חיים טובים על ידי אכילת לחם לבד

 ב"ה

סיפורי מעשיות משנים קדמוניות

מעשה משבע קבצנים

הקבצן החרש

וחיים טובים שלו הוא, שהיה אוכל לחם ושותה מים, ע"כ.

במסכת אבות ו:ד שנינו, כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עשה כן (תהלים קכח) אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ע"כ. ועיין במסכת סוטה מט. אמר רבי יהודה בריה דרבי חיא, כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת שנאמר (ישעיה ל:יט) כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה (פסוק כ) ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ [פרש"י ז"ל במי הכתוב מדבר במי שמזונותיו קשין עליו ואעפ"כ יושב ועוסק בתורה, ע"כ], רבי אבהו אומר, משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר, והיו עיניך ראות את מוריך, רבי אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו שנאמר, ולא יכנף עוד מוריך, ע"כ [ובהמשך הגמרא שם מיירי בביטול טעם הפירות שהוא גם שייך לסיפור החרש].

ובפשטות אין הלחם צר ומים לחץ מפיק לאותו תלמיד חכם חיים טובים. ואפילו אם נדחק לפרש, שעל ידי שהשם יתברך נותן לו לחם צר, על ידי זה, משביעין אותו מזיו שכינה שנאמר והיו עיניך ראות את מוריך, אינו משמע שהשביע מזיו השכינה ממש תלוי בלחם.

האריז"ל פירש את הפסוק, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, דהיינו, כי לא על הלחם, אלא, לבדו, על השם יתברך לבדו יחיה. ולפי דברי רבינו יש לפרש קצת שנוה, על הלחם, פירושו מלבד הלחם, ופירוש הפסוק, מי שאינו אוכל אלא לחם, ולא על הלחם – לא דברים אחרים עם הלחם, לבדו יחיה האדם, יזכה לחיות חיים של דבקות לבדו יתברך. וכמו שרבינו כתב בליקוטי מוהר"ן שיכולים לחיות רק על הלחם, שהשם יתברך ישלח כל התזונתיים בתוך הלחם. וכן מסופר על ר' ישראל קרדונר שהיה אוכל רק לחם. וכן הקבצן החרש.

נ נח נחמ נחמן מאומן