שד"י תיקון הברית

 ב"ה

ליקוטי מוהר"ן תורה יא

יא:ג כתב ז"ל וכבוד בשלימות אינו כי אם על ידי וא"ו שימשיך לתוכה, כי בלא וא"ו נשאר כבד פה, ועל ידי וא"ו הוא בבחי' (תהלים ל) כבוד ולא ידום, כי כל מקום שנאמר וא"ו הוא מוסיף, היינו בחי' תוספות קדושה, היינו שמירת הברית, כמאמר חז"ל כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, כי זה תלוי בזה, גיאות וניאוף, כמו שאחז"ל (סוטה ד:) על פסוק ואשת איש נפש יקרה תצוד, ועל כן ברית מכונה בשם שדי, כמו שכתוב (בראשית לה) אני אל שדי פרה ורבה, כי שדי הוא בחי' שיש די באלהותי לכל בריה, וכשאינו שומר הברית, היינו על ידי גיאות, הוא עושה לעצמו ע"א, הוא מראה שאין די לו באלהותו, עד שצריך ע"א, ועל כן פוגם בשדי, שיש די באלהותו לכל בריה, וכששומר הברית הוא זוכה לאור המאיר לו לתשובה כנ"ל, עכ"ל.

 

נראה לעניות דעתי שבכלל סוד דברי רבינו הוא שכל תאות ניאוף הוא מתוספת הדמיון, כמו שרבינו גילה במקום אחר שמי שקצת בקי בחכמת הניתוח כבר לא צריך להיות לו שום תאות ניאוף, ואדרבה הצדיק יש לו צער כמו מהמילה, כי עצם הפעולה שכל בני העולם להוטים אחריה אין בה באמת שום שכל שיהיה תאוה, אלא שהקב"ה השקיעה באותה מעשה הרבה תאוה, ועל יסוד התאוה זו שהש"י הטביע בו, הדמיונות בונים בנינים, ופורחים ועולים ומשוטטים ומשעבדים את כל העולם. וכל אלו הדמיונות הם ממש בחינת תוספות מיותרות.

 

ולעומת כל השקר והדמיון הזה יש שם שדי, שיש די באלוהתו יתברך נקי, עצם האמת של יחוד השם, ומזה יש בנין האמת.

 

והכלי שמכשיר את האדם להיות פונה וחי עם הדמיונות האלו הוא הגאוה, כי בתוספת רוחו להחזיק את עצמו במה שאינו, ואין די לו בעצם אלהותו יתברך ר"ל, אז הוא מכשיר את עצמו לכל ריבוי הדמיונות ההולכים בעולם.

 

[והנה הנועם אלימלך מביא בצעטיל קטן שכאשר רואים אישה, לצייר שם אדנ"י ע"ש. וזה לכאורה כדי להגן שלא יבנו הדמיונות מאותו ראיה, אלא יראה ויבין רק את עצם האמת ומהותה בכח שם השרש של כל הונקבא.

אכן מכח דברי רבינו הקדוש פה (ואפילו מכח מה שידוע מהגר"א שעיקר פגם ניאוף הוא בינו לבין עצמו) העיקר הוא להתחזק בשם שדי, שיחזיק את עצמו בעצם אלהותו יתברך שדי לו באלוהותו יתברך, אז ממילא ומאיליו כל מה שיראה ויסתכל יהיה בשם העצם, ואם תהיה נקבה כבר מעצמו שם אדנ"י. ואף שזה מדרגה גדולה לזכות לאמת כזה, נראה שאפילו בהתחלת העבודה להרחוקים מאד, כן הוא הדרך להתחזק יותר בכיוון הזה.

שוב מצאתי מהחיד"א בספר פתח עינים (ברכות דף כ.) שכז"ל ואיבעית אימא עין שלא רצתה לזון ממה שאינה שלו וכו' ואפשר לרמוז כי הוא תיקן יסוד ולכן שם שד"י שהוא ביסוד מגין עליו שלא ישלוט בו עין הרע, ולכן ראשי תיבות בן פורת יוסף בן פורת עלי עין גימטריא שד"י. ואפשר שכבש יצרו בכח שם שד"י כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל כי יצר במילוי: יוד צדי ריש, סופי תיבות שד"י, ולכן ניצול מעין הרע, ע"כ.

ועיין בספר המידות, ערך הרהורים ח"ב אות יז ז"ל הסתכלות למזרח – מבטל הרהורי זנות, ע"כ. במקורות ציינו למדרש רבה (בראשית ע:יב) שאנשי מזרח גדורים מן הערוה, ומזה ראו סמך למש"כ רבינו שעוזר להסתכל למזרח, והוא קלוש מאד. ונלע"ד ע"פ האריז"ל בספר עץ חיים שאדם הראשון נברא הזכר פניו למזרח ובאחוריו נקבה פניה למערב וז"ס שכינה במערב. וכפי דברינו פה העיקר להסתכל ולהתחזק במידת היסוד ולשאף כוחות משם, ולכן ההסתכלות דרך מזרח יבטל הרהורי זנות. וכן בליקוטי הש"ס כתוב ז"ל ועל מטתי שתא נתונה בין צפון לדרום דע כי הפירוש הוא היפך הפוסקים, אלא ראשה למזרח בסוד ממזרח אביא זרעך שהוא הדעת העליון ורגליו למערב בסוד וממערב אקבצך (ועיין בזה בליקוטי מוהר"ן תורה לא, שהוא בחי' הנותן צדקה והמקבל, ולכן עיקר התנועה הוא ממערב למזרח וכו' ע"ש) שהם יסוד המלכות, ורוחב המטה בין צפון לדרום כי שמאלו תחת לראשי והדר וכו' ע"ש. ולכן הפניה וההסתכלות למזרח הוא להפוך פניו מהמלכות, ולהתחזק בדעת וביסוד].

 

והנה מבואר שהשם שד"י שומר על גוף ועצם אמיתת המציאות, נקי מדמיונות (וכן עיין בריש ספר אדיר במרום שהאור משם א"ל נצטייר על ידי שם שד"י). כי הדמיונות הם בחי' השדים. ויעויין ביאור יפה מאד על זה בהקדמה של ר' נפתלי הרץ לספר ברית עולם ח"ב ז"ל ותנאי הצורה הדמיונית הוא ג"כ ביטול הטבע, אבל אינו כמו ביטול הטבע דצורה השכלית, כי שם הוא ביטול הטבע ממש, ואין לו עסק עם הטבע כלל, רק עסקו ורצונו להתבטל ולקבל הצורה השכלית, משא"כ בצורה הדמיונית, שאדרבה כל עסקיו אל הטבע, רק שחשקו ורצונו יותר מלפי כחו, ועי"ז מרוב החשק לטבעי עצמו במעלה היותר גדולה, אשר אין כח בחלקיו לקבלו, על ידי זה יתבטלו טבעי עצמו ויקבל צורה הדמיונית, והם הם ברואים כאלה אשר החומר הזה שנברא בעולם אינו מספיק להם לרוב חשקם ותאוותם בענייני העולם הזה הגשמי, ואינם יכולים להתדבק אל החומר, כי תיכף בהתדבקם אליו יתבטל החומר מכל וכל לרוב חולשתו לקבל הצורה ההיא, ונשארה הצורה ההיא חופפת על החומר, ותמיד חשקה להתחבר על החומר ואינה יכולה, והיא הצורה הדמיונית כנ"ל, והם הם השדים [וה"ס משרז"ל (ברכות ו.) וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא כמובן] שאוכלים ושותים כבני אדם ורפים ורבים כבני אדם וכל התאוות כבני אדם, וכל כחותם הכל בדמיון, כי אין להם חומר לפי ערכם כנ"ל, ולכן ניתן החומר לבני אדם שהוא לפי ערך תאוותם, וכאשר האדם שיש לו חומר יתחזק לו תאוותו וימשוך אחריהם יכנס לתוך גבולם, וסוף כל סוף יפסיד חומרו כמו שגם הם אין להם חומר, וז"ס הגיהנם, והם הם הכרובים שאצל פתח ג"ע, והבן כי הצורה הדמיונית היא בין הצורה הגשמית לצורה השכלית, ע"ש.

הרי מבואר שדייקא שד"י הוא התיקון להש"ד (גמטריא ערלה, כמבואר בריש ספר אדיר במרום, שהוא טמטום הלב, ומבואר שם שעד שהוא רק ש"ד הוה בחי' שם אלקים, שהוא בחי' טבע, ועל ידי י' של שד"י הוו שמות הוי"ה ע"ש).

נ נח נחמ נחמן מאומן

#ננח #ננחנחמנחמןמאומן #רבינחמן #ברסלב #ליקוטימוהרן #ש-די #שד #שדים #ברית #יסוד #תיקוןהברית