גילוי סודות באופן שנשארות סודות

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה סא:ג [בענין סוד העיבור] אך יש בזה שכל, שיכולין להודיע להם (-לגוים) החכמה, ואף על פי כן ישאר הסוד אצלנו וכו' דהינו שהיא רק לעיני העמים בשעה שמודיעין להם, ותכף אחר כך אינן יודעין כלל, רק יודעין שהסוד אצלנו, ע"ש.

משמע שעכ"פ בשעה שמודיעין באמת יודעים רק שתכף אחר כך נעלם מהם.

עיין בשיח שרפי קודש (ב:נד, ושם עם סיפור על מקורבים חדשים – ד:שפט) ז"ל רבנו אמר: אני סוד, ואפלו כשאני כבר מגלה את הסוד, אף על פי כן אני נשאר סוד (רבי נפתלי גלנט). – אמר: עניני הוא סוד, אולם הוא סוד כזה, שאפלו כשאני כבר מגלה את הסוד, אף על פי כן הוא נשאר סוד.... עכ"ל.

ובפשטות הכוונה שאפילו בשעה שמגלה את הסוד הוא בבחי' סוד, אבל לאור מה שמבואר כאן בתורה סא, אולי י"ל שכאשר רבינו מגלה סודו, בשעת הגילוי יש באמת ידיעה, רק שתכף אחר כך נעלם ונשאר סוד.

ועיין בספר אדיר במרום (עמ' קיח-קיט, מכון רמח"ל) על הא דאיתא באדרא על רבי שמעון: גלי ברזא, ופירש ז"ל כי אפילו הגילוי צריך שיהיה בסוד.       ותדע שזאת היא כוונה אחת בסוד ברית אש (-בראשית). והוא כי הנה היסוד נקרא סוד, והוא ע'. והוא צריך להיות נסתר ונעלם, וצריך לכוין להמשיך הסתר זה לבחינת גילוי. וזה כי הנה חכמם ז"ל אמרו: מה ירך בסתר, אף דברי תורה בסתר (מועד קטן טז:). והוא כי היסוד נקרא ירך והוא נסתר בסוד, כנ"ל. וצריך להחזיר אותו בבחינת גילוי כנ"ל, וזה בכח שם יג"ל פז"ק שעולה כמנין יר"ך, וסוד: יגל'ה פ'דיון ז'רע ק'דושים (תיקוני זוהר חדש ספרא תנינא). תמצא שהוא ממש בבחינת הגילוי של היסוד. ולכן צריך לכוין להמשיך הגילוי בכח שם זה. ועם כל זה צריך שיהיה מגולה רק לצדיקים ולא לרשעים, כי לא יהיה חלק בגילוי זה לס"א ח"ו. ולכן צריך להעביר בחי' הסוד, אלא [שצריך] להמשיך הגילוי בסוד בתוך הסוד, וזהו: גלי ברזא. וזה כי תחבר הע' של הסוד עם הר"ל, ויהיה ש'. וסוד זה ברית אש (בגמטריא מוהר"ן), כי צריך להמשיך דבר בסוד אש של גבורה – להרחיק הס"א. והוא האש של מתן תורה. וצירך לכוין כי זה האש הוא אלקים דיודי"ן (-גמטריא ש'), והוא נגד הערלה (ער"ל – ש') שהיא גם כן בסוד אלקים דיודי"ן, אלא שהיא בסוד הנחש. וכשיש זה האש, אז לא תקרב הערלה אל היסוד. והנה הע' של סוד הם כמה בחינות של ע' שיש ביסוד וכו' עכ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן