עצת יתרו למשה רבינו לעלות לשער נ - פרשת יתרו

 ב"ה

{יז} וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא-טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה: {יח} נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם-אַתָּ֕ה גַּם-הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי-כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹֽא-תוּכַ֥ל עֲשׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ: {יט} עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵֽבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת-הַדְּבָרִ֖ים אֶל-הָֽאֱלֹהִֽים: {כ} וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת-הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת-הַתּוֹרֹ֑ת וְהֽוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת-הַדֶּ֨רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת-הַֽמַּֽעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲשֽׂוּן: {כא} וְאַתָּ֣ה תֶֽחֱזֶ֣ה מִכָּל-הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי-חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת:

לא טוב בגמטריא מ"ח. כי התורה נקנית במ"ח דברים כדאיתא במסכת אבות, וזה היה הדבר שמשה היה עושה, מלמד לבני ישראל תורה. אלא שמשה רבינו בבחי' מ"ט שערי בינה, ויתרו אמר שעליו לעלות ולא לרדת. וזה מה שאמר לו (פסוק יח) נבל תבל גם אתה גם העם וכו'. נבל (כידוע תרגומו עה"פ עם נבל, עם דקבילו אורייתא) בחי' נ' שערי בינה ל"ב נתיבות חכמה, 'כי כבד ממך' וכו' (-משל למה שרבינו אומר, שאיך יכולים לקיים בבת אחת להצפין ולהדרים, להיות כאילו בשני כוונים בבת אחת, רק על ידי בחי' אין), כי זה ההבדל והמעלה של שער נ' – שבו השם יתברך מתעלם לגמרי ונמצא עם כל אחד לפי ענינו, כידוע שהדיבורים בהתבודדות זה בחי' שער נ', וכל עוד שהאדם יש בו איזה ישות ע"כ לא יוכל לפעול בדרך זה, כי כבד ממנו, ולא תוכל עשהו לבדך, כי באמת תלוי על הפעלת כולם. והעצה (פסוק יט) שהוא בחי' בינה, ויהי אלקים עמך,לעלות ממש לשער נ', והבאת אתה את הדברים אל האלקים, להביא את עצמו ממש לשער נ' עם הדברים. ואתה תחזה מכל העם וכו' שרי אלפים וכו' (פסוק כא), כי זה הדרך הנ"ל ליתן השראה בתוך האנשים שהם ויגדלו ויפעלו בעצמם כנ"ל.

ועיין במסכת חגיגה (ד:) כאשר שאול העלה את שמואל הנביא, ושמואל חשש שמא מזמינים אותו ליום הדין הגדול, וז"ל דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה, ועיין שם בתוספות ד"ה דליכא מילתא דכתיב באורייתא דלא קיימתיה ז"ל לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל דמנא ידע והא לא היה בדורו אלא היה אומר כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה בוא והעידני שכן למדת גם אתה, עכ"ל. והוא כולו תימה, שביום הדין האדם צריך לעמוד בפני עצמו, לבד, ומה זה העדות ששמואל צריך שזה יותר ממה שגלוי וידוע לפני השם יתברך.

והנה רבינו כבר גילה שיש לכל אחד בחי' משה רבינו בכל אבריו, ולכן משה רבינו נקרא מחקק בגמטריא רמ"ח, ורבינו גם גילה שבדברי תורה שגילו הצדיקים ברוח קדשם יכולים למצוא ולחדש דברים שאפילו בעל המימרא לא כיוון עליו, כי כלול באותו התגלות של רוח הקודש עוד הרבה תורה. ונראה מזה, בצירוף דברי תוספות הנ"ל שכן לענין רוח הצדיק שמתעבר בהאדם לעוזרו, לאו דוקא שהצדיק בעצמו יודע בפועל, ועכ"ז הוא ממש הכח של רוח הצדיק. וכמו שרבינו גילה שהתלמיד מקבל פני הרב, הרב לאו דוקא יודע מזה, ועכ"ז התלמיד הרי קיבל פניו ממש. וזה מה ששמואל רצה להראות, שהוא ממש הקים צלם ודמות של משה רבינו בדורו.

ובמקום אחר הארכנו על הדרך של הצדיקים שהיו לפני רבינו שהיו עוזרים ומרימים ומקרבים את העולם להשם יתברך, מכח שהיה לאותם צדיקים להמשיך קדושה לאותם נשמות, ולפעמים להמשיך להם רוח הקודש ממש. ואילו רבינו הקודש עוזר להאדם בנקודת הבחירה של אותו אדם עצמו.

והנה בעולם הישיבות ובכל העולם שחשיבות הצדיק בשבילם זה כדי להתחזק ממנו וכדומה, ובמקום אחר כבר הארכתי איך שזה טעות נורא, כי באמת העיקר זה הצדיק, כמו שהגמרא כבר גילה שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, והרי החיזוק שלוקחים ממנו זה לא העיקר, העיקר זה הצדיק בעצמו, אלא שכדי לצוות לו, עיקר הדרך זה להתחזק ממנו לידבק בו וללכת  בדרכיו. אכן בצדיק בחי' משה, שהוא שקול כנגד כל ישראל – כמו שדוקא בתחילת פרשת יתרו לומדים את זה ממש"כ כל אשר עשה אלקם למשה ולישראל, וכמו שפרש"י שם, הרי השיעור קומה של משה רבינו בנוי מכל נשמות ישראל. ובבחינה זו הוא אינו רק ממשיך לעם ישראל רוח הקודש, אלא ממש איתם בכל איבריהם כנ"ל, ועוזר להם בתוך הבחירה שלהם, ולכן אפילו ליום הדין הגדול, שהאדם צריך לעמוד לבד, הרי הדין יהיה כמה ניכר בו בחי' הצדיק יסוד עולם בחי' משה רבינו.

והנה אלו הג' דרגות בהכרת הצדיק הם כנגד הג' עיקרי טעמים בבריאת העולם שמנה הרמח"ל, שהם כנגד הג' יחודים שמנה הבעל שם טוב שיביאו את המשיח. האנשים שרואים את הצדיק רק בתפקיד לעוררם ולחזק אותם, זה בחי' היחוד הראשון של עולם, שהשם יתברך ברא את העולם לגלות המדות, וכן אלו האנשים משתדלים לגלות ולחזק המדות טובות. ב' האנשים שכבר מבינים שהעיקר זה הצדיק, זה היחוד של נשמות, שהרי מכירים גודל יקר וחשיבות של נשמת הצדיק, וזה גילוי והפשעת כל הטוב שהשם יתברך רוצה להיטיב. ג' והאנשים שבאים להצדיק יסוד עולם שהוא בבחי' שער נ', ובבחי' משה רבינו שהוא בחי' הענוה שיש בכל האיברים, זה יחוד אלהות, שמראים איך שהכל בלתי להשם לבדו, וממילא מתגלה עיקר טעם הבריאה שהוא יחוד השם.

#ננחנחמנחמןמאומן #ננח #רבינחמן #ברסלב #פרשתיתרו #יתרו #משה #משהרבינו #שערנ #עצה #עצתיתרו