש הוא בחינת חכם הדור, שהוא חכם הישר והצדיק ובעל מידות טובות. כי החכם הוא בחינת נמלה כמו שכתוב "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כי זה החכם מלמד דעת ודרכי ה' אל העם כשאלו החכמים נכנסים בחקירתם לחקור באלו החכמות אז יש להחכם צער גדול מאד, ויש לו תמיד מלחמה גדולה עמהם, היינו עם בחינת הנחש הנ"ל. ובין כשהנחש הולך ובין כשהוא מעופף יש לו צער גדול ומלחמה גדולה, רק שבוודאי בעת העפיפה צערו גדול יותר מאד, ואין לו שום ניחא בין כשהוא הולך בין כשהוא מעופף, רק שיש ממוצע בין ההליכה ובין העפיפה, והוא בעת שפוסק העפיפה ומוריד עצמו מן העפיפה ממעלה למטה, כדרך המעופף בעת שרוצה לשלשל ולהוריד עצמו למטה, ואזי יש להנמלה הנ"ל ניחא, כי אזי אינו הולך ואינו מעופף, היינו כי יש כמה עיתים שהחכמים נחים ואינם חוקרים, כגון בעת שנה ואכילה, ואז יש ניחא להחכם שהוא בחינת הנמלה שבתוך פיה.

הצדיק הגדול שהוא בחינת משה הוא צריך דווקא לעיין בדברי האפיקורסות אלו, כי על ידי עיונו שמעיין שם הוא מעלה משם כמה נשמות שנפלו ונשקעו בתוך האפיקורסות. על ידי מחלוקת על הצדיק שוכחין את התורה. המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת הוא בחינת חורבן העולם. שלום הוא בחינת אויר הנח וזך שעל ידי זה נשמע דיבור הצדיק למרחוק בכל העולם, עד שיפרח הדיבור הקדוש להטוב הכבוש בין הסטרא אחרא כמו חץ והקשת, עד שישמע הטוב ויפלח חץ כבדו של הסטרא אחרא ויצא הטוב משם בשלום. "שלום", ראשי תיבות ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורוס, כי על ידי השלום יודע כל אחד להשיב על אפיקורסות שבליבו. התקשרות להצדיק הוא רפואה גדולה. יש לפעמים שדייקא כשאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מאד מאד מקדושת ישראל אזי ה' יתברך מזמין לו שם רמזים לפי אותו המקום, ומזמין לו איזה זכות שיכול לזכות לפי אותו המקום הרחוק דייקא. הצדיק הוא ברית שלום, שהוא עושה שלום בין כל ההפכים, וכשפוגמין בכבודו ומכל שכן כשחולקין עליו אזי אין מי שיעשה שלום ונתרבה מחלוקת מאד בישראל ובין כל העולם ונתרבין מלחמות בעולם. כי רוב דעות בני אדם משונים ומהופכים זה מזה מאד, וכשאין מאיר בהם הארת הצדיק שהוא ברית שלום אזי ממילא מתרבה המחלוקת מאד, ועל ידי זה מתגבר תאות ממון ביותר שזה עיקר מרירותא דעלמא שממררת חיי האדם מאד עד שמתים מתוך יגון ואנחה, וכל ימיהם מלאים כעס ומכאובות ומאומה לא ישאו בעמלם לעולם הבא, וכל זה גרם עוצם פגם המחלוקת שחולקין על הצדיק האמת, כי עיקר המתקת מרירותא דעלמא של מרירות התגברות תאות ממון ששם הנפילה הגדולה מכל הנפילות, עיקר התיקון וההמתקה לזה הוא רק על ידי הצדיק האמת.

עכשיו בסוף הגלות שכבר סמוך אל הקץ מאד, ואנו צריכין עכשיו לעלות לעליה גדולה ולזכות לגאולה האחרונה שאז יעלו ישראל בתכלית העליה, על כן התגברה הירידה וההסתרה מאד מאד עד אשר נתרחקנו מאד מהתורה אשר לא היתה כזאת מימי קדם. כי השקר הולך ומתגבר והאמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, אף על פי שיודע בעצמו נגעי לבבו וכל מה שחטא ופגם, אף על פי כן הוא מתפאר בגדולות ונפלאות שהוא השיג דרך האמת ויודע חכמות חדשות בעבודת ה' ורוצה למלוך ולהנהיג את העולם ואומר שאצלו האמת. המחלוקת שמכניס הבעל דבר לחלוק על הצדיק זהו עיקר מלחמת עמלק.

אסיים בדרישת שלום באהבה עזה מקרב לב עמוק ובגעגועים עמוקים לשמוע משלומו ולהתראות באהבה ובשמחה רבה. המעתיר תמיד בעד ישועתו והצלחתו בזה ובבא. המעתיק.

ישראל דב אודעסר

בית זלמן אודעסר

טבריא

---

[1] ש'ל'ו'ם' = ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורוס

Uman even from Israel

HH it's amazing, Moshe Rabbainu prayed and begged HY to at least be buried in Israel, until HY told him to desist. Moshe is then confronted by two and half tribes of Israel, who tell him that they want to forgo their share of the inheritance of the Holy Land of Israel so that they can reside in the country in which Moshe will be buried (Deuteronomy 33:21, Rashi).

And people quibble and analyze whether it is permissible to leave Israel to go to Rabbainu in Uman?! The Torah show cases whole tribes who gave up entirely their share of Israel just to be in the country of the tomb of Moshe!

Na NaCh NaChMa NaChMaN MAyUMaN 

תיקון רחל המלאה - של תיקון חצות לילה ובין המצרים

תיקון חצות

תיקון רחל

(אין אומרים תיקון רחל ביום שאין בו תחנון ולא בעשרת ימי תשובה ולא בשמיטה בא"י ולא בימי הספירה ולא בבית אבל ולא בבית חתן ולא אבי הבן בליל ברית)

לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם יוד קה בואו קה ביחודא שלים ע"י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל הריני רוצה לסדר סדר תיקון השק והאפר ולומר תיקון רחל ותיקון לאה ולתקן את שרשם במקומם העליון ולאונן ולקונן על חרבן ביהמ"ק על גלות השכינה וגלות התורה וגלות ישראל ולאקמא שכינתא מעפרא ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

[ישים אפר מקלה על ראשו במקום הנחת תפילין ויאמר לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר]

[יעמוד ויאמר:]

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתֵנוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתֵנוּ. שֶׁאֵין אָנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ:

אָשַׁמְנוּ. בָּגַדְנוּ. גָּזַלְנוּ. דִּבַּרְנוּ דֹפִי. הֶעֱוִינוּ. וְהִרְשַׁעְנוּ. זַדְנוּ. חָמַסְנוּ. טָפַלְנוּ שֶׁקֶר. יָעַצְנוּ רָע. כִּזַּבְנוּ. לַצְנוּ. מָרַדְנוּ. נִאַצְנוּ. סָרַרְנוּ. עָוִינוּ. פָּשַׁעְנוּ. צָרַרְנוּ. קִשִּׁינוּ עֹרֶף. רָשַׁעְנוּ. שִׁחַתְנוּ. תִּעַבְנוּ. תָּעִינוּ. תִּעְתָּעְנוּ:

סַרְנוּ מִמִּצְוֹתֶיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ הַטּוֹבִים וְלֹא שָׁוָה לָנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ. וַאֲנַחְנוּ הִרְשָׁעְנוּ:

מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יוֹשֵׁב מָרוֹם. וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוֹכֵן שְׁחָקִים. הֲלֹא כָּל הַנִּסְתָּרוֹת וְהַנִּגְלוֹת אַתָּה יוֹדֵעַ: אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם. וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי. אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב. אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמֶּךָּ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּכַפֶּר לָנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ. וְתִסְלַח לָנוּ עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ. וְתִמְחָל לָנוּ עַל כָּל פְּשָׁעֵינוּ:

[ישב על הארץ כאבל ויאמר:]

(תהילים פרק קלז)

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר אֲדֹנָי עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר אֲדֹנָי לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתָּ לָנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

(תהילים פרק עט)

מִזְמוֹר לְאָסָף אֶלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים: נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לְחַיְתוֹ אָרֶץ: שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר: הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: עַד מָה אֲדֹנָי תֶּאֱנַף לָנֶצַח תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ: אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֶלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה: וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדוֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:

(איכה פרק ה)

זְכֹר אֲדֹנָי מֶה הָיָה לָנוּ הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ: נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים: יְתוֹמִים הָיִינוּ וְאֵין אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת: מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ: עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ: מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם: אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ וְאֵינָם ואֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ: עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם: בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר: עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה: שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ: בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ: זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם: שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ: נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אוֹי נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ: עַל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ: עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ: אַתָּה אֲדֹנָי לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ אֲדֹנָי אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם: כִּי אִם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד מְאֹד: הֲשִׁיבֵנוּ אֲדֹנָי אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:

(ישעיה פרק סג)

הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ: כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה אֲדֹנָי אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ: לָמָּה תַתְעֵנוּ אֲדֹנָי מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ שִׁבְטֵי נַחֲלָתֶךָ: לַמִּצְעָר יָרְשׁוּ עַם קָדְשֶׁךָ צָרֵינוּ בּוֹסְסוּ מִקְדָּשֶׁךָ:

(ישעיה פרק סד)

וְעַתָּה אֲדֹנָי אָבִינוּ אָתָּה, אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ: אַל תִּקְצֹף אֲדֹנָי עַד מְאֹד וְאַל לָעַד תִּזְכֹּר עָוֹן, הֵן הַבֶּט נָא עַמְּךָ כֻלָּנוּ: עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר, צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה, יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה: בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ, אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ, הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה: הַעַל אֵלֶּה תִתְאַפַּק אֲדֹנָי, תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ עַד מְאֹד:

(ירמיה פרק יד)

הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה, אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ, מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא, קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בְעָתָה: יָדַעְנוּ אֲדֹנָי רִשְׁעֵנוּ, עֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ, כִּי חָטָאנוּ לָךְ: אַל תִּנְאַץ לְמַעַן שִׁמְךָ, אַל תְּנַבֵּל כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ, זְכֹר, אַל תָּפֵר בְּרִיתְךָ אִתָּנוּ:

כֹּה אָמַר אֲדֹנָי קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (ירמיה פרק לא יד), אֲדֹנָי מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ (ירמיה פרק כה ל), וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק: (ישעיה פרק כב), עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי, הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב: (איכה פרק א טז), הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה, מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן: (ישעיה פרק לג ז).

[ואח"כ תאמר חמש הקינות]

(קינה ראשונה חיבר הרב מוהר"ר משה אלשיך זצלה"ה):

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב כֻּלְּכֶם. קִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. כִּי בְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם. וּתְנוּ כָבוֹד לַאֲדֹנָי אֱלֹהֵיכֶם:

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ. אוֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְהָאֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ לִשְׁכֹּן בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי לוֹ. אֲשֶׁר לֹא עָמַל בּוֹ וְלֹא גִדְּלוֹ:

אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים. אָנֹכִי חָטָאתִי וְהוּא אָסוּר בָּזִקִּים וְעַל זֹאת סִפְדוּ וְהֵילִילוּ בֹּאוּ וְלִינוּ בַשַּׂקִּים. בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים:

שְׁכִינָה מָה אוֹמֶרֶת קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי. הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת עָבְרוּ רֹאשִׁי. וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי:

עַל זֹאת אֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה. אֲסַלְּדָה בְחִילָה. קוֹלִי כַּחוֹלָה. מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה. לְמַעַנְכֶם שֻׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה. וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַגּוֹלָה:

עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאתֵיכֶם. הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם לְיַסְּרָה אֶתְכֶם. וַיִּתְעַבֵּר אֲדֹנָי בִּי לְמַעַנְכֶם. וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:

בְּבֵית יִשְׂרָאֵל רָאִיתִי שַׁעֲרוּרִיָּה. אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב שַׁלָּמָּה אֶהְיֶה כְּעוֹטְיָה. כְּקִיר נָטוּי וּכְגָדֵר הַדְּחוּיָה. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה:

יָדַעְנוּ אֲדֹנָי רִשְׁעֵנוּ, וַעֲוֹן אֲבוֹתֵינוּ. הִנְנוּ אָתָאנוּ, לְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ. שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ. תָּשׁוּב תְּרַחֲמֵנוּ, וְתִכְבֹּשׁ עֲוֹנוֹתֵינוּ:

וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. כָּל יִשְׁעִי וְכָל חֶפְצִי אָשׁוּב לְרַחֶמְכֶם. שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם. אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם:

אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן כֹּה אָמַר אֲדוֹנָיִךְ. תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ. וְכִמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ. וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד אֲדֹנָי, וּצְנִיף מְלוּכָה בְּכַף אֱלֹהָיִךְ:

[קינה שניה]

(קינה זו חברה החכם השלם מורי ורבי איש האלקי' מוהר"ר חיים הכהן מן ארם צובה זלה"ה. ושמו חתום בראשי הבתים:)

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע בִּילָלָה. קוֹל נְהִי מִצִּיּוֹן הַמְהֻלָּלָה: קול ברמה:

חִשַּׁבְתִּי יָמִים הָיִיתִי גְבֶרֶת. בְּיַד אֲדֹנָי עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת. וְעַתָּה אֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. טָבַעְתִּי בַבּוֹר בִּיוֵן מְצוּלָה: קול:

יְחִידָה רַעְיָה אֲזַי הָיִיתִי. וּכְבוֹד עֶלְיוֹן אֲנִי נִקְרֵאתִי. וְעַתָּה לְתַחְתִּיּוֹת יָרַדְתִּי. וְדוֹדִי וְרֵעִי לָרוּם עָלָה: קול:

יַחַד יוֹדְעַי בְּתוּלוֹתַי וְרַעְיוֹתַי. בְּכוּ נָא עִמִּי כִּי רַבּוֹת אַנְחוֹתַי. אֵין נוֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתַי. כִּי דוֹדִי מֶנִּי נָסַע וְנִגְלָה: קול:

מִמָּרוֹם הֻשְׁלַכְתִּי בְּרֹב מְגִנָּה. שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמוֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה. וְיָצָאתִי בַגּוֹלָה בָּדָד כְּאַלְמָנָה. הָגְלָה יְהוּדָה הָגְלַת שְׁלוֹמִים כֻּלָּהּ: קול:

הָיִיתִי כְכַלָּה בְּתוֹךְ אַפִּרְיוֹן. וַעֲנַן יוֹמָם עַל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. הֻשְׁלַכְתִּי לַחוּץ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן. בְּגָדַי לָקַח צָר וַאֲנִי אֻמְלָלָה: קול:

כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי טָבְחוּ אוֹיְבַי. מַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי זֶרַע אוֹהֲבַי. בָּנַי הַיְקָרִים וּבַחוּרַי. הָלְכוּ בַשֶּׁבִי וְעוֹלָלַי בַּגּוֹלָה: קול:

הֵן כָּל אֵלֶּה אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי. אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה וְאֶל עַמִּים אָרִים רֹאשִׁי. וְאוֹיְבִי אָמַר לֹא תִקְרְאִי עוֹד אִישִׁי. כִּי נָפַלְתִּי לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה: קול:

נָא אָב הָרַחֲמָן תָּשׁוּב לְצִיּוֹן. עַיִן בְּעַיִן נִרְאֶה בְּבִנְיַן אַפִּרְיוֹן. וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה: וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן. וְאָז גְּאוּלִים יִפְצְחוּ צָהֳלָה:

[קינה שלישית]

(קינה זו הובאה מירושלים תוב"ב. בניגון שומרון קול תתן:)

עַד מָתַי אֲדֹנָי בְּיוֹם זֶה לְעֻמָּתֶךָ.

בְּמַר תְּיַלֵּל עֲדָתֶךָ.

עַל בֵּית תְּפִלָּתֶךָ

אֲשֶׁר שָׂרְפוּ צָרֶיךָ.

וְהָרְגוּ בְּנֵי בְרִיתֶךָ.

אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ:

עַד מָתַי אֲדֹנָי תִּשְׁכַּח שְׁאוֹן קָמֶיךָ.

וְשׁוֹמְמוֹת הֵיכָלֶךָ

וּנְפוּצוֹת לְאֻמֶּךָ.

הַלְּחוּצִים עָלֶיךָ.

הַהֲרוּגִים עַל שְׁמֶךָ:

עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ.

אֲשֶׁר יֶהֱגוּ לְפָנֶיךָ

עַל חֻרְבַּן בֵּיתֶךָ.

אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ:

עַד מָתַי אֲדֹנָי אֶשְׁכְּבָה בֵּין שְׁפַתָּיִם.

וּבֵין תַּנּוּר וְכִירָיִם.

יִכְהוּ לִי עֵינָיִם.

לוֹהֲטִים לִי יִשְׁאֲפוּ עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם:

עַד מָתַי אֶשְׁתּוֹמֵם עַל חֻרְבַּן פַּעֲמַיִם.

עַד מָתַי לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם:

עַד מָתַי יֶהֱגוּ בַּצַר שְׁאֵרִית צֹאן מַרְעִיתֶךָ.

אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ:

עַד מָתַי אֲדֹנָי עַכּוּ"ם יַעֲלֹזוּ.

אֲשֶׁר אָכַל אֶת יַעֲקֹב וּבְכָל עֵת יָבוֹזּוּ.

אֲנִי אֶדְרשׁ אֶת שְׁלוֹמָם וְהֵם יִמְרֹטוּ וְיָגֹזּוּ.

בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיַי וּבְשִׂפְתֵי שָׁוְא נָלוֹזוּ.

עַד מָתַי אֲדֹנָי רְשָׁעִים יַעֲלֹזוּ.

עַד אָן יִצְעַק בַּשְּׁבִי (פלוני בן פלונית) אֲמָתֶךָ

אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ:

[קינה רביעית]

(קינה זו ר"ת שלה שם אדנ"י:)

בְּהֵיכָלָךְ שָׁמִיר וָשַׁיִת. הִנֵּה זֹאת תּוֹרַת הַבָּיִת: בהיכלך:

אֵיכָה נֶחֱרַב הָאוּלָם.

וְנֶהֱרַס יְסוֹד הָעוֹלָם.

וְחִלּוּ כּוֹכָבִים וְהִלָּם.

ויצא הכהן מן הבית [וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבָּיִת]:

בהיכלך:

דִּירַת קֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּנִיתָ.

לְהַנְחִיל לְעַם זוּ קָנִיתָ.

אוֹי כִּי הָאוֹיְבִים צִוִּיתָ.

יָבֹאוּ וּפִנּוּ אֶת הַבָּיִת:

בהיכלך:

נֶחְשְׁכוּ כָּל מְאוֹרֶיהָ.

סֻגָּרוּ כָּל שְׁעָרֶיהָ.

עַד כִּי אָמְרוּ כָּל רוֹאֶיהָ.

כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת:

בהיכלך:

אֲדֹנָי שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפְּךָ וַחֲמָתֶךָ.

וּזְכֹר דְּבַר נְבוּאָתֶךָ.

לְבַשֵּׂר נָא לַעֲדָתֶךָ.

גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת:

לבשר נא וכו':

(חגי ב ט)

[קינה זו מובאת בספר "מורה באצבע" סימן ב' להרחיד"א ז"ל:]

אוי לי על גלות השכינה

אוי לי על חרבן ביהמ"ק

אוי לי על שרפת התורה

אוי לי על הריגת הצדיקים

אוי לי על חילול שמו הגדול ותורתו הקדושה

אוי לי על כי גבר אויב

אוי לי על תינוקות של בית רבן שבטלו

אוי לי על צער כל העולמות

אוי לי על צער האבות הקדושים והאמהות הקדושות

אוי לי על צער הנביאים והחסידים והצדיקים אשר בג"ע

אוי לי על צערו של משיח

עונותינו הטו אלה ופשעינו האריכו קצנו וחטאתינו מנעו הטוב ממנו

אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם זה כמה אורך ימים ושנים רבים ורעים

וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו.

[קינה חמישית:]

עַל הֵיכָלִי אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וּלְתִפְאֶרֶת צִיּוֹן עִיר הַמְהֻלָּלָה:

בְּכִי תָמִיד עַל הַחֻרְבָּן פַּעֲמָיִם.

אֶרֶץ צְבִי וִירוּשָׁלָיִם.

וְעַל עַמָּהּ אֲשֶׁר הָלְכוּ בַגּוֹלָה:

ולתפארת:

בֵּית תִּפְאַרְתִּי שָׂם אוֹיֵב לְשַׁמָּה.

הוֹשִׁיבַנִי בִּידֵי נְבָיוֹת וְשַׁמָּה.

עַל זֹאת אֶבְכֶּה תָמִיד בְּקוֹל יְלָלָה:

ולתפארת:

סִפְדִי תּוֹרָה כִּי חֻלְלָה תִּפְאַרְתֵּךְ.

נָפְלָה נִזְרֵךְ מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּיתֵךְ.

עַל זֹאת אֶשָּׂא קִינָה עַל אָהֳלִיבָה וְאָהֳלָה:

ולתפארת:

חִזְקִי עַמִּי מַהֵר אֶבְנֶה דְבִירְכֶם.

נָקָם אַלְבִּישׁ וְאָשִׁיב אֶת שְׁבוּתְכֶם.

תּוֹךְ הֵיכָלִי אֶשְׁכֹּן כְּבַתְּחִלָּה.

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּתְהִלָּה.

כְּדִכְתִיב כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר אֲדֹנָי מִירוּשָׁלָיִם: (ישעיהו ב ג ומיכה ד' ב')

(לסיום מזמור הנחמה ומכנה בו את ישראל בו' כנויים – זעומה, עם דלה, עניה סוערה, שה נאלמה, עם דל, ואביון,)

עוּרָה נָּא יְמִינְךָ רָמָה.

וְלִזְעוּמָה קְרָא נֻחָמָה.

וְיֵאָמֵר לְעַם דַּלָּה וַעֲגוּמָה.

עֲנִיָּה סֹעֲרָה רֻחָמָה:

עוּרָה נָּא חֲשׂוֹף זְרוֹעֲךָ.

וְיִגָּלֶה קֵץ יִשְׁעֲךָ.

וְיֵאָמֵר לְשֶׂה נֶאֱלָמָה.

עֲנִיָּה סֹעֲרָה רֻחָמָה:

עוּרָה נָּא יְמִינְךָ הָאֵל.

וּפְדֵה בְּרַחֲמֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

וְיֵאָמֵר לְעַם דַּל הַשּׁוֹאֵל.

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל:

עוּרָה נָּא יְמִינְךָ עֶלְיוֹן.

וּבְנֵה בְּרַחֲמֶיךָ אֶת צִיּוֹן.

וְיֵאָמֵר לְעַם דַּל וְאֶבְיוֹן.

כִּי נִחַם אֲדֹנָי צִיּוֹן.

כְּדִכְתִיב (ישעיה נא ג) כִּי נִחַם אֲדֹנָי צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן אֲדֹנָי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה:

(אחר כך תתעורר לקום ותאמר פסוקים אלו:)

(ישעיה פרק נב,ב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר, קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם, הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן:

(ישעיה פרק סב,ו-ט)

עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת אֲדֹנָי אַל דֳּמִי לָכֶם:

וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ:

נִשְׁבַּע אֲדֹנָי בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ אִם אֶתֵּן אֶת דְּגָנֵךְ עוֹד מַאֲכָל לְאֹיְבַיִךְ וְאִם יִשְׁתּוּ בְנֵי נֵכָר תִּירוֹשֵׁךְ אֲשֶׁר יָגַעַתְּ בּוֹ:

כִּי מְאַסְפָיו יֹאכְלֻהוּ וְהִלְלוּ אֶת אֲדֹנָי וּמְקַבְּצָיו יִשְׁתֻּהוּ בְּחַצְרוֹת קָדְשִׁי:

הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ: (דניאל פרק ט,יח-יט), אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן, כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: (תהילים פרק קב,יד-טו), בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם אֲדֹנָי, נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: (תהילים פרק קמז,ב)

עד כאן תיקון רחל:

נ נח נחמ נחמן מאומן 

ללכת בדרך היחוד של אדם הראשון לפני החטא בלי טעות

 ב"ה

ספר חיי מוהר"ן

ר. בענין הדברים שהוא עושה לפעמים דברים שהם בעיני האדם פליאות גדולות מאד, והעולם מטעין עצמם בענינים שלו שהוא עושה. כי כל אחד מטעה עצמו וחושב בדעתו שבשביל זה עשה זאת, וזה מטעה עצמו בטעות אחר. וכו' וכו'. ענה ואמר טוב מאד כשמוסרין את השוטה לתוך העולם, כי כל אחד משטה את אחד והאחד הוא עצמו, הינו שהוא טועה ומשטה את עצמו, ומי שנשמר שלא להטעות את עצמו אזי הוא מטעה את כל העולם, ע"ש.

יתכן שיסוד דבר זה הוא ענין אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבנות רבים (קהלת ז:כט), עיין בספר אדיר ברמום (עמ' תרכח-ט, מכון רמח"ל), שיש עדיין ללכת בדרך הישר, בסוד הזיווגים של גילוי היחוד, רק צריך סיוע גדול בכח חזק (-וכמו שכתב לעיל, עמ' תרכו-ז שלעת עתה אחר החטא דרך המנוחה נסגרה לגמרי, כי על כל פנים יצטרך פקיחות עינים של עול תורה, וחשבונות לשמור הדרך), ודו"ק.

נ נח נחמ נחמן אמומן

אין צריכים הפקרות

 ב"ה

ספר שיחות הר"ן

נא. גם הפקרות אין צריכים, אף על פי שבאמת אצלי אינו נקרא הפקרות כלל, אדרבא להפך, כשרודף אחר עסקי עולם הזה ורחוק מעבודתו יתברך זהו מופקר באמת, אך אף על פי כן אפלו מה שנקרא אצל העולם הפקרות דהינו מי שמפקיר כל עסקי עולם הזה מכל וכל ועוסק רק בעבדת ה', שזה אצל העולם הפקרות, גם זה אין צריכים, כי יכולים להיות איש כשר בלי הפקרות, ע"כ.

עיין ספר המידות ערך למוד מה. כשעושה אדם את עצמו הפקר ללמד תורה לכל, התורה נתנה לו במתנה, ע"כ.

וי"ל שאין זה הפקרות לגמרי אלא לענין דבר אחד מסויים. אי נמי יש דברים מסויימים שאכן צריכים הפקרות.

נ נח נחמ נחמן מאומן