כוונות של קבלה בתפילה הם כמו כישוף אבל שלא בזמן ועת התפילה מצוה גדולה

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קכ

ואמר לו רבנו ז"ל שמי שאינו ראוי לזה, כשמתפלל עם כונות הוא כמו כשוף, כי בכשוף נאמר 'לא תלמד לעשות' (דברים יח), ודרשו רז"ל (שבת עה, ראש השנה כד, סנהדרין סח): לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות וכו' ע"ש.

צ"ע למה אם כן טוב לקרוא את הזוהר הקדוש אפילו בלי הבנה, למה אין זה נחשב כמו כשוף, שעל ידי דיבורו הוא בונה ופועל בעולמות באופן סתרי בלי שהוא אפילו יודע המכוון.

ולכאורה מוכח שכל ההקפדה הוא רק לענין תפילה, כמו שבאמת מפורש כאן שמדובר לענין כונות בתפילה, ומבאר הטעם ז"ל כי עקר התפלה היא דבקות להשם יתברך וכו', ע"ש, ולכן כאשר רוצה לקחת את כח התפילה לפעול בדרך הכוונות, הרי זה נחשב כמו כשוף. אבל מצוה גדול לעסוק בסתרי תורה, בין בקריאה, בין בלימוד אפילו כוונות התפילה, בין ליחד יחודים, כל זמן שגוף הענין אינו תפילה, אלא תורה, יש לכוון ככל מה שאפשר.

נ נח נחמ נחמן מאומן