ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קח - תענוג קטן של רבע שעה יכול לאבד הכל

 

פעם אחד ספר מענין מעשה בני אדם. ענה ואמר: הלא האדם, בשביל תענוג קטן אחד של רבע שעה הוא יכול לאבד ולהפסיד כל העולם הזה עם העולם הבא.

צריך ביאור איזה תענוג יש שמאבד כל העולם הבא ח"ו, הלוא נאוף חייב מיתה אבל יש לו חלק לעולם הבא. וכן צריך ביאור איזה חטא מפסיד כל העולם הזה. ולכאורה מובן כוונת רבינו, שאינו מדבר על חטא בעלמא, אלא על מעשה בני אדם, שהאדם עלול לעשות מעשה שגעון גמור כדי למלאות להשיג איזה תענוג קטן, וכמו למשל מה ששומעים על אנשים מפרסמים מאד בעשירות או ראשי מדינה וכדומה, שפתאום בא להם ללכת ערום בפרהסיא ולעשות עניני נאוף, ובזה הורסים את כל חייהם (וענין ההפקרות הזה מצינו בדברי רבינו עיין חיי מוהר"ן תקעב - שזה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם ובפרט הגדולים במעלה, שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לקלקולים רבים, ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקות וכו', ועיין שיחות נו - יש בבני אדם שיכול להפקיר הכל ולסלק כל התאוות בשביל איזה תאוה או עקשנות שהוא רוצה, ובשיחות שג - מי שמהרהר בהרהורי נאוף הוא שוטה. כי הלא אפלו איש פשוט שקורין בעל הבית הוא גם כן אינו חפץ שיהיה נתפס חס ושלום בענין זה. אפלו אם אינו ירא חטא כלל על כל פנים בודאי אינו רוצה שיהיה לו בזיון בזה שיתפסו אותו עם אשה אחרת, ע"ש). ומזה ירדו מטה מטה עד שיפסידו הכל.

ואין זה דומה למש"כ בספר חיי מוהר"ן תמא - פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה את הרב רבי שמואל אייזיק כנגד לבו ואמר לו, בשביל מעט דם כזה, הינו שבחלל הלב תאבד את העולם הזה והעולם הבא, עיין שם. ששם לא כתב 'כל', אלא שכל פעם ופעם יביא אותו לחטא ויאבד העולמות.

שוב הראו לי שר' נחמן מטשהרין ציין למה שמובא בספר מדרש תלפיות, ענף חלקים של השעה:

גליא רזיא בסוד פנה אלא תפלת הע"ר ע"ר שהשעה היא תתר"ף חלקים, ורביע שעה הוא ר"ע חלקים, עיין שם באורך ובספר קרבן שבת דף צה ע"ג מה שפירש על זה.

אמ"ה רמז לדבר ויהי ער רע בעיני ה' מלמד שלא היה ער בלתי הגון לפני ה' כי אם מנין ר"ע בלבד, שהוא ר"ע חלקים, שהוא רביע שעה, ועל זה המיתו, כי לצדיק גמור כמותו היות רביע שעה בלתי הגון דבר גדול הוא.

ובזה נראה דזהו כוונת חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום דכתיב רק רע כל היום וכו', ההתגברות בכל יום הוא שמחטיאו כל היום ונראה בעיניו כאילו לא החטיאו כי אם מעט מזער שיעור ר"ע שהוא רביע שעה, ובזה מתגבר להחטיאו עוד, ושיעור הכתוב רק רע כל היום, רק מיעוט, כלומר מיעוט הוא בעיניו כשיעור רביע שעה, שעולה ר"ע חלקים מה שהחטיאו בכל יום, כי מה שהחטיאו כל היום חשוב בעיניו מעט כשיעור רק חלקים בלבד כמדובר.

ואפשר דזהו רמז הכתוב בנבל בשמואל א' סימן כד, ואיש במעון וכו' ושם האיש נבל וכו' והאישר קשה ורע מעללים והוא לבי, כלומר כל כך קשה ורשע היה דבלק רביעי שעה שהוא ר"ע חלקים היה כולל בה מעללים רעים הרבה, ואל תתמה מזה משום שהוא כלבי, כלומר הוא עצמו היה היצר הרע, וכדאיתא בזוהר שהיצר הרע נקרא כלב, וזהו והוא כלבי, ירצה הוא עצמו היצה"ר, דכל כך שמע לעצתו עד שהפכו כמותו ונעשה כלו יצר הרע, וזה אינו מהתימה דברביעי שעה מנין ר"ע חלקים היה עושה מעללים רעים הרבה, דכמה כחו של יצר הרע, הרחמן לשיזבן.

ואפשר גם כן דזהו הכונה בענין המתאוים, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, ונקדים קודם מאמר חז"ל בענין העגל, אמר הקב"ה שתי פנים בזעם כשאני בזעם אתה מבקש עליהם, והדבר בהפכו, לכן כשבא ענין המתאוים שראה משה שפניו יתברך בזער, ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע, מקל הענין כאילו לא חטאו כי אם רביע שעה שהוא ר"ע חלקים, ע"כ.

והנה כתב שער ואונן רק מפני חשיבותם נענשו כל כך על רבע שעה. אז צריך ביאור אם זה היה כוונת רבינו, שרק אנשים גדולים יכולים להפסיד הכל ברבע שעה, או שרבינו חולק על זה, או שרבינו מדבר על חטא יותר גרוע ממה שעשו ער ואונן. אי נמי שזה שכתב שרק מפני חשיבותם, היינו מפני שהיו קטנים, אבל מי שהגיע להיות בר עונשים, יהיה מי שיהיה, רבע שעה כבר מתחייב לגמרי.

וצריך ביאור, אם חטא ער ואונן היה הוצאת זרע לבטלה, למה זה תלוי ברבע שעה. וי"ל לפי תוספות בסנהדרין נח: שהביא ממסכת יבמות לד: שחטא ער ואונן היה ביאה שלא כדרכה, ופירש דלא אסיר אלא שעושה כך תדיר שלא תתעבר ויכחיש יופיה אבל אם רוב תשמישו כדרכה אלא שבאקראי מתאוה לה שלא כדרכה שרי ע"כ. וי"ל שגם חומר הוצאת זרע לבטלה, שלפי מסכת כלה רבתי אין לו חלק לעולם הבא, והרי לא נמנו ער ואונן עם אלו שאין להם חלק לעולם הבא שפירטו המשניות בסנהדרין, ואולי מפני שהיו קטנים, וכן מפני שמתו קודם שהתרגלו יותר מדי בזה. [ולפי הגאונים אשת מומר אינה נופלת ליבום, שאינו חשוב אחיך, ואילו ער ואונן נחשבים אחים לשלה כמפורש בקרא].